עין ריקה של הדמיון בזמן היום
עצרו את עיניכם ונסו לדמיין שקיעה. רוב האנשים יראו לפחות אשליה מעודנת של התמונה, אפילו אם היא קלושה. מי שיש לו אפטופזיה—קושי ביצירת תצלומים מנטליים בכוח הרצון—לא יראה דבר. אך מחקר חדש מציע שהם כן רואים דמויות בתמונות בלילה, בזמן שהם ישנים.
במחקר שפורסם ב"מדווחים מדעיים" (Scientific Reports), מתברר כי 46% מהמשתתפים עם אפטופזיה ויזואלית אמרו שהם תמיד חווים חלומות ויזואליים, דיווחה ScienceAlert ב-2 בנובמבר. כמחצית מהנשאלים—8%—הצהירו כי לעולם לא חווים חלומות כאלו. הממצאים מעלים את האפשרות שכאשר העין המנטאלית חסרת פעילות ביום, זה לא בהכרח אומר שאין תצלומים בחלומות הלילה.
המחקר התבסס על שאלונים באינטרנט—ולא על סריקות מוח או רישומים במעבדות שינה. מגבלה זו מגדירה את התחום של מה שניתן להסיק מהמחקר ומה שלא, ויש לקחת את זה בחשבון כבר מההתחלה.
אפטופזיה היא חוסר יכולת לייצר תמונות מנטאליות מרצון. אין זה מחלה ואין היא נחשבת למזיקה בעצמה. הערכות מראות כי היא משפיעה על כ-2 עד 5 אחוזים מהאוכלוסייה, אך הנתונים משתנים בהתאם לאופן המדידה. רבים מגלים שיש להם אפטופזיה רק כגדולים—כשהם מבינים שאחרים מתכוונים ל"מדמיין את זה" באופן מילולי.
המחקר על 205 המשתתפים
המחקר הובל על ידי דרק ארנולד ולורן בויאר מאוניברסישת קווינסלנד באוסטרליה, שניים המגדירים את עצמם כבעלי אפטופזיה מאז ילדותם, יחד עם מרלין מונזל מאוניברסיטת בון בגרמניה. הם סקרו באינטרנט 205 אנשים, כאשר 84 משתתפים הוגדרו כקבוצה עם אפטופזיה ויזואלית ו-121 קבוצה להשוואה, בהתחשב בציוני הדמיון הוויזואליים שלהם.
המשתתפים דימו תרחישים יומיומיים, כמו מפגש חברתי, והעריכו באיזה חושים הם חוו את החוויה המדומיינת. הם גם דיווחו עד כמה חלומותיהם כללו ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע, תנועה ודיבור פנימי, תוך אפשרות לומר שאינם בטוחים.
המבקשים נשאלו גם לגבי הרגלים יומיים, כגון תרגול מחשבתי של שיחה. כל משתתף מילא שלושה שאלונים, מה שאפשר לצוות לבחון אם התשובות נשארו עקביות לאורך הזמן.
הממצא המרכזי נוגע לראייה. כמעט מחצית מקבוצת האפטופזיה דיווחו כי הם חווים תמיד חלומות בתמונות. במאמר שפורסם נכתב: "נכון גם לציין שמחקר קודם של הנוירולוג אדם זמר ועמיתיו מצא כי כ-63% מהאנשים עם אפטופזיה ויזואלית מתארים חוויית חלום חזותי, כך שהמספר החדש מתאים לדפוס שנראה בעבר."
חושים אחרים סיפרו סיפור מגוון יותר. אנשים שהיו נוטים לשמוע קולות או דיבור פנימי בחלומות היו גם יותר נוטים לחוות חוויות כאלה בעת הערות—אך הקשרים היו חלשים עד בינוניים. חלק מהמשתתפים חוו דימויים סנסוריים בעלי עושר רב, שלא הצליחו ליזום ביום, אך בחלומות הם חוו חוויות עשירות ומפורטות.
מהיכן מגיעות דמויות החלום?
המחקר מעלה שאלה מובנת—אם אדם לא יכול לדמיין תות על פי רצונו, מאין מגיעות תמונות בחלומותיו?
רעיון נפוץ הוא ששתי התופעות, תצלומים ויזואליים voluntary, ויצירות בלתי רצוניות בחלום, משמשות תהליכים מוחיים משותפים בעלי מבנה שונה. שִׁקּוּל של אפטופזיה ויזואלית וייחוס החלומות לתהליכים אוטומטיים במוח עלול להסביר את ההפרדה. כל זאת, כמובן, תלוי בהשערות, כי המחקר לא מדד פעילות מוחית כדי לבדוק זאת ישירות.
מחקרים קודמים מוסיפים מורכבות לתמונה. מחקר משנת 2020 ב"מדווחים מדעיים" על יותר מ-250 אנשים שמזהים את עצמם כבעלי אפטופזיה מצא כי הם מדווחים על חלומות פחותים, פחות חווייתיים ופחות צבעוניים יחסית לאנשים עם יכולת ויזואלית תקינה. ג'ואל פירסון, ניורוסיינס מנהרווארד, שהוביל את המחקר ההוא, אמר באותו זמן כי "החלומות שלהם אכן פחות צבעוניים ופחות חדים בחוויות סנסוריות."
שני הממצאים יכולים להיות נכונים בו זמנית—אפטופזיה אולי כוללת תסמינים שונים עם סיבות שורש שונות. המגוון שהתברר במחקר החדש, שבו אנשים עם אותו תווית תיאורו חוויות חלום שונות מאוד, תומך בהשערה זו.
הגבלות הזיכרון והדיווח העצמי
המחקר הזה מבוסס על שאלונים והתבוננות, וההגבלות שלו משמעותיות. הכול תלוי ביכולת של המשתתפים לזכור ולתאר את חלומותיהם באופן מדויק, דבר המאתגר את כולם. זכרונות מחלומות דוהים בתוך דקות לאחר היקיצה.
הקבוצה עם אפטופזיה הייתה גם יותר נוטה לומר שאינם בטוחים אם חוו תופעות מסוימות בחלום. אווירה של אי-ודאות מקשה על השוואות. בנוסף, הקבוצה כללה אנשים עם רמה נמוכה של תמונה מנטאלית ובלתי מוחשית לחלוטין, כך שמספר ה-46% אינו מצביע בהכרח על אנשים שחושבים שאין להם עין מנטלית כלל.
המדגם היה מצומצם—רק 205 אנשים באינטרנט, והמחקר לא הסביר מדוע חלק מהם חווים חלומות ויזואליים וחלק לא. הוא מראה על קשר סטטיסטי בין חוויות הערות והחלומות, אך לא על סיבה ישירה.
לקוראים שמתחילים לחשוד שיש להם אפטופזיה, התוצאה מספקת יותר רוגע מאשר מדריך. חווית חלומות בהירים אינה שוללת את ההנחה שיש אפטופזיה, והעדר חלומות אינו בהכרח אימות. אין טיפול רפואי מיוחד לבעיה זו. בכל מקרה של שינויים פתאומיים בזיכרון, ביכולת לדמיין או בשינה—חשוב לפנות לרופא.
מחקרים עתידיים יוכלו להתקרב אל האמת על ידי השעיית משתתפים בחדר שינה ומעורבות בפעולה שגורמת להעיר אותם מיד לאחר חלומו—ואז לשאול אותם מה ראו. גם רפואה מתקדמת של הדמיה מוחית בזמן הערות ושינה תוכל לבדוק האם תהליך היצירה של תצלומים בחלום דומה לזה של דמיון מודע.
העיקרון הוא שרבים מאנשים עם אפטופזיה מדווחים על חלומות בתמונות—מה שמרמז שהמוח יכול להפעיל את ייצור התמונה כשהשליטה הרצונית נעלמת. זה עדיין היפותזה, והצעד הבא הוא לבדוק זאת באמצעות מדידות ישירות בזמן השינה.
