מהירות האור והמסע של החללית הוותיקה
במרכזו של מסע היסטורי שמגיע לתחום הבלתי נתפס, שיגרה נאס"א את חללית ווג'ר 1, שהייתה פרי טכנולוגיה משנות ה-70 של המאה ה-20, אל עבר אזורי חקר שמעולם לא נבנו על ידי בני אדם. ביום רביעי, 18 בנובמבר, נאס"א תגיע לנקודה שבה אורך הזמן באור שנדרש כדי לעבור את המרחק הזה יגיע לעד יום אחד. הזזת האור במרחק זה תמציא נקודת קצה לדרך הארוכה שהחללית עברה, כשהיא מרוחקת יותר מבעבר מכל דבר שהאנושות יצרה.
עמוד הלוח של משימות ווג'ר מפרסם את קצב הימים ומזכיר כי בשעה 5:16 בבוקר לפי שעון מזרח ארה"ב, או בשעה 10:16 לפי שעון קווי העולמי, תגיע החללית ל-"יום אור", כאשר היא תהיה בת 49 שנים, שני חודשים ו-11 ימים, מאז שיצאה למסעה. בשעה שאי-שינוי יקרה על הספינה עצמה, המשמעות של הגעתה לא רק סימן טכני אלא גם הצצה מעוררת התפעלות אל אורך הדרך שנקטעה על ידי הטכנולוגיה של פעם.
מה הכוונה ב"יום אור"
האור, במהירות גבוהה יותר מכל דבר אחר בטבע, משול לזרוע של המהירות. אורך הדרך שהוא עובר בין הירח לכדור הארץ הוא בערך של שנייה אחת, ומבין השמש לכדור הארץ הוא כ-8 דקות. אך מהו "יום אור"? זהו המרחק שאור עובר במהלך 24 שעות. באומדן גס, זה כ-16.1 מיליארד מילים, או כ-25.9 מיליארד ק"מ. אסטרונומים סופרים זאת ככ-173 פעם המרחק בין כדור הארץ לשמש, לפי נתוני EarthSky.
האותות הרדיו, שנשלחים בחזרה לכדור הארץ, נע במהירות האור. משמע, מהשעה שיאנשי-ההנדסה שולחים פקודה לוג'ר 1, ייקח יותר מיום להגיע אליה, והתגובה תהיה גם כן באיחור של יותר מיום. אם תתנו לספינה שאלה בשיבוש הבוקר של יום שני, תישמע התשובה ביום רביעי. זהו מרחק שדורש תכנון קפדני ותיאום מראש, שכן שליטה ישירה בזמן אמת על החללית היא בלתי אפשרית.
מסע ארוך ומאתגר
החללית ווג'ר 1 יצאה לדרכה מפלורידה ב-5 בספטמבר 1977, כמה שבועות בלבד לאחר אחיותיה, ווג'ר 2. השתיים הושקו במטרה לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים הגדולים, כשהם מסודרים בתצורה אופטימלית לתצפיות. ווג'ר 1 עברה את יופיטר וטסה אל סטורן, שם חקרה את טבעותיו ואת ירחו המופשט והמעורפל, טיטאן. המעבר הזה שינה את מסלולו כלפי מעלה, מחוץ למישור הפלנטרי שמקיף את השמש. מאז הוא ממשיך בדרכו היבשה, כיוון שאין עוד כוכבים לחקור.
ב-1990, מצוייד במצלמה, תפס את תצלום הפרם האחרון של המערכת השמש, ובו כדור הארץ מופיע כנקודה חיוורת ולא נראית במיוחד. ב-25 באוגוסט 2012, עבר את הגבול אל בין הכוחות של הריק והחלל שהחל מיצירתו על ידי השמש, והפך לחללית הראשונה שמגיעה אל התחום הזה, אחריה בשנת 2018 עברה גם ווג'ר 2.
המשימה תוכננה מראש כההרפתקה קצרה לכוכבי לכת גדולים, וכל מה שהושג מאז הוא בונוס. עלות השיגור הכוללת של שני הוויקרים על פי הערכות מוערכת בכ-865 מיליון דולרים, ומכסה את ההתחלה ועד ההגעה של ווג'ר 2 לניופוטון ב-1989.
מהירות והישגים
המהירות הממוצעת של החללית נאמדת בכ-38,000 מייל לשעה, לפי ABC News. במונחים אלה, היא יכולה לחצות את אוקיינוס האטלנטי תוך כמה דקות בלבד. אך למרות זאת, היקף המסע לאורך כמעט חצי מאה הינו בסדר גודל אחר לחלוטין: המרחק המגיע לאור ביום אחד הוא משמעותי בהרבה ביחס לנסיעה האנושית ההיסטורית, במיוחד שהכוכב הקרוב מעבר לשמש נמצא במרחק של למעלה מארבע שנות אור — מעל ל-1,500 ימי אור.
בחודשים האחרונים המרחק מתקרב לנקודת יום האור, כאשר באוקטובר נמדדה המרחק בין כדור הארץ לוווג'ר 1 כ-15.98 מיליארד מייל, והאותות לוקחים כ-23 שעות, 52 דקות ו-30 שניות להגיע. אלא שביום רביעי הקרוב, התהליך הזה יגיע לסיומו, עם המתנה של לפחות 24 שעות לתגובה. ווג'ר 2 נע במהירות נמוכה יותר ובכיוון שונה, ומרחקו מוערך ב-13.5 מיליארד מייל (כ-21.7 מיליארד ק"מ), והוא לא יגיע לנקודת יום האור לפני 2035.
איך נאס"א מצליחה לשמור על תקשורת עם החללית
האותות של ווג'ר 1 חלשים מאוד, אפילו לפי הערכות יומיומיות, וכאשר הם מגיעים אלינו הם דקים ובלתי ניתנים לזיהוי בקלות. כדי לאתר את התקשורת, נאס"א משתמשת ב"מערכת תקשורת בחלל עמוק" (Deep Space Network), שמכילה אנטנות ענק שפזורות בשלושה אזורים בעולם — בקליפורניה, בספרד ובאוסטרליה — כך שבכל רגע נתון לפחות אתר אחד יכול לשדר ולסנן מהחלל החיצון.
במהלך השידור ביום רביעי, ווג'ר 1 יהיה בקשר עם התחנת הקרינה הסמוכה למדריד, ומכאן ממשיכים ליידע את הצוות על מצב והחלטות לגבי המשך הפיקוח והבקרה.
המאזין הוותיק שמאזן כוחו
החללית לא נעזרת בלוחות סולאריים, שכן מרוחקת מאוד מהשמש, והמקור היחיד שלה לכוח הוא חימום שנוצר מחומר רדיואקטיבי קטן שאט-אט מאבד את כוחו. כל אחת מווג'רים החלה עם כ-470 ואט של כוח, ואובדת כ-4 ואט בכל שנה, על פי Space.com. כדי להאריך חיים, הטכנאים השביתו בהדרגה חלקים שונים של המערכת, כולל מחממי המכשור והחיישנים.
הקרינה הקרה היא סכנה של ממש. קווי הדלקות של מנועי הזוטה שמהם מופנה אנטנת החללית צריכים לשמור על חום מוגבל כדי שלא יקרסו. עובד נאס"א שעובד עם המשימה, ג'פרי הייז, הצהיר בברור כי "אם הקווים יקרסו, זה יהיה הסוף."
הוא סיכם באומרו שהחללית fragile, רגיש ונתונה ללחצים עצומים בגיל ובמיקום הקיצוני בו היא שוהה, ומדגיש ששימורה דורש זהירות רבה ומאבקים להתמודד עם תהליכים של לוחמה בזמן אמת.
מדוע שווה להמשיך להאזין
אפשר בקלות לתפוס את ווג'ר 1 כלקוח מוזיאוני, אך אין זה כך. מדובר באחת משתי החלליות הפעילות היחידות שנמצאות בין הכוכבים, והמדידות שהיא מבצעת שם הן ייחודיות – אין באפשרותן של מכשירים אחרים לספק נתונים כאלה. כלי המכשור של החללית אוספים ומודדים את האטמוספירה הצפופה של החוץ, את השדה המגנטי ואת חלקיקי הריק המהירים. העודף הזה מאפשר למדענים לבנות תמונת סיום של נקודת סיום ההשפעה של השמש ועל תנועת המערכת שלנו בערפילית הגלקסיה.
מנהלי המשימות חוזים כי החלליות ימשיכו לפעול אל תוך שנות ה-2030, אך אין הבטחה מובהקת לכך, כי ככל שהאנרגיה הולכת ומאזנת והסיכון עולה, כן מתרחקות המגבלות מעשור לעשור.
נוסף על כך, יש בפשטות את ההיסטוריה שבלב היצירה הזו: הטכנולוגיה של שנות ה-70, עם זיכרון נמוך ויכולות מוגבלות, והעובדה שעשרות מדענים מהדור הישן, שחלקם כבר פרשו או הלכו לעולמם, נדרשו ללמוד את המערכת מהניירות הישנים כדי להחזיק את החללית בתקינות, מהווה סמל טכנולוגי ותרבותי מעורר השראה.
תחילת שנת החגיגות
נאס"א מציינת את יום האור כנקודת פתיחה לשנה של אירועים וסימפוזיומים לקראת חגיגות ה-50 להנחתות, המתוכננות לאוגוסט וספטמבר 2027. בהודעה רשמית, הם הגדירו את ההישג כ"יום שווה לחגיגה". הציבור הרחב מוזמן להצטרף, כאשר, על פי EarthSky, נחשפים לאירוע עולמי בשם "Shine Bright" – בו אנשים ישדרו קוד מוס ללוויין השמיים לאחר השקיעה ב-17 בנובמבר, וילגו באותות ל-V-G-R במורס."
מה צופן העתיד?
גם לאחר שהקשר הרדיו ייפסק, ווג'ר 1 ימשיך בדרכו הלא-נראית, הוא ינוע עוד אלפי שנים. לפי הערכות ב space.com, בעוד כ-40,000 שנה הוא יעבור בטווח של כ-1.7 שנות אור מכוכב בשם Glesse 445, כשהכוח שלו כבר יאזל מזמן. יחד עם זאת, הוא נושא איתו תקליט מוזהב עם קולות ותמונות ממהותה של כדור הארץ, כמסר מוגן ומוכן לשולחנות של תבונות עתידיים.
היום, במהותה, בדיוק כפי שהתחיל, משהו שנוצר בידי אדם יגיע למרחק שבו אורך הזמן באור ידרוש יותר מיום אחד לעבור – ומי יודע, אולי מישהו או משהו ישמע את הקריאה ויחפש אחריו חזרה. וכעת, הנקודה היא פשוטה: ביום רביעי, בפעם הראשונה בהיסטוריה, משהו שנבנה על ידי בני אדם רחוק יותר מיום אור, ועדיין, הוא שומר על קשר ומתקשר חזרה הביתה.