מחקר חדש מגלה: טירנוזאורוס ראה חום גוף דומה לבני אדם
המדענים חישבו לאחרונה את טמפרטורת הגוף של הטירנוזאורוס רקס, דינוזאור שאירע לפני כ-66 מיליון שנה, וממצאיהם מצביעים על כך שטמפרטורת גופו הייתה קרובה לזו של בני אדם ומבעלי חיים מודרניים אחרים, אשר נחשבים לבעלי חום דם. צוות מחקר בהובלת אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), קבע באמצעות ניתוח זיקות כימיות בשן הפיברילית של הפיל והעריך כי הטמפרטורה הייתה כ-36 מעלות צלזיוס, או כ-97 מעלות פרנהייט. תוצאות אלה פורסמו בכתבי העת Science Advances ב-16 בספטמבר.
הפער שנפתח עם הזמן
תוצאות המחקר ממלאות חוסר ידע מתמשך בנוגע למהות אופי החום של הטירנוזאורוס רקס. בעוד שהמחקרים על קצב הגדילה, מבנה העצמות ומיקומי השרידים הצביעו בכיוון של בעל חום גוף, הנתון ההכרחי ומוחלט זה הושג כעת לראשונה. רוברט אגל, חוקר גיאוביולוגיה באוניברסיטת UCLA, ציין בהודעה לעיתונות כי "התוצאה מסייעת להבהיר את התנהגותו של הטירנוזאורוס: בעל חום גוף המעודד תנועה עצמאית של חיית טרף אקטיבית או בזבזן". מעבר לכך, ההבנה כי לוכדי חום אינם תלויים בשמש, נותנת הסבר אפשרי כיצד טירנוזאורוס הצליח לחיות באזורים קרים יותר מאלו שטורפים אחרים מסוגלים לשרוד בהם.
איך קוראים את הטמפרטורה מתוך שיניים?
שיטת המחקר נקראת פלאוטומטריה באמצעות איזוטופים מאוגדים. בשן הפיברילית קיימים איזוטופים כבדים של פחמן וחמצן, ושיעור היווצרות הקשרים ביניהם משתנה בטמפרטורה שבה האבן נוצרה. במילים פשוטות יותר, כאשר התנאים קרים יותר, נוצרים יותר קשרים מאוגדים כאלה, ולהיפך.
החוקרים, רנדון פלורס ו-AglE, השתמשו במקדח לצחצוח חלקיקים זעירים משן הפיברילית, ושרפו את האבקה בחומצה זרחנית. תהליך זה שחרר גז פחמן דו-חמצני שניתן למדוד במקורסר מסת. השימוש בשן בחומר זה הוכח כלוקר עמיד יותר לשינויים כימיים אלפי שנים מאשר עצמות, ולכן מתאים יותר לניתוח היסטורי.
לא מדובר בטכנולוגיה חדשה לגמרי. בשנת 2011 כבר נעשה שימוש בטכניקה זו לחקר טמפרטורות גוף של דינוזאורים מסוג סאורופודים גדולים מתקופת היורה. מה שהשתנה הפעם היה היקף המדגם שהפחת את הצורך בחומר ל-10% בלבד, תהליך שבעצמו הושג בזכות הסכמת מוזיאון ההיסטוריה של לוס אנג'לס, שקיבל אישור לנתח ממצאים מתגליות מ-מונטנה.
הבדלים בין מינים
מה שהביא לתוצאה הייחודית היה השוואת תוצאות הפלאוטומטריה של טירנוזאורוס רקס עם דיגיונוס שמקורו מאותו אתר. דיגיונוס נמצא בטמפרטורה של כ-30 מעלות צלזיוס, קרירות יותר משמעותית. אם מבחני הכימיה של שני הפלאוצים היו מושפעים באותו אופן מהתהליך לאחר הקבורה, הצפיפות הציפויה הייתה דומה. ההבדל ביניהם מעיד על כך שהתוצאות משקפות אכן מאפיינים ביולוגיים אמיתיים של החיות.
טירנוזאורוס ראה חם יותר מלתנין, אך קר יותר מעוף
החישוב מראה כי טירנוזאורוס ראה חם, בדומה לקבוצות הפנגזות המודרניות המגיעות ל-30 מעלות צלזיוס בממוצע, בתנאי אקלים קרים יותר מאלו של עופות מודרניים. אגל מציין שזו טמפרטורה הגבוהה מזו של זוחלים קרירים, אך פחות מזו של עופות שהתפתחו מצורתו של הדינוזאור.
חלק מהמדענים, כמו ג'סמינה ויאמן מטעם אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, סברו בעבר שהחיה הייתה חמה יותר, קרובה יותר לבעלות חום דם של עופות. ההבדל מצביע על כך ששיטות המחקר העתידיות והמחקרים על מינים שונים יוכלו להמחיש יותר את ההבדלים באיוש המטאבולי בין דינוזאורים שונים.
אופק המחקר וההיסטוריה של התקופה
החוקרים השתמשו במודלי אקלים פרה-היסטוריים כדי לאפיין את אזורי המחיה של הטירנוזאורוס רקס, ומצאו כי גוף חום זה ייתכן והצליח לשרוד במגוון רחב של אזורים שהגיעו עד לאלסקה של היום, שם נפגעו בפגיעות מזג האוויר גם כיום. הפלאוצ'נדות של טירנוזאורוס נמצאו במקומות כמו אלסקה, אך לא נמצאו שאריות של זוחלים אחרים כמו לטאות, צבים או תנינים מתקופת הקרטיקון – מה שמעלה שאלות על התנאים הסביבתיים שהיו באותם זמנים.
המגבלות ומסקנות
חקר זה נבדק על ידי שורת שופטים ומומחים, אך המדגם קטן יחסית, ומדובר בתוצאות של מספר שיני ממצאים בלבד, מה שמקנה הצצה ייחודית ולא בהכרח ייצוג כוללי של כל המין. שניהם, מחקר זה ומה שהאמינות שלו תלויה ביחס ליכולת של הטכנולוגיה לנתח תוצאות מייצגות יותר של קבוצה שלמה. כמו כן, החומציות של השן מציגה את טמפרטורת היצירה של הממצא בלבד, ואינה משקפת את הטמפרטורה לאורך כל חיי החיה.
בעוד שממצאים אלה תורמים להבנת אופי אקלים הימים הקדומים ולמאפייני החיים של הדינוזאורים, אנשי המדע מציינים כי נחוץ לבדוק שיטות אלה במינים אחרים כדי לקבוע האם טירנוזאורוס ראה חם הוא ייחודי או שמדובר בהגדרה רחבה יותר של המין.
סיכום
מדד הטמפרטורה שהתקבל מצביע על כך שטירנוזאורוס ראה חם בצלזיוס כמונו — חיזוק לתמונה של חיה אקטיבית ומסוגלת לשרוד גם באזורים קרירים יותר. עם זאת, יש לזכור שמדגם זה קטן, והערכות נוספות על מינים אחרים יוכלו להבהיר עד כמה תוצאות אלה מייצגות את כל המין. מחקר זה מציג עוד פן של העולם הפרה היסטורי, ומסייע להבין טוב יותר את אופי המיני הפרה-היסטורי המפורסם: הטירנוזאורוס רקס.
