התפרצות בגלעין האתיופי: פליטת מטריאלי עצומה של מיתאן בלי התפרצות הרי געש
במהלך שלושה חודשים בתחילת שנת 2025, אירעה תופעה יוצאת דופן באתיופיה — הרי געש לא התפרצו, אך שוחררו כמויות עצומות של גז המטאן, בהיקף של לפחות 38,000 טונות, באופן שלא נראו בעבר. מחקר שפורסם ב-19 בנובמבר מתאר את המקרה כ"מפץ המטאן הגדול ביותר שנמדד אי פעם מסלע געש". תוצאות המחקר, שיצא לאור באוניברסיטת בריסטול ועל ידי מכון המחקר האוראני ההולנדי SRON, מצביעות על אודות תהליך נדיר שהוביל להחלת כמויות עצומות של גז זה מתחת לפני הקרום.
איזור רגיש ומסוכן: רצועת אתיופיה המרכזית
המקרה מתרחש בפילוג המרכזי של אתיופיה, חלק מרשת הפילוג המזרח אפריקאית – אזור בו מפגש הקרום האטמוספרי והפעילות הוולקנית היא תכופה מאוד. האזור הזה ידוע באופיו הרעיל, שבו רעידות אדמה והתפרצויות געש רבות הן אירועים שכיחים. הקרום היבשתי נמתח באיטיות, ומניע את הקרום התת-קרקעי לרטוט ולפלוט חומרים גזיים.
במהלך האירועים שהתחוללו, דווח על יותר מ-50 רעידות אדמה בעוצמה משתנה בין 4.2 ל-5.8 בסולם ריכטר. סביב ה-4 בינואר 2025, הרעידות קיבלו דחיפה עזה, וגרמו לחשש מפני התפרצות געשית באזורי דופן ופנטלה, בסמוך להר ה-Dofen ולסלעי הפנטלה. ההדף הגיאולוגי הורגש במגוון אזורים במסגרת קרבת האזורים שהוכתבו על ידי רעידות אדמה, ומראי לוויין דיווחו על תנועות של סלע מותך מתחת לפני הקרקע, המגיעות מעומק של כ-10 ק"מ.
ההתפרצות האחרונה בהר פנטלה הייתה כבר בשנת 1820, והאירוע של 2025 תואר כ"חלק מהתנודות הסביבתיות שהתרחשו בעקבות פעילות געשית עזה", אך בסופו של דבר לא התגלתה התפרצות בפועל. עם זאת, כפי שמדגים המחקר, אירוע זה שחרר גזים רבים, בעיקר מיתאן, מבלי שהתפרצות גדולה תתחולל בפועל.
גילוי המאפיין: תצפיות בחומר שמגיע מהירח
מיתאן הוא גז בלתי נראה לעין, אך באמצעות טכנולוגיית חישה מרחוק, כמו לוויינים שמסוגלים לזהות את תופעת ספיגת אור של הגז, הצליחו המדענים לזהות את הפליטה. SRON זיהה זרם מיתאן שאופף את החרוט של הר פנטלה, בזמן שהפעילו את שירות הפיקוח האווירי של שירות המעקב האירופי של קופרניקוס (Copernicus). לצורך אימות מקור הפליטה, עמל הוקצה לחברה הגרמנית GHGSat לבצע ניתוח מעמיק יותר, בשיטת "טיפ וסימון" – שיטה שבה לוויין מספק צילום מפורט יותר, שמאשר את מיקום המקור המדויק של הפיצוץ.
"בעזרת תצפיות לווייניות הערכנו את כמות המטאן שהתווסף באטמוספירה מסביב לפנטלה," מסר חוקר SRON, שובחאם שארמה. ההודעה הראשונה על הגילוי הגיעה מוקדם ב-2025, והמחקר החדש מסביר את המנגנון שהוביל לזרימה הבלתי רגילה הזו.
מה בדיוק גרם לזרימה הפתאומית?
בתחום הבליה הוולקית, למרות שהגזים שבדרך כלל נפלטים הם פחמן דו-חמצני, אדי מים וסולפור דו-חמצני, מיתאן הוא אטי ומוגבל בכמותו, ולכן מקרה זה תפס את המדע לכתפיים. על פי ההשערה, במהלכו של אירוע הרעידות, שיתנה את תנועתו המהירה של סלע מותך חם מתחת לפני הקרום – נוצר "משולש חום": לוח גדל גדול של סלע מותך שנכנס לתוך סדקים בקרום ומפעיל לחץ משמעותי.
החוקרים מתארים כי הלוח המותך, שנקרא "דייק גדול", חצה שכבה בלתי חציה של אבן סלע מפלילה שהייתה נעולה עם גז המטאן שנאגר חבוי באוצרים של משקעים עמוקים וסבוכים מתחת לפני הקרום. שם, החום והמתח של הסלע החם יצרו שבירה, דרכה נמלטה כמות המטאן. לתיאורה של המחקר, הגז שוחרר כתוצאה מתהליך חיכוך וחימום בו-זמנית, כאשר מבנה זה מקרין את הדרך בה התרחש האירוע, אך יש לציין שמדובר בהשערה המסתמכת על סימנים בלתי ישירים — כפי שמתבצע כמעט בכל אירוע עומק תת-קרקעי.
הכמויות של 38,000 טונות: כמה זה בעצם?
בהשוואה לבני אדם, מדובר בכמות עצומה. באוניברסיטת בריסטול תוארה כמות זאת כשווה לעוצמה של שחרור גז תעשייתי גדול, שנמדד כ-157 טונות לשעה, אך זו אינה הערכה מוחלטת. הממדים הגלובליים של הפיץ' מצדיקים השוואה לכמויות היומיות שמאות מיליוני טונות של מיתאן משוחררות מידי שנה מבני אדם, בעיקר מייצור במפעלים תעשייתיים, חקלאות ומזבלות.
SRON מצהיר באופן ברור כי כמות היתאן שחררה מהמקום היא קטנה ביחס לסכומי הזיהום שמגיעים מהפעילות האנושית, ולפיכך איננה משפיעה באופן ניכר על תהליך ההתחממות הגלובלית של ימינו.
מדוע המדענים מתעניינים?
אם ההשפעה על האקלים המודרני היא נדירה ומוגבלת, מדוע כל ההבלטה סביב המקרה? הסיבה נעוצה בהיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ. גלגולים אקלימיים גדולים שהיו בהיסטוריה גיאולוגית מתאימים ללא ספק לתקופות בהן תנועת מאגמה חזקה, שדחפה כמויות עצומות של סלע מותך לבסיסי משקעים עמוקים, שחיממו והזינו את האטמוספירה בגזי ח greenhouse. מדענים משערים שקצב חימום זה, שהוגבר על ידי חימום של חומר אורגני קבור, שחרר כמויות תקדימיות של גזי חמה במיוחד – ביניהם מיתאן – שתרמו לחימום כדור הארץ.
המקרה של פנטלה מציג באופן מודרני את תהליך זה, והחוקרים סבורים שזו יכולה להיות הדגמה קטנה לעבר של שינויים קלימיים מהירים שהתרחשו לפני מיליוני שנים. צפייתם הממוקדת בלוויינים מסייעת לפתח תיאוריה שהוכחה באמצעות כמויות של נתונים, שמאפשרות להבחין באירועים היסטוריים מתוך מידע שנאסף במאה ה-21.
תפקידי לוויינים במעקב ואימות
המחקר מראה כיצד חידושי הטכנולוגיה של תצפיות מרחוק משפרים את יכולתם של המדענים לעקוב אחר תופעות גיאולוגיות. לפני עשור, אירוע כזה באיודיפיה מרוחקת היה עלול לעבור במפתיע ללא מענה. היום, ניטור שגרתי באמצעות לוויינים מיוחדים ליישום ניטור פיצויים של דליפות גז חומציות כמו מטאן ממתחמי נפט וגז מאפשר קבלת תצלומים ברזולוציה גבוהה שיכולים לאמת את מקור הפיצוץ.
חשיבותה של טכנולוגיה זו היא רבה עבור תכניות מדיניות המקדמות הפחתת פליטות המטאן, מכיוון שהבנת ההבדלים בין מקורות טבעיים למזהמים תעשייתיים היא קריטית. תבניות של שחרור פתאומי ומרוחק, כמו זה שהתרחש בפנטלה, תורמות לבניית תמונה שלמה ומדויקת יותר באשר להיקפי הזיהום התורמים להתחממות הכדור.
החוסרים שעדיין נותרו בידע
המחקר אינו מייחס כיצד שכיחות התופעה הכוללת זאת. ייתכן שפנטלה ייחודית במבנה הגיאולוגי או בהרכב המשקעים שמתחתיה, ואזורים אחרים בעלי מבנה דומה עשויים לחוות שחרורים פחות גדולים שעדיין לא תועדו. חקירות נוספות וניטור עתידי יידרשו כדי לאשש תיאוריה זו.
מיתאן — גז קצר-חיים אך עוצמתי
ביחס לכל גזי החממה, מיתאן משמש כגורם מזהם חשוב מאוד, אך עם חדירה קצרה יחסית לאטמוספירה. מול פחמן דו-חמצני, תכונות היתאן מאפשרות לו לגרום להתחממות כפולה ומכופלת, וגם פי יותר מ-80 בהשוואה לעליית המעלות ב-20 השנים האחרונות בלבד, לפי הערכות הפאנל הבינמילולי לשינוי אקלימי.
אולם, מיתאן מתפרק בקלות יחסית — תוך כעשור רובו נמחק מן האטמוספירה — בניגוד לפחמן דו-חמצני שיכול להישאר במהלך מאות שנים. באמצעות טיפול מיידי, הפחתת פליטות היתאן יכולה לשנות במהירות את קצב ההתחממות בטווח הקרוב יותר. לכן, שחרורים פתאומיים ולווימים כמו בפנטלה הם בעלי פוטנציאל להשפעה משמעותית על שינוי אקלימי בטווח הקצר, ומאפשרים לבחון תיאוריה שהולכת ומתגבשת כי אירועים גדולים של שחרור מיידי של גז זה תרמו למהפך סביבתי בהיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ.