קבוצת הגנה על חיות וצמחים תובעת את הממשלה בארה"ב בטענה להפרת חוק פתיחה ומניעת הוספת מינים לרשימת מינים בסכנת הכחדה
ארגון שמירת המגוון הביולוגי פנה לבתי המשפט בטענה כי ממשל טראמפ שומר בסוד מדיניות נושאת חיסיון שאינה מוסרת לציבור, ומאזנת למנוע הוספת מינים חדשים לרשימת המינים בסכנת הכחדה של ארה"ב, בניגוד לחוק הפדרלי.
הארגון, מרכז לגיוון ביולוגי, פרסם ביום שני, 16 בנובמבר, כי הוא הגיש גרסה מורחבת של תביעה שהוגשה קודם לכן. בהודעה לעיתונות, מציין הארגון כי הרשויות פועלות לפי מה שמכנה את ה"תפיסה של 'אין אזהרות חדשות על מינים בסכנת הכחדה'", שהינה מדיניות שלא הוכרזה לציבור מעולם.
חשוב להדגיש כי טענות אלו מייצגות צד אחד במחלוקת משפטית. נכון לעכשיו, לא נודע אם הממשלה אכן אימצה מדיניות שכזו, ולפחות לפי המידע שהובא, לא נפסק בבית משפט כי קיימת מדיניות כזאת, וגם לא התבקשו תגובות מרשויות הפדרל לגופם של הדברים במסגרת התהליך הזה. בניגוד לטענות, לא נמצאה תשתית תומכת המאשרת את קיומו של נוהל כזה.
המסר שנטען בתביעה
הפרשה המשפטית החלה מוקדם יותר בשנת 2026 כסוג של אתגר חוקי הקשור לייצוג של מין אחד — הלבונד הרומי המזרחי, סלמנדרה גדולה הנמצאת במפרצי הנהרות במזרח ארה"ב.
עם זאת, הטיעונים המתוקנים שהוגשו עוסקים בקבוצה רחבה יותר ומאמינים כי העיכובים באישורי ההגנה על הלבונד הרומי קשורים לדפוס פעולה קבוע, המהווה לכאורה מדיניות שיטתית.
המשתתפים בתביעה מצביעים על כך שמדיניות זו מפרה שני חוקים עיקריים: החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, הקובע לוחות זמנים לקבלת החלטות בנוגע להכרזה, וחוק הליכים מינהליים, המחייב את הרשויות הפדרליות לעבוד בשקיפות ובהדרגתיות כשהן מקבלות החלטות או משנות חוקים.
במסגרת התביעה, מובאות חמש דוגמאות למינים שצריכים כבר לקבל החלטות סופיות בנוגע להגדרתם או לשטחי המחייה שלהם: הלבונד הרומי המזרחי, דג Santa Ana המפוספס קליפורני, חג הפיירפיליי של בת'אני ביץ' מדלאוור, פורטול צמחי מקומי מטקסס בשם Navasota false foxglove, ו"בינת נשר הפיגמי הפנימי" מאזור המדבר הדרום-מערבי.
המספרים שמאחורי הטענה
הטיעון המרכזי של המרכז מבוסס על השוואה מתמטית. הוא טוען כי במהלך כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ, רק שלושה מינים הוגנו באופן רשמי במסגרת חוק המינים בסכנת הכחדה, חמשה מינים זכו לשמורת "סביבת מחייה קריטית" שהוקצתה להם על פי החלטת בית משפט. בהשוואה, על פי הנתונים שהארגון מציג, מאז תוקן החוק בשנת 1973, בממוצע כ-34 מינים הוגנו מדי שנה.
הם גם מצביעים על כך שכמעט 70 מינים נמצאים בהמתנה לאישור סופי של ההכרזה או לשטחי מחייה, כאשר מועדים חוקיים שלהם חומזים, ומתוך כך חיכו להכרזה המאריכה שנים רבות. בין המינים שנקלעו לעיכוב נמצאים מין כדור אכילאי ידוע מאטלנד בשם Alabama hickorynut, ולובוס הצפרדע, צב מצוי מיוחד, פרפר המלך, ועט דיסקוסי בשלושה צבעים.
חשוב לציין שהנתונים שצוטטו הוצגו על ידי הארגון עצמו ולא נוסו מול נתוני הרשויות הפדרליות. ממוצע של חמשה עשורים מסתירים שינויים משמעותיים שבין תקופות הנשיאים השונים, שהושפעו מתקציבים, כוח אדם, צווים משפטיים, ואלו נושאים שהשפיעו על ההחלטות.
איך מייחס מין לקבלת הגנה
ראשית, קצת רקע חיוני להבנת התביעה.
חוק המינים בסכנת הכחדה הוא הגנה הראשית שהחוק האמריקאי מעניק למינים בסיכון. המין יכול להיכלל ברשימה כ"באמצע הכחדה" (Endangered), כלומר בסיכון מיידי להכחדה, או כ"מאוים" (Threatened), כלומר מין בסיכון פוטנציאלי בעתיד.
הכרזה על מין נעשית בשלבים, בדרך כלל: קבוצת שמירת טבע או גורם אחר מבקשים להכניס מין לרשימה באמצעות פנייה רשמית, ה-US Fish and Wildlife Service, שהינה הסוכנות הפדרלית הממונה על חיות בר, בוחנת את הנתונים ומפרסמת הצעה לציבור לדיון. בתוך פרק זמן מוגדר, בדרך כלל כשנה, הח agency אמור להימנע מהחלטה סופית ולהגיע להכרעה סופית על ההכרזה.
לאחר ההכרזה, אסורה הסבת עוול כלפי המין, והמדינה מחויבת לתכנן תהליך שיקומו. בפועל, לעיתים ההחלטות מתעכבות, והסיבות שהרשויות מציינות כוללות מחסור בכוח אדם, תקציבים דלים, עומסים על המערכת, ופשרות שנבעו מסטיות מוסדיות או מהליכים משפטיים שנקטו כדי להאיץ תהליכים.
ומה שייחודי במקרה זה הוא הטענה כי העיכוב אינו מקרי, אלא מתבצע במתכוון בכל המערכה, באופן שיטתי שמהווה לכאורה מדיניות מכוונת של שמירת הסיכול.
המקרה המרכזי: הלבונד הרומי המזרחי
הלבונד הרומי המזרחי הוא הסמלי ביותר במחלוקת. זהו הסלמנדרה הגדולה ביותר בצפון אמריקה, שיכולה להגיע לאורך של כ-60 ס"מ, ומופיעה במפרצים במזרח ארה"ב, מניו יורק ועד ג'ורג'יה ומערבה למיזורי.
החיה נושמת בעיקר באמצעות עור מחורץ, הזקוק למים קרים ועשירים בחמצן. זיהום של נהרות, סכרים וזיהום כלליים קיצרו את אורך חייה, ומנעו את קיומה בחלק ניכר מהנהרות. מראה החיה המוזר הקנה לה כינויים כמו "חוטם מוגלתי".
הסוכנות האמריקאית לדגת חיות בר הציעה לכלול את הלבונד ברשימת המינים בסכנת הכחדה בינואר 2024, כאשר ההחלטה הסופית הייתה צפויה להתקבל כעבור כשנה. עם זאת, תביעה זו מקדמת את הטענות שהועלו, ומציינת כי מועד ההכרזה חלף.
מה דורשת התביעה
בריאן סיגי, מנהל משפטי בעניין מינים בסכנת הכחדה במרכז, צוטט כמהלך ביקורת על תפקוד הממשל בנושאי חיות־בר.
בהודעה, מציין הארגון כי תביעה דורשת מבתי המשפט לשלול לכאורה את המדיניות הנסתרת ולמנוע מהרשות לפעול כדי להימנע ממתן ההגנות המגיעות למינים שזמנם חלף.
מה עשוי לומר הצד שכנגד
בהעדר תגובה רשמית מטעם הממשל, לא ניתן לצטט את עמדתו מפורשות. אך ניתן לסקור עמדות כלליות המועלות בדרך כלל במצבים כאלה.
רשויות מציינות כי העיכובים נקבעו לא תמיד בגלל מניעים אנטי-שקופים, אלא בעיקר בשל חוסר במשאבים, עומסי עבודה ולחצים משפטיים שמובילים להמתנות ממושכות, המושפעות גם מכשלים תקציביים או מוסדיים שנוצרו במשך השנים.
חלק מחברי הכנסת וגורמי שלטון מבהירים כי חוק ההגנה על מינים מאיים אינו מכוון רק להוספת מינים לרשימה, אלא גם לשיקום והסרת מין מהרשימה ברגע שיהיה בטוח לשחררו חזרה בטבע. תומכי החוק טוענים שהעיכובים כרוכים באובדן הזדמנות להציל מינים שיתכן וימותרו בלתי ניתנים לשיקום.
בתי המשפט נוטים לראות את הדדליין כמחויב, אך השאלה אם ניתן להוכיח כי קיימת מדיניות חסויה ואסטרטגית היא שאלה קשה יותר, התלויה בשיקול דעת של השופטים על סמך ראיות על תהליכי ההחלטה בתוך הרשויות.
מדוע זה חשוב
ההכרעה בסוגיה יכולה להשפיע על יותר מחמשה מינים שהליך ההכרזה לגביהם עדיין בהתהוות.
אם יוחלט כי קיימת מדיניות אסורה, הממשלה תוכל להידרש לחדש החלטות רבות שהמתינו זמן רב מדי, ובמקרה שידחו את הטענה, יהיה צורך לתבע כל מין בנפרד — פעולה שהיא איטית ומייגעת יותר.
עבור המינים המעורבים, הזמן קובע. למשל, פרפר המלך, שנמצא במצב של סיכון גבוה ומיועד להיכלל ברשימה בקרוב, צמצם את מסעו השנתי ברחבי אמריקה הצפונית בשיעור ניכר, והשהיה של ההכרזה עוד עלולה להוביל להפסדים בלתי הפיכים.
מה צפוי לקרות בעקבות המקרה הזה
בהמשך, תגובת הממשל לבית המשפט תבהיר לראשונה את עמדתו הרשמית. ההכרזות הסופיות על הלבונד, המלך, ומינים נוספים, עשויות להגיע תוך כדי ההליך המשפטי. בנוסף, ישנן הצעות חוק בכנסת ובקונגרס לשנות את חוק המינים בסכנת הכחדה.
עד שתוכן החלטה שיפוטית, הטענה המרכזית תישאר בגדר טענה מיצגית של הקבוצה, הנתמכת בנתונים שהציגה עצמו, ונכונה כפי שהוצגה על ידה — טענה שיש לחקור ולקבל החלטה סופית על פי הראיות וההליכים הקיימים.