שינויים בדורות המאוחרים והשלכות על בריאות הרבייה הנשית בחלל
מחקר חדש מראה כי עכברות נקבות שהשקיעו שש שבועות בתחנת החלל הבינלאומית הצליחו להרות לאחר חזרתם לכדור הארץ, אך ההורים והנכדים שלהן הציגו שינויים מדידים במערכת הרבייה. ממצאים אלה מקבלים תשומת לב מחודשת בכל הנוגע להמשך מחקרים על ההשפעות של טיסות חלל ארוכות טווח, במיוחד לאור התוכנית של נאס"א להרחיב את הפעילות המוקדמת שלה אל מחוץ למסלול המסה של כדור הארץ, כולל לירח ולמאדים. המחקר, שהובל על ידי טיילור כריסטנסון ממרכז הרפואה של אוניברסיטת קנזס, פורסם ב־30 ליוני 2026 בכתב העת "ההליכי האקדמיה הלאומית למדעים".
השפעות על דורות העתיד והבדלים ברמת ההורמון
במחקר זה, ביקרו 20 עכברות שהותאו על תחנת החלל למשך 42 ימים, במעבדה שממוקמת על סיפון תחנת החלל של נאס"א באמצעות משימת ההפעלה של SpaceX CRS-29 בנובמבר 2023. לאחר חזרתן לכדור הארץ, כל עכברה נקבה הוצאתה להיריון והמבנה ההשוואתי בין צאצאיהן לעכברות שנשארו על הקרקע הראה מספר תוצאות מפתיעות. העכברות שחיו בחלל הצליחו בהיריון וילדו, אך שליהן היו קטנות יותר Slightly, ולא משמעותית מבחינה סטטיסטית, כך שמיתוס זה יכול לקרות גם במקרה של מזל בלבד.
ההבדלים הברורים יותר התגלו בדורות הבאים: לפי אתר "לייב סיינס", הצאצאים של העכברות שהיו בחלל הראו כוח שרירים נמוך ב־15 אחוז בהשוואה לצאצאי קבוצת הביקורת, והן נטו להראות סימני לחץ נפשי במבחן התנהגותי. אף שהן המשיכו להרות, הן הולידו יותר צאצאים קטנים יותר ופחות מבעבר.
בנוסף, הצאצאים הראו רמות נמוכות יותר של ההורמון אנטי־מולריאני (AMH), הקושר ליכולת של המערכת השחלה לשמר את כמות הביציות שנותרה. גם הדור השלישי, נכדי העכברות שחיו בחלל, הציג רמות נמוכות יותר של הורמון זה בהשוואה לקבוצת הביקורת.
תאוריה בלתי מאושרת על הזדקנות מהירה
עדיין אין הסבר חד משמעי לשינויים שנצפו על ידי החוקרים. כריסטנסון העלה את ההשערה שמיקרו־כבידה עשויה להאיץ את התהליך של ההזדקנות, בהיותה גורם שמחמיר את לחץ התאים. מחקרים קודמים על עכברים ובני אדם שנעשו בתנאים של חוסר משקל מצביעים על קשיים במיטוכונדריה, ה"אחראית לייצור האנרגיה" בתאים, שהגורמת לבעיות בתפקוד התאים ומכאן להשפעות פוטנציאליות על המערכת ההורמונלית והפוריות.
ההיפותזה הזאת מהווה רעיונות, אך עדיין אין ראיות חד־משמעיות המאששות אותה, והmechanism המוצע עדיין נדרשת לבחינה מעשית באופן מדעי. חשוב לציין שמחקר זה נועד למלא פער במדע, כי בעוד שממחקרים קודמים על עכברים ומולקולות אנושיות הוכח כי הם מסוגלים לשאת טיסות לחלל מבלי לפגוע ביכולת להרות, ההשפעות על מפרט נשי אחרי טיסות חלל ארוכות עדיין לוטות בערפל.
המחשבות על חקר בריאות הפוריות בחלל
המחקר של קנזס מציין כי מדובר ב-מחקר ראשון מסוגו בחקר השפעת החשיפה לחלל על הפיזיולוגיה של מערכת הרבייה הנשית בעכברים. צוות החוקרים הופתע מכך שרק טיול בן 42 ימים בחלל יכול להוביל לשינויים כה משמעותיים בדורות מאוחרים יותר. זו נקודה כי חשוב לזכור כי עכברים הם מודל לא מושלם להערכה של תוצאות עתידיות בבני אדם, בשל ההבדלים במחזור הפוריות, שאורך כ־4 עד 5 ימים לעומת כ־28 ימים בבני אדם. בנוסף, משימות חקר החלל על סיפון תחנת החלל קהות חלקית מחשיפה לקרינה קוסמית בהשוואה למסעות לעבר הירח או מאדים, בשל מקומה בתוך ההגנה המגנטית של כדור הארץ.
פרופ' אורביקה לודרר מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, שמתנגדת למחקר זה, מציינת כי הדבר מדגיש את הסיכונים הפוטנציאליים של משימות חקר החלל העמוק. מחקר קודם שלה על עכברים חשף כי רמות קרינה דומות לאלו של משימה למאדים שלחו את נשים עם השפעה דרמטית על מספר הביציות והזקיקים בשחלות.
שאלות שמעסיקות את צוותי המחקר על העתיד
הגילוי הזה משמעותי במיוחד עבור התכניות של נאס"א ויזמים מסחריים המתכננים שליחות ארוכות לתוך החלל. ככל שהנוכחות והשהות בחלל מתארכות, עולה החשש והשאלות בנוגע לבריאות הפוריות של האסטרונאוטים וליכולת הקמת משפחות בעתיד. במציאות, הממצאים אינם משנים כרגע את ההנחיות הקיימות ליציאות לחלל, מכיוון שהמחקר נעשה במודל עכברי שאינו משקף במדויק את התגובות הפיזיולוגיות של בני אדם. יתר על כן, המשמעות של מחקר זה היא בעיקר בהנחות לעבודות עתידיות בנוגע לתכנון מחקרים, סימון מדדים מחדש של מצב הבריאות ההורמונלית, והבנת ההשפעות האפשריות של טיסות חלל ארוכות על יכולת ההולדה.
השלבים הבאים כוללים חיזוק הממצאים על ידי מחקרים חוזרים, בדיקת השפעות של טיסות ארוכות ושימוש בקרינה מעומק החלל, ובחינה מעמיקה יותר של תהליך ההזדקנות המואצת המוצע. כל אלה ייקבעו על סמך תוצאות מחקרי המשך, ובהחלט אין זו תחזית סופית לגבי השפעות קרובות על בריאות הדורות הבאים של האדם.
