גל של שיקומו הירוק של הערים מחולל שינוי משמעותי בהפחתת חום הקיץ, אך מחקרים מאזורים כמו ניו יורק ועד אוסטין מראים שהבחירה במיני עצים ולמיקומם בעיר משפיעה באופן ישיר על כמות האבקנים המועלת באוויר, ולהם השפעה קריטית על סובלי אלרגיות ומחלות נשימה.
הבריאות הסביבתית והחיסכון בחום
היתרונות של נטיעת עצים בעיר אינם מוטעים כלל. לפי סקר מחקרי של סוכנות הגנת הסביבה, שהשווה בין אזורים עם עצים עתיקים לחדשים, הצללה מעצי עצים מביאה לירידה משמעותית בטמפרטורות על קירות גגות וקירות חיצוניים, בטווח שבין 11 ל-25 מעלות צלזיוס, והפרברים בהם נטועים עצים בוגרים פחות חמים ב-2 עד 3 מעלות יחסית לאזורים ללא עצים. האפקט הקריר הזה חשוב מאוד עבור בתים המשמשים את תושבי הקיץ, ובעיקר עבור משפחות עם אלרגיות עונתיות, ילדים וקשישים הנמצאים בסיכון.
אוסטין וניו יורק: כיצד סוגי העצים משפיעים על כמות האבקנים
מחקר של סוכנות יערות בארה"ב, בהובלת ד"ר דויד נובק ואגרונומאי תומאס אגרן, בדק 53 ערים ושטחים באזורים השונים ודרג את רמות האלרגניות של עצים לפי סולם מ-1 (הכי פחות אלרגני) עד ל-10 (הכי אלרגני). בפירוט, נסקרו הערים באוסטין, טקסס, עם ציון ממוצע של 8.3 — הגבוה ביותר, והנז'סקו עם 4.2 — הנמוך ביותר. המחקר הציע להגביל צמחייה של מינים עם פוטנציאל אלרגני גבוה בסמיכות למקומות מאוכלסים, מבלי לפגוע במנגנון הטבעי של גידול עצים.
גם בניו יורק נערכה אנליזה מקיפה. באמצעות נתוני מעקב שנעשה על עצי רחוב והערכת כמות האבקנים בעיר, התגלה שברחובות לונדון פלאן הם מייצרי האבקנים הגדולים ביותר, עם כ-29.6 קוואדריליון גרגרים בשנה ברחבי העיר. בנוסף, במהלך חמש שנים, עצי אלון, אגוז מבוקי, אשוחית ו-london plane יחד היו אחראיים ל-71% מאבקני העץ שבאוויר באזורים שנבדקו.
הערכת תוספת של 200,000 עצי רחוב המותאמים למגוון המינים הקיים תראה שייצור האבקנים ישתנה באופן מובהק רק במתת מינים כמו עצי אלון, שיכולים להוסיף כ-8 קוואדריליון גרגרים בכל שנה כאשר הם מגיעים לבגרות.
הדיון סביב מין הזכר והמיקוד במין הנקבה
חלק מהעצים, במיוחד עצי פיקוס, עצי אשוח, עצי שיטה ועוד, כוללים עצים נפרדים לזכר ולנקבה — ורק הזכרים פולטים אבקנים. שנים שהאגרן טוען שהעיריות מעדיפות עצים זכרים כדי להימנע מפירות וזרעים, מכנה זאת "גילוי והשקפה מיקרוסופתית" — מה שמוביל ליצירת אבקנים לרוב ללא צורך. לפי ועדה אמריקאית לאסתמה ואימונולוגיה, נטיעות המוניות של עצים מין זכר בלבד יצרו "פרופילי אבקנים אחידים שרובם מייצרים אלרגיות באוכלוסייה".
מצד השני, חלק מן היערנים טוענים שזו תופעה נדירה — עצים ממשפחות שונות כוללים עצים משני המינים על אותו עץ, והנטיעות הזכריות בלבד נמוכות מאוד, פחות מ-1% מהמטעים. טענה כללית של אגרן כי בחירת מינים מוגברת של עצים זכרים מובילה לעלייה חדה באלרגיות, טרם הוכחה במחקרי עמיתים.
שיקולי הצללה ושיעול — איך לשלב ביניהם?
חוקרים כיום מנסים לבחון את הנתונים בראייה מורכבת יותר, כשהם מייחסים את האלרגניות וחשיפת האבקנים לאחד הגורמים של שיקול כללי, ולא כעילה למניעת נטיעת עצים בערים. מאמר דעה שפורסם באוגוסט בכתב העת "חזיתות בערים בת קיימא" מדגיש שנטיעה מבוקרת, המשלבת מינים מועילים ומגוונים, מאפשרת לשפר את האפקט הקריר ולהימנע מהגברת החשיפה לאבקנים אלרגניים.
מחקרים מקצועיים מראים כי אין כיום הוכחה ישירה שהוספת עצים מובילה לעלייה משמעותית בתחלואות אלרגיות או אסתמה — וריכוזי האבקנים והקשרים לבריאות עדיין מחייבים מחקר נוסף. עם זאת, היתרון של השפעות הקור על חום העיר, הפחתת עלויות מיזוג ותחושת נוחות, הוא מובן היטב ומוסכם על הקהיליה המקצועית.
מה ניתן לעשות כדי לשלב הצללה ונוחות מבלי לפגוע בבריאות?
התכניות העירוניות כיום ממוקדות בבחינת מינים שיש בהם סיכון אלרגני נמוך יותר, תוך שילוב של מינים פולניים על ידי חרקים, ומינים נקביים של עצים עם הפרדה בין המינים כדי להפחית את כמות האבקנים האלרגניים באוויר. מומלץ לתושבים לשאול במשתלה המקומית או במשרד החקלאות המקומי על מינים מקומיים המייצרים פחות אבקנים ולשתול אותם באזורים שנמצאים קרוב לחלונות, למרפסות ולמגרשי משחק.
למידעי תושבים הסובלים מאלרגיות באביב ובסתיו, ההמלצה היא לבדוק את רמות האבקנים היומיות, לסגור את החלונות בימי שיא האבקנים ולרחוץ מיד לאחר השהייה בחוץ. מי שסובל מאסתמה צריכים לעקוב אחר תוכניות הטיפול הרפואיות ולפעול בהתאם להנחיות הרופא.
הבחירה נשארת מקומית: שיקול דעת של הרשויות
לבסוף, ההחלטות על סוגי העצים שנשתול בערים נקבעות בעיקר על ידי משרדי היערות והרשויות העירוניות, לעיתים בהשתתפות הציבור. המסקנה הברורה היא כי אין סתירה בין הצללה וקירור העיר לבין מניעת אלרגיות — בחירת מינים נכונה ומגוונת יכולה לסייע בשיפור איכות החיים והקירור, גם יחד.
העתיד של הערים הירוקות תלוי בבחירה מושכלת של המינים והאיזון בין משאבים סביבתיים לבריאות הציבור, תוך שמירה על חיי קהילה נוחים ונטולי סיכון מיותר.
