מה שהריח והטעם שלנו סובלים מהם לאחר COVID-19: תגלית חדשה ומרתקת
מחקר חדש שפורסם בכתב העת "חושים כימיים" מציג ממצאים שמאוד מרתקים ומעניקים תקווה לאלו הסובלים מתקופת תסמינים ממושכת של אובדן הטעם לאחר מחלת COVID-19. מחקר זה מצביע על ירידה בפעילות של חלבון חשוב המגביר את אותות הטעם המתוק, המר, והמלוח, ומסביר מדוע חלק מהאנשים חווים אובדן טעם שנמשך חודשים ארוכים, ואפילו יותר משנה, לאחר ההידבקות.
המחקר, שבראשו עמדו חוקרים מאוניברסיטת קולורדו אנשוטץ בשותפות עם שתי אוניברסיטאות בשוודיה, פורסם ב-2 במרץ וזו הפעם הראשונה שמחקר כזה מושך תשומת לב מחודשת בעקבות פרסומו ב-ScienceDaily החודש. במבנה המחקר חקור היקף של 28 אנשים, שכלל לא אושפזו בגלל הקורונה, אך התלוננו על בעיות בטעם שנמשכו יותר משנה. העבודה זכתה לארגון על ידי גוראן הלקנד מאוניברסיטת וויסקונסין ומאוניברסיטת החקלאות השוודית.
למי שחווה טעם חסר לאורך זמן, הממצאים חשובים במיוחד כי הם מצביעים על שינוי מדיד בתאי הטעם, במקום להיות תוצאה פרי ההזיות או תופעה פסיכולוגית בלבד. אך, חשוב להדגיש כי הממצאים עדיין אינם ממצאים שיכולים להציע טיפול מיידי.
מה שנמצא בתוך בלוטות הטעם
מתוך 28 המשתתפים במחקר, שמונה הציגו ציונים לא תקינים בבדיקות הטעם, ו-11 חוו קשיים בזיהוי טעמים מסוימים, בעיקר מתוק, מר, ואוממי – הטעם המלוח והחמצמץ היו פחות מעורבים. החוקרים אספו דגימות זעירות מתאי הטעם אצל עשרה אנשים מתוך הקבוצה, וגילו ירידה ברמת החומاصة של RNA לחלבון PLCβ2 – חלבון המתפקד כמאיץ אותות בתוך תאי הטעם שמעורבים בזיהוי הטעמים המתוקים, המר והאוממי.
התגלית המרכזית היא שכאשר יש מחסור בחלבון זה, שלושת סוגי הטעמים עלולים להיחלש יחד, משום שהתאים שמעבדים טעם מלוח וחומצי משתמשים במסלולי אותות אחרים שאינם תלויים ב-PLCβ2. לכן, ייתכן שהסיבות לתחושת החוסר בטעם נעוצות בשיבוש של תפקוד החלבון במערכת החישה, המהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההידרדרות. הממצאים תוארו כמגוונים, וגוראן הלקנד מציין כי ייתכן ששינויים מיקרוסקופיים ומבניים גם הם שחקנים במצב.
מדוע תאי הטעם מחליפים את עצמם, אך הטעם לא חוזר?
תאי הטעם מתחדשים באופן טבעי כל שלושה עד ארבעה שבועות, ולכן פגיעה בתאים בודדים בדרך כלל תתוקן במהרה. אך במחקר התברר כי השיבוש באותות יכול להמשיך אף מעבר לתהליך זה, עלול להישאר תקוע במשך חודשים ואפילו שנים – מצב שמעלה את האפשרות כי ההבדל הוא באיך מתפתחים תאי הטעם החדשים, ולא רק בתאים שהופיעו בזמן ההידבקות.
החוקרים מציגים צורך בבדיקות נוספות כדי לקבוע האם הפגיעה בפונקציה יכולה להשתנות או להשתפר, ואפשרות כי טיפולים שיכולים לשחזר את אותות הטעם בהחלט על הפרק, תלויה במחקר עתידי, ומומלץ לעבור פיקוח מקצועי במקרה של אובדן טעם ממושך.
הגבלות הממצאים והחשיבות של מחקרים נוספים
המחקר, על אף שמציג ממצאים חשובים, הוא מחקר קטן מאוד הכולל מדגם של 28 אנשים ו-20 ביופסיות. בנוסף, אין בו קבוצה השוואתית של אנשים שלא חלו בקורונה ממושכת, כך שקשה להבעיר עד כמה הממצאים מייצגים את כלל האוכלוסייה. ייתכן והירידה ברמת ה-PLCβ2 היא תופעה ספציפית לקבוצה מסוימת בלבד.
מחקרים אחרים מצביעים אולי לכיוון שונה. בשנת 2024 פורסם מחקר במגזין JAMA שנמצא כי רוב הבעיות בריח נעלמו אחרי שנה, בעוד שתחושת הטעם עדיין הייתה פגועה, ומציע כי ייתכן והנזק שנגרם לרקמת חיישני הריח הוא הגורם המרכזי לכך, משום שרבים מהאנשים תפרשו את החוויה הקולינרית בעיקר כריח, ולא דווקא כהבדל בטעם עצמו. מחקר זה מצביע על כך שהשפעות הקורונה על חוש הטעם והריח עשויות להיות שונות זה מזה, וסביר להניח ששורה של תהליכים משתתפים בתופעה.
החיים עם טעמים מעומעמים ואבחון מקצועי
ההיקף של הבעיה משמעותי מאוד. אנליזה מ-2022 שפורסמה ב-BMJ העריכה שכ-4.4% מחולי הקורונה עלולים לפתח תסמינים מתמשכים של אובדן טעם, שהם כ-12 מיליון אנשים בעולם באותה תקופה. עם זאת, ב-79% מהמקרים, היכולת לחוש טעם חזרה בתוך 30 ימים, כמספר שהציג המרכז הרפואי בסינגפור, שהוביל את המחקר.
אנשים הסובלים מאובדן טעם ממושך צריכים לפנות לרופא משפחה או למומחה לאף, אוזן וגרון, כדי לבדוק את הטעם והריח בנפרד ולשלול סיבות אחרות, כגון תרופות, בעיות שיניים, או מצבים עצביים. תיעוד שגרה של שינויים בחוש הטעם או הריח יכול לשפר את ההבנה של המצב בעת הפנייה לקבלת ייעוץ רפואי. חשוב להדגיש כי יש להפריד בין הטעם לריח, כי הבעיות והטיפולים האפשריים שונות.
אין כיום טיפול מאושר לבעיה שהתגלתה במחקר, ולכן יש להיזהר משימוש בתוספים או מוצרים שמוכרים כמשפרי טעם. מרגע שהן מופיעות תסמינים של חוסר בטעם עם תסמינים חריפים כמו חולשה פתאומית, שיתוק בפנים או קושי בבליעה – יש לפנות מייד לרופא, כי זה עלול להצביע על מצבים מסוכנים אחרים הדורשים טיפול מיידי.
מה שיקרה בעתיד הוא מחקרים גדולים יותר עם קבוצות בקרה ובדיקות אם אפשר לשחזר את אותות הטעם. המסקנה המרכזית היא שלמרות שהירידה ברמת חלבון שמגביר את אותות הטעם היא תהליך שעדיין מוצע כהסבר אפשרי, אין עדיין הוכחות חד משמעיות, ועל כן חשוב לפנות לייעוץ רפואי במהרה, ולא להמתין.
