קרע האוזון באנטארקטיקה הגיע אל גודלו הגדול ביותר בעשור זה, ומדורג במקום השביעי ב־48 שנות מעקב
בשנה זו, קרע האוזון באנטארקטיקה התרחב לממדים המרביים בעשור האחרון, כאשר לפי הדוחות של נאס"א ו־NOAA, הוא תפס את המקום השביעי בגודלו בהיסטוריה של monitoring שאורכת כמעט חצי מאה. בכל זאת, המדענים שטוענים את החשיבות המלאה של התהליך, אומרים שהמגן של הארץ מפני קרינת UV משתפר ומחלים, וכי קרע כזה השנה היה יכול להיות גדול בהרבה אם לא היינו מכבים את החומרים שמחוללים את ההרס של האוזון ברחבי העולם.
במהלך העונה השיא, החל מה־7 בספטמבר ועד ל־13 באוקטובר, שטח הקרע הממוצע היה כ־25 מיליון קמ"ר, כלומר יותר מכפול משטח ארה"ב. ביום שיא ב־18 בספטמבר, הקרע התרחב ל־27.1 מיליון קמ"ר.
הסתירה שנראית בין הנתונים היא חלק מהסיפור — והיא המפתח להבנת המגמה. הגודל של הקרע משנה לשנה תלוי בעיקר בתנאי מזג האוויר שמעל הקוטב הדרומי, בעוד שהמגמה הארוכת טווח נשלטת על ידי רמות הכלור והברום שנותרו באטמוספירה. שני המדדים האלה באו לידי ביטוי ב־2026 באופן ברור.
יציבות של הוורטקס הקוטבי, לא כישלון של ההסכם הבינלאומי
בכל חורף חצי הכדור הדרומי, רבע של רוחות חזקות שנקראות הוורטקס הקוטבי, תופסות את האוויר הקר מעל אנטארקטיקה. הקרח המיוצר מיוצר מגלי עננים סטרוספיריים שמתהווים באטמוספירה הגבוהה, ומשם כלור מחומרים כימיים ישנים ומזיקים משתנה לצורות תגובתיות. כאשר קרני השמש חוזרות בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, כלור זה משמיד במהירות את שכבת האוזון.
השנה הוורטקס היה יוצא דופן בגודלו. חוקרת ה־NOAA, אימי בוטלר, הסבירה כי "הפעילות החלשה של הגלים הגבוהים שמרה על הרוח העיקרית של הוורטקס מרחק כמה מעלות באורך הרוח, מה שהרחיב את האזור שבו אפשרות לאובדן אוזון התאפשרה."
שירות ניטור האטמוספירה של קופניקס באירופה התריע על ההתחלה המוקדמת של גדילה והתרחבות הקרע בספטמבר, כשהודיע כי עד ה־12 בספטמבר, הקרע כבר התפשט ל־25 מיליון קמ"ר, שהם כ־5 מיליון קמ"ר יותר מהנורמה העונתית באותו זמן בשנה.
משש מתוך חמש בעשור — מקטן לגדול תוך שנה אחת
התמונה המשתנה של שנת 2025 מראה עד כמה מזג האוויר משחק תפקיד מרכזי. בשנה הקודמת, נאס"א ו־NOAA מיקמו את הקרע במקום החמישי בגודלו מאז 1992, כשהשיא הגיע ל־8.83 מיליון קמ"ר ב־9 בספטמבר 2025. באוגוסט ההוא, הוורטקס היה חלש יותר מהרגיל, מה שמנע אובדן אוזון משמעותי באטמוספירה הסטרוספירית.
השיא של השנה הנוכחית היה כ־90% מגודלו של הקרע הגדול ביותר שנרשם בראשית המאה ה־2000, בספטמבר 2000, אך חשוב לציין שהמדד הזה משמש רק כאחד מהמדדים. עומק הקרע גם חשוב, ובקטע זה, שנת 2026 הייתה קלה יותר מהשנים הקודמות, שהגיעו לשיאים לא רגילים.
כלי מדידה שנשלחו ממצפה הכדור של NOAA בצפון הקוטב התעופפו בגובה מעופף ב־17 באוקטובר ומדדו שפל של 105 יחידות בשם דובסון בדיוק מעל לאזור. השפל הנמוך ביותר שנמדד באותו אתר ההוא הוא 92 יחידות, במרץ 2006. החוקרים מגדירים את הקרע כשטח שבו רמת האוזון הכוללת נמוכה מ־220 יחידות דובסון. לכן, הקרע הנוכחי היה רחב מאוד, אך לא העמוק ביותר שהתרחש בעבר.
מדענים על "היסטוריה שלא קרתה" והמשמעות שלה
המספר החשוב ביותר בדוח הוא העומק המעט שקרע זה לא הגיע אליו — הסרתו בפועל של החומרים המזיקים. פרופ' פול ניומן, חוקר בכיר באוניברסיטת מרילנד שבריימס, והראש המנהיג של צוות המחקר של נאס"א על אוזון, מציין כי "ההערכה מבוססת על מודלים כימיים, וכי היא מתבססת על הנתונים הכימיים שנמדדו." עוד הוא מציין כי הלחץ של הכלור מחומרים שמושבים באטמוספירה של אנטארקטיקה ירד בשליש מאז שיאו, בסביבות שנת 2000, בזכות ההסכם של מונטריאל מספטמבר 1987, שהפסיק את השימוש בחומרים כמו כלורופירופין ותרכובות קשורות.
הזמן מצביע גם על סימני התקדמות נוספים. ניומן מוסיף כי נאס"א ו־NOAA מעריכות כי עד סוף העשור ה־2070, הקרע באוזון באנטארקטיקה יתאושש באופן חלקי, כאשר חומרים ארוכי הטווח שהרסו את האוזון יתפרקו בהדרגה. ההערכות לגבי מועד ההחלמה המלאה משתנות בהתאם למדדים ולשיטות ההערכה השונות.
חשיפה לקרינת UV וגם השאלות העתידיות
כאשר שכבת האוזון מצטמצמת, רמות קרינת ה־UV המגיעה לפני השטח עולות, ומעלות את הסיכון לסרטן עור, לקטרקט ולנזק לצמחי ולחי. נזק זה בעיקר נוגע לאנטארקטיקה עצמה, לאוקיינוס הדרומי ולחיות החיים באזור, ולעיתים גם בקצה הדרומי של אמריקה הדרומית כאשר קצה של הוורטקס נע צפונה.
הקרע באוזון של אנטארקטיקה אינו משפיע ישירות על רמות קרינת ה־UV בארצות הברית. עבור תושבי ישראל, המשמעות המעשית נותרת זהה — יש לבדוק את מדד ה־UV היומי, במיוחד בקיץ, באזורים גבוהים, ליד מים או שלג, ולהקפיד על שימוש במסנני קרינה, ביגוד מגן ומריחת קרם הגנה כאשר המדד גבוה.
הלקח הרחב יותר הוא על עמידות של מדיניות. האם ההסכם שנחתם ב־1987 עדיין מצליח לספק תוצאות גם עשרות שנים לאחר מכן? הקרע באוזון היווה מבחן ברור לכך, והנתונים של 2026 מראים כי הפעולה הבינלאומית באה לידי ביטוי ומצליחה, אפילו בשנה עם מזג אוויר לא רגיל. מדענים מדגישים כי ההחלמה תלויה בהמשך העמידה והציות להסכמים—כל חריגה או הפרה של ההסכמים, במיוחד עם חומרים לא חוקיים, תאט את תהליך השיקום.
ברוב המקרים, הקרע נסגר במסגרת חודשים נובמבר־דצמבר, כשהוורטקס מתפרק. נאס"א ו־NOAA ימשיכו לעקוב אחר המתרחש באמצעות מכשירים בלוויינים של נאס"א ו־NOAA, וכן באמצעות בלונים שיישלחו מאנטארקטיקה. עד כה, מיפויי הקרע של 2026 שפורסמו על ידי הסדנה להמחשה מדעית של נאס"א מציגים תבניות ומבנה של הקרע, שחשופים לעוקבים ולמעוניינים.
מה לדעת הקוראים?
- כמה היה הקרע באוזון בשנת 2026? הממוצע היה כ־9.6 מיליון קמ"ר, והגבול הגיע ל־10.5 מיליון קמ"ר ב־18 בספטמבר, כשהוא במקום השביעי בגודלו ב־48 השנים האחרונות.
- האם קרע גדול מעיד על כישלון ההסכם במונטריאל? לא. המדענים אומרים שהסיבה היא שונה, והקרע נגרם בעיקר על ידי וורטקס קוטבי חזק ומתמשך שהתרחש עקב מזג אוויר בלתי רגיל, והחזיר שהחומרים הכימיים המפסיקים את ההרס, היו במצב טוב הרבה יותר מבעבר.
- מדוע הקרע ב־2025 היה קטן יותר? בגלל וורטקס חלש יותר, שהשאיר את הטמפרטורות הסטרוספיריות גבוהות יותר מהממוצע, ומנע אובדן אוזון משמעותי. כך, הקרע דורג במקום החמישי בגודלו מאז 1992.
- האם הקרע משפיע על רמות קרינת ה־UV בישראל? באופן בלתי ישיר, לא. הקרע מתרחש מעל אנטארקטיקה, ומדד ה־UV בישראל שומר על רמות נוחות, אך יש להישאר חשופים לפעילות השמש ולהשתמש באמצעי הגנה במקרה של מדד גבוה.
- מתי תושג ההתאוששות המלאה של אוזון? לפי הערכות של נאס"א ו־NOAA, זה יקרה ככל הנראה בעשור ה־2070, כשהחומרים שהורסים את האוזון יתפרקו בהדרגה.
- מתי הקרע נוטה להיסגר כל שנה? בדרך כלל נמס בסוף נובמבר או בדצמבר, כאשר הוורטקס הקוטבי מתפרק.
