לבבות שתולים נטמעים בגיל הביולוגי של מקבליהם, מחקר מוקדם מצביע על כך

האם לב מושתל יכול לשנות את גילו הביולוגי בעקבות ההשתלה?

מחקרים מוקדמים מראים כי לאחר השתלת הלב, הגיל הביולוגי שלו עשוי להשתנות ולהתאים יותר לגיל הגוף החדש שבו הוא שוכן. כלומר, לב צעיר שמושתל בגוף של קשיש עלול להראות סימני הזדקנות מואצת, בעוד שלב מבוגר שמושתל בגוף צעיר נראה כחדש יותר, עם סימני הזדקנות מופחתים. תופעה זו מציבה בפנינו שאלה חדשה ומרתקת בנוגע ליכולת המוחלטת של הלב לשנות את הגיל הביולוגי שלו כתוצאה מהסביבה אליה הוא מוצמד.

המחקר שהתפרסם כעת ב-preprint ב-bioRxiv – דהיינו שטרם עבר את תהליך ההוצאה לאור לפי ביקורת עמיתים – עורר דיון חדש בעולם הרפואה והביולוגיה. הדיווחים על ממצא זה פורסמו לראשונה בכתב העת Scientific American ב-28 בספטמבר.

אם תוצאות המחקר יוכיחו את עצמן כמדויקות, הן יכולות לשנות את הדרך בה הרופאים והחוקרים מתייחסים למקור הלב להשתלות, ולשקול מחדש את העדפת הלב הצעיר כהכרחית, שכן ממילא ההיפותזה מעלה כי הלב עלול לשנות את תכונותיו הביולוגיות בהתאם לסביבתו החדשה. משמע, הלב אינו משאב יחיד ומוגבל – אלא איבר שמגיב ומשנה את מצב הזקנה והצעירות שלו לפי הגוף שבו הוא נמצא.

הצורך בלבבים לתרום הוא עצום. בארה"ב בלבד, רשומים על עדיפות ההמתנה להשתלת אברים כ-110,000 אנשים, ומדי יום 12 מהם מתו במהלכו של ההמתנה – כמוסופר על ידי מינהל התרומות וההשתלות הפדרלי HRSA. בשנת 2025 בוצעו למעלה מ-49,000 השתלות של אברים מסוגים שונים, ככל הנראה – תהליך שעדיין אינו נגיש לכל הממתינים וכולל גם סיכוני תמותה משמעותיים.

לבבות בעכברים קיבלו את גיל הגוף החדש שלהם

ד"ר ג'סיה פוגאניק, מרצה לרפואה ב-Harvard Medical School ושותף למחקר, יחד עם עמיתיו, ביצעו ניסויים בהחלפות לבבות בין עכברים צעירים, אמצעיים וקשישים. בכל מקרה, העכבר הקולט שמר על הלב המקורי שלו, והלב המושתל שימש כגידול נוסף.

החוקרים מדדו שינויים במטילציה של DNA, תהליך כימי המאפיין את תהליך ההזדקנות, והשתמשו בשלושת שעוני ההזדקנות (epigenetic clocks) – כלים שמתרגמים את תבניות המטילציה להערכת גיל ביולוגי מדויק יותר.

תוצאות ההחלפה הראו כי הלב הצעיר שהושתל בעכברים מבוגרים נראה כבעל גיל ביולוגי זקן מכפי שהיה צפוי, ואילו הלב המבוגר שהושתל בעכברים צעירים נראה כחדש יותר, כאילו כניסה לתהליך של חידוש והתחדשות. מדדים נוספים של הזדקנות ביולוגית אישרו תוצאות אלו, כפי שדווח ב-Scientific American.

פוגאניק הוסיף ואמר כי ייתכן שחלק מהשינויים הללו הם בלתי הפיכים – תהליך של הזדקנות שמתרחש בלב עצמו ולא ניתן "להחזיר חזרה" באמצעות ההחלפה.

בנוסף, מחקרים גנטיים שעסקו במיטוכונדריה – האברונים שמייצרים את אנרגיית התאים – הראו כי באזורים אלה חל שיפור בתפקוד בלב צעיר שהושתל בגוף זקן, ולהיפך. מעניין לציין, שההשתלה לא השפיעה על גילם הביולוגי של הלבבות של הקורבנות עצמם, כנראה שהשינויים שהתרחשו הם ספציפיים למבנה האיש של הגוף הקולט. יחד עם זאת, ההשתלה גם יצרה שינויים שליליים מוספים, כולל תגובות דלקתיות מוגברות, שמעודדות תהליך של הזדקנות.

מחקרים על בני אדם תומכים בכיוון זה

כדי לבדוק האם התופעה חלה גם בבני אדם, החוקרים עברו על קטעי ביופסיה של לבבות שהוחדרו בזמנו ל-11 חולים עם פער גילאים משמעותי בין התורם למקבל. שוב, נמצאה תאימות בין הגיל הביולוגי של הלב לגיל של הגוף המארח יותר מאשר לגיל התורם.

בנוסף, נערכה בדיקת מאגר נתונים של מאות מקבלי לבבות מושתלים. חלק מהמדדים הקליניים של בריאות הלב, כולל כושר גופני ו-VO2 מקס – מדד ליעילות השימוש בחמצן במהלך פעילות – נמצאו נמוכים יותר בגורמים מבוגרים, גם אם גיל התורם היה צעיר יותר. תוצאות אלה מראות שהלב "הזדקן" במקביל לשאר הגוף, ככל הנראה בעקבות ההזדקנות הכוללת של הגוף המארח.

פוגאניק הוסיף כי יש עוד עבודה רבה כדי להבין את המשמעות המדעית המלאה ולפתח שיטות שיאפשרו שליטה בתהליך זה, אך המסר המרכזי נותר מעניין ומעורר מחשבה – הלב אינו זיכרון תורשתי קבוע, אלא איבר דינמי הנשלט על ידי הסביבה והמצב הגופני של הגוף המארח.

הגבלות וחסמים של מחקר טרם עובר ביקורת עמיתים

כעת חשוב לציין כי המחקר מציג מגבלות משמעותיות. מדובר ב-preprint שאינו עבר סקירה וביקורת של חוקרים חיצוניים, ולכן יש לקחת את הממצאים בערבון מוגבל. כמו כן, ניתוח הביופסיות התבצע על מאצה בלבד 11 מטופלים – ולא ניתן להסיק מכך מובהקות סטטיסטית או קביעה נחרצת, וגם לא ניתן לקשר בין תפקוד הלב לבין תהליכי ההזדקנות באופן ממוקד.

בכלים עצמם קיימת מחלוקת בעיקר בקרב מומחים. מייקל סנייגר, יועץ קליני לבריאות ואורח חיים ארוכי טווח במכון המלכים בלונדון, מציין כי מודלים אלו הם עדיין ניסיוניים מאוד, והדיון על אמינותם נמשך.

מחקרים קודמים שהופיעו בביקורת, כמו מחקר בעכברים מ-2024 שפורסם ב-AJ Transplantation, הראו כי הייצוב של לב זקן גם הוביל להזקנה תאי (senescence) ולירידה בתפקוד הפיזי והקוגניטיבי של הנושא. כיצד תוצאות אלה משתלבות עם המחקר הנוכחי עוד באים לידי ביטוי בשאלה פתוחה.

פרשנים חיצוניים – כמו פיטר סקריבן, מייסד משותף ומנהל קליני במדור לחדשנות בגילאות ללונדון, הציע כי קיימים אותות ומחוללי תהליך שיכולים לעבור מאליו מגוף המארח ללב המושתל, בעיקר דרך פעילות המיטוכונדריה. מושג זה הוא בגדר השערה בלבד ועדיין לא נבדק במחקר הנוכחי.

המשותף לכולם הוא חוסר הוודאות – אין עדיין הסבר מושלם לתהליך שיוצר את השינוי בגיל. פוגאניק משער שהגורם המרכזי הוא סביבת הגוף הכוללת, ולא גורם אחד מבודד, שיכול לסייע לפינוי נזקים מצטברים או לחשוף את הלב לאותות חיסוניים צעירים יותר. זוהי עדיין תיאוריה, שדורשת בדיקה ומחקר נוסף.

אין שינויים מיידיים למקבלי ומוסרני הלב

לעת עתה, אין שינוי בהנחיות הרפואיות או במדיניות ההשתלות. מערכת ההקצאה בארה"ב מנוהלת על ידי רשת ארצית של ארגון התרומות וההשתלות (Organ Procurement and Transplantation Network), והמחקר הנוכחי אינו משקף שינוי במדיניות זו. על הממתינים לקבלת הלב לבצע את ההנחיות של צוות ההשתלה שלהם ולשקול את הסיכונים והסיכויים הקיימים.

השלבים הבאים כוללים בדיקת ביקורת עמיתים, מחקרים גדולים יותר באיכות גבוהה, ואימות מחקרים בלתי תלויים. עד אז, ממצאי המחקר הסוקר נתפסים כנקודת פתיחה מרתקת לדיון מדעי, אך אינם משמשים עדיין ליישום בשטח או להחלטות קליניות.