25 מדינות תומכות בהצהרת שמירת החי והצומח לשינוי אקלימי ב-COP31

25 מדינות תומכות בהצהרת שמירת החי והצומח לשינוי אקלימי ב-COP31

19 בנובמבר 2026

עשרים וחמש מדינות השתמשו בדיון הפסגה האקלימית COP31 באנטליה, טורקיה, ב-17 בנובמבר, לצורך השקת ההצהרת חיי הבר למען אקלים, התחייבות להתמודד עם הגנה על חיות בר כחלק מתגובה לשינויי אקלים. התומכים מגדירים זאת כראשונה בהיסטוריה שבה קבוצה של ממשלות מקדמת במשותף את ההגנה על חיות בר כאקט אקלימי במסגרת ועדת האקלים של האו"ם.

ההצהרה היא למעשה הצהרה פוליטית ולמעשה אינה בעלת תוקף חוקי. מה שהיא מציעה הוא טיעון חדש בתוך דיוני האקלים – כי הפילים, האריות, הלווייתנים וחיות נוספות מסייעות למערכות האקולוגיות לקלוט ולשמר פחמן, ולהחסיר אותן מחליש את היערות, העשבים, והאוקיינוסים שהעולם תולה בהם תקווה. המדע שמאחורי טענה זו מהימן אך לא אחיד, וערכה של ההבטחה תלוי במה שהממשלות יחליטו לעשות בה.

מי חתם ומה הם הבטיחו

המדינות שתמכו בהצהרה מגיעות מחמשה אזורים גאוגרפיים. לפי הודעת קרן החיים של האו"ם (IFAW), המדינות החתומות הן אנדורה, ארמניה, בליז, ברזיל, בפורה, בורקינה Faso, בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה הדומיניקנית, פיגי, גמביה, גואטמלה, גינאה-ביסאו, הרונדוס, קניה, למצוסו, מדגסקר, מונקו, פנמה, פפואה ניו גינאה, סומליה, סורינאם, טוגו, אוזבקיסטן, זמביה וזימבבואה.

זימבבואה הובילה את המאמץ. מנהיגים מאפריקה אושרו את הרעיון לפני כשנה ואמרו בפסגת קודמת בברזיל כי יביאו הצהרת שיתוף עולמית ל-COP31, לפי הפדרציה הבינלאומית לבעלי חיים (WWF), שארגנה את הוועידה.

במסגרת הטקסט, ממשלות מסכימות לשקול את הגנת חיות הבר ושיקום אוכלוסיותיהם במסמכי התכנון המרכזיים שלהן, דיווחה "Down To Earth". אלה כוללים את ההבטחות הלאומיות של כל מדינה, תכניות הפחמן וההתאמה שמוגשות תחת הסכם פריז, וכן תכניות לאיוד, אסטרטגיות לשימור טבע, תכניות לשימוש בקרקעה ושימור אזורים מוגנים.

הצהרה זו גם דורשת פעולות נגד ניצול יתר של חיות בר, שימור וקישור בתי גידול, הפחתת קונפליקטים בין בני אדם לחיות בר, וקידום מערכות מזון שמפחיתות את הלחץ על מערכות אקולוגיות. היא ביקשה מימון חדש ויציב, סיוע טכנולוגי והעברת טכנולוגיות, כולל ממדינות עשירות לחלשוות, והבטחת מנגנונים בשווקי הפחמן שמבטיחים שפרויקטים המשפיעים על חיות בר יגנו על הביודיברסיטה וזכויות הקהילות יחד עם חלוקה הוגנת של התועלת.

מדע ועל איך חיות משפיעות על הפחמן

הרעיון המרכזי הוא שחיות אינן שותפים בלבד במערכת האקולוגית – הן מעצבות אותה. באמצעות מרעה, ציד, הפצת זרעונים, הובלת תזונה והפרעות בקרקע ובסלעים, חיות משפיעות על כמות הפחמן שהיער, העשביה, ביצות או הים קולטות ושומרות.

הארגונים מציינים מספר דוגמאות ידועות. באפגניסטן הקנייה, פילים יער חורקים ואוכלים עצים קטנים יותר, מה שמאפשר לעצים גדולים יותר ו צפופים יותר, המכילים יותר פחמן, לגדול. יערות שמכילים פילים מאחסנות כ-7 אחוז יותר פחמן מאלה שאין בהן. על החוף הפסיפי של אמריקה הצפונית, לווייתני הים אוכלים קוצני ים המנעולים, שלמעשה מונעים מיער הקלת להקטין את היקפו לדקלת סלע. מחקר שצויין בהודעה מצא כי יערות קלפ המכילים לווייתני ים מסוגלים לספוג עד 12 פעמים יותר פחמן דו-חמצני מאשר יערות בלי לווייתנים.

הטענה המרכזית נובעת ממאמר משנת 2023 שפורסם בכתב העת Nature Climate Change, בראשות חוקרים מאוניברסיטת Yale, שהעריך כי שמירה ושיקום אוכלוסיות בריאות של תשע קבוצות חיות יבשתיות וימיות עשויה לסייע בלכידת עוד 6.4 מיליארד טון של פחמן דו-חמצני בשנה. ההודעה משווה זאת לכשישית מפליטות הפחמן מפחמני דלקים עולמיים ב-2024.

ההצהרה מתבססת גם על הצהרת ההסכמה המדעית בנוגע לחיות בר ואקלים, שמצדדי הארגונים טוענים שהיא נתמכת על-ידי מעל 350 מדענים מ-47 מדינות. בה היא קוראת לממשלות לשלב את חיות הבר ותפקידן האקולוגי במדיניות האקלימית, בטענה כי הערכות על פתרונות מבוססי טבע ללא התייחסות לחיות בר הינן חסרות שלם.

מתי יש להזהר

האומדן של 6.4 מיליארד הטון דורש קריאה זהירה. מדובר בהערכת תכנון המבוססת על הרחבת ממצאים של מינים מסוימים באזורים מסוימים. זה לא מדידה מפורשת של כמות הפחמן שתוכנן להיות נקלט אם המדינות יפעלו, ותלויה בהגעה של אוכלוסיות חיה לרמות שיש בהן כדי לעצב מחדש את המערכות האקולוגיות שלהן, תהליך שיכול להימשך עשרות שנים.

גם ההשפעות משתנות. "Down To Earth" מציינת כי תוצאות השיקום משתנות לפי המין והסביבה. פיל ביערות גאנה אינו משפיע באותה מידה כמו פיל באואקום יבש, ובמערכות מסוימות, חיילי מרעה גדולים עשויים להפחית את כמות הפחמן המאוחסנת בצמחייה. הדוגמאות שנלקחו בהודעה מגיעות מארגונים הפועלים לשינוי תודעה ומציגים מקרים המובהקים יותר.

כל זה לא סותר את העובדה שאכפת לחיות בר חשיבות רבה לתפקוד המערכות האקולוגיות, וזו עובדה מבוססת במדעי האקולוגיה. זה מצביע על כך שיש להכיר בהגנה על חיות בר כאל פעולה שתומכת באחסון הטבעי של פחמן, ולא כתחלופה לקיצוץ פליטות הפחמן ממקורות דלק פוסילי. גם המארגנים עצמם אינם טוענים אחרת.

מה אפשרי מבחינה מעשית בהצהרה בלתי מחייבת

הצהרות שהושקו במסגרת פסגות אקלימיות נפוצות ולעיתים רבות נשכחות. זו אינה מחייבת באף אופן, אין בה שאיפה להשגת יעדים, ולא קיימת בה מנגנון אכיפה. היא גם משוחררת מהמשא ומתן הרשמי, שבו כמעט 200 מדינות חייבות להסכים בכל יישוב דעת.

תומכיה רואים בה צעד ראשון לשינוי המצב. בהודעה מצוין כי תפקיד החיות הבר באקלים מובן כבר במסגרת שני הסכמים של האו"ם – אמנת המגוון הביולוגי ואמנת המינים הנודדים – אך טרם הוכרה גם במסגרת אמנת האקלים של האו"ם. ההצהרה ממריצה את כל המדינות החברות באמנה להכיר בה.

אנג'לינה נדלובה, שרת הסביבה והאקלים של זימבבואה, אמרה באירוע צד ב-COP31 כי אובדן חיות בר פירושו אובדן תהליכים חיוניים ששומרים על מערכות טבעיות פועלות, וטענה כי ההגנה על חיות בר צריכה להחשב כאקט אקלימי. אד גודול, מומחה למדיניות אקלימית ב-WWF, כינה את ההצהרה כצעד משמעותי ואמר כי חיות עוזרות ליערות, לאוקיינוסים ולמאגרי מנגרובים לאחסן פחמן.

מת יוליס, מנהל בכיר למדיניות ב-IFAW, הביט בו בזהירות ואמר כי המבחן האמיתי הוא האם ההתחייבות תתבטא בתוכניות הלאומיות, בהשקעות ובפעולה בשטח.

מה לצפות בהמשך

המבחן הזה מצוי בלוח זמנים מסודר. המדינות מעדכנות את תוכניות האקלים הלאומיות שלהן בתדירות סדורה, והמדד הפשוט ביותר להשפעה של ההצהרה הוא אם 25 החותמות יכניסו צעדי חיות בר בתשובות הבאות שלהן, והאם יעמוד סכום הכסף המועבר. מדד נוסף הוא האם הרשימה תתרחב. נכון לעכשיו, החותמות כוללות מדינות עשירות בחיים ביולוגיים כגון ברזיל, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מדגסקר ופפואה ניו גינאה, אך אין בהן אף לא אחת מהמדינות הפחמניות הגדולות ביותר בעולם.

הדיונים באנטליה צפויים להסתיים ב-20 בנובמבר. האם חיות בר יופיעו בכל הטקסטים הסופיים של הוועידה, זה יראה עד כמה הרעיון הזה התפשט מחוץ לאירועים הצדדיים ולטווח המו"מ הרשמי.

Itay Barak

Itay Barak

שמי איתי ברק, ואני כותב ב-www.seasonet.co.il על סביבה, בריאות וטכנולוגיות ירוקות. גדלתי בגליל המערבי, קרוב לים ולטבע, וזה מה שהצית אצלי את הסקרנות להבין איך הדברים באמת עובדים. אני מאמין שעיתונות טובה לא רק מדווחת — היא גם מעוררת מחשבה ומובילה לפעולה.