סוגי סרטן המעי הגס והבלוטות הלימפה: מהמחקר החדש על פנינה בלתי צפויה
סרטן המעי הגס והבלוטות הלימפה הפך כיום לסיבת המוות הנפוצה ביותר מסרטן בקרב צעירים עד גיל 50 בארצות הברית, ולמרות זאת, הרופאים עדיין מתקשים לתת הסבר שלם לתופעה זו. מחקר חדש שהתפרסם בכתבי עת מקצועיים מוביל לתובנה חדשה, הוכחה מחקרית שיכולה לסייע להבין מדוע הגידולים של צעירים עשויים להיות מורכבים יותר לטיפול.
במחקר שעקב אחר פעילות הגנים בתאים בודדים מתוך 189 גידולי מעי גס, נמצא כי אצל מטופלים צעירים תופסת חלק משמעותי יותר של תאי רשת חיבורי – הרקמה התמיכה – ביחס לתאי הסרטן עצמם. סוגי תאים אלו עשויים לסייע בהגנה על הגידולים מפני המערכת החיסונית ומחומרי כימותרפיה.
לאור ממצאים אלה, ההמלצה החשובה היא דווקא מודעות — מכיוון שהסקר האוטומטי מתחיל בגיל 45, ומשך הזמן שמופיעים תסמינים צעירים מתעלמים מהם לעתים קרובות. זיהוי מוקדם של סימני אזהרה הוא הצעד הראשון לכל אחד, בכל גיל, להפחתת סיכונים ולמניעת התקדמות המחלה.
בחינה מדוקדקת של 189 גידולים, תא אחר תא
החוקרים, ביניהם מדענים מהאוניברסיטה המרכזית של הרווארד, בית החולים בריגאם וומן, מכון דנה-פרבר לסרטן, והמכון הברוד, השתמשו בטכניקת קראי-רצף ייחודית המאפשרת לקרוא אילו גנים פעילים בכל תא בנפרד. שיטה זו, הנקראת רנ"א סינגל-נוקלאוס, נוגעת לרקמות קפואות ושימרו במאגרים.
הגידולים הגיעו מחולים בגילאים שנעים בין 29 ל-90 ומעלה, ביניהם 54 שהוגדרו לפני גיל 50 ו-135 מאוחר יותר. טווח הגילאים הזה אפשר לחוקרים להבחין בשינויים הדרגתיים המתרחשים עם הגיל, במקום השוואה פשוטה בין שתי קבוצות בלבד.
חברת הוועדה המחקרית, אנא אנדרסון, פרופסור לנוירולוגיה בהרדווארד, מסבירה: "הממצאים מצביעים על הבדלים במבנה הגידול, במיוחד בסביבתו – לא רק בתאי הגידול עצמם".
רקמת חיבור ככלי מגן אפשרי
הממצא המרכזי מתייחס דווקא לסביבת הגידול – לא לתאי הסרטן לבדם. במטופלים צעירים, תאי רקמת חיבור הרקמה התמיכה היו מיוצגים יותר מאשר תאי הגידול עצמם. כלפי ההפך, בגיל מבוגר יחס התאים היה הפוך.
שוני זה עשוי להיות משמעותי בשני אופנים: תאי הרקמה החיבורית יכולים לשחרר חומרים שמדכאים את המערכת החיסונית, וכך לסייע לגידול להימנע ממחקר חיסוני. בנוסף, רקמת חיבור צפופה עשויה לשמש מחסום פיזי, המונע מחומרים כימותרפיים להגיע לתאי הסרטן ויש לשער שהיא תורמת לפראותם של הגידולים, בעיקר בקרב מטופלים צעירים, שאינם חולים כרגע במחלה כרונית אחרת.
בנוסף, נמצא כי תאי הסרטן לבני נוער וצעירים הפגינו רמות גבוהות יותר של פעילות גנטית הקשורה לתקשורת בין תאים. סימנים דומים קשורים גם להיווצרות גרורות ומעברים ליצירת בלוטות לימפה של גידולים אחרים. החוקרים מצאו גם שהגידולים מכילים רמות גבוהות של RNA לא מקודד, חומרים גנטיים שאינם מייצרים חלבונים — תפקידם המדויק עדיין בוחן מעבדה.
רמזים, לא סיבות ישירות
מגבלות המחקר שחשוב להכיר: למרות שתוצאותיו מדגימות הבדלים במבנה הגידול, אין במחקר הוכחה לכך שההבדלים הללו אחראים ישירות לתוצאות החולה. כמו כן, הוא אינו מסביר בפירוש מדוע תדירות סרטן המעי הגס עולה דווקא בקרב צעירים. מחקר זה תומך ברעיון שיש הבדלים באופי הגידולים, שיכולים להוות בסיס לטיפולים חדשניים בעתיד.
דגימות הטחינה לקוחים מקטעי רקמה קפואים, ולכן אינם מייצגים בהכרח את כל האוכלוסייה. עוד, תפקוד הרנ"א הלא מקודד עדיין נבחן במעבדה, והמשמעות המדויקת של כמות גדולה שלהם אינה ידועה עדיין.
עם זאת, ממצאים אלה עשויים להנחות את מחקר הטיפולים בעתיד. אם אכן סוגי הרקמה החיבורית מצילות על הגידול, פיתוח תרופות שממוקדות ברקמה או באותות שהן משדרות, יוכלו לשלב בהמשך עם טיפולים כימותרפיים או אימונותרפיים. שינויים אלה ייבחנו בניסויים קליניים לפני שייחול על המטופלים בפועל.
ברור שדווקא העלייה בשכיחות המחלה לאורך השנים תובעת התייחסות. שיעורי סרטן המעי הגס בקרב אנשים מתחת לגיל 50 עלו מאז שנות התשעים, בעוד שבקבוצות מבוגרות יותר הם יורדים, בזכות סקר שגרתי. מקרים בילדים ובנוער גם כן מקוממים — אם כי מדובר במחלה שנמצאת עדיין בשוליים בקרב הקטינים. לפי נתוני ה-CDC, שיעורי ההיארעות בקרב פעוטות בגילאי 10-14 עלו מ-1 ל-6 לשניות בין 1999 ל-2020. חוקרים חוקרים כיום את הגורמים האפשריים, כולל חיידקי המעיים, תזונה, שימוש באנטיביוטיקה, וחוסר תנועה — אך טרם זוהו סיבות חד-משמעיות לתהליכי העלייה.
סימני אזהרה ומועד סקר
הוועדה האמריקאית לבדיקות מונעות והחברה האמריקאית לסרטן ממליצות כי מבוגרים בסיכון ממוצע יתחילו בבדיקות לגילוי סרטן המעי הגס מגיל 45. אנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן במעי או פוליפים מתקדמים, או עם מחלת מעיים דלקתית, צריכים לשקול התחלת סקר מוקדמת ולהיוועץ ברופא בנוגע לכך.
תסמינים שדורשים תשומת לב בכל גיל כוללים שינויים ממושכים בהרגלי המעיים, דימומים מהאנוס החוזרים, יציאות כהות או צרות, ירידה במשקל ללא סיבה, עייפות מתמשכת, כאבים בבטן, ואנמיה מחוסר ברזל. דימום רקטלי היה המזהיר החזק ביותר במחקרים האחרונים. כאבי בטן מתמשכים ואנמיה מחסור בברזל גם הם סימנים חשובים לדרוש בדיקה.
חשוב לדעת שהתסמינים האלה פעמים רבות נגרמים על ידי סיבות פחות מסוכנות, כמו סידרות טחורים. לכן, קל להקל בהם ראש. כל אחד שמתמודד עם תסמינים שנמשכים יותר מכמה שבועות, או שתחזרו על ההופעה שלהם, חייב להיוועץ עם רופא, לשתף היסטוריה משפחתית ולהיבדק באמצעות בדיקות סקר מתקדמות — מסריקוסקופיה ועד בדיקות דם או שתן ביתיות, והחלטה של הרופא תקבע את המהלך הנכון ביותר.
העיקרון המרכזי: בניית מפה גנטית, תא אחר תא, של 189 הגידולים מגלה כי ייתכן שמבנה רקמת החיבור הסביבתית של הגידולים של מטופלים צעירים, מגנה עליהם מפני הטיפול, ומסבירה אולי חלק מהקושי בטיפול. לצד כך, אין זה מסביר את התפשטות התופעה — אך הוא מצביע על כיוון למחקרי העתיד. וכן, הקשבה לתסמיני המחלה בשום אופן אינה תובענה לשכחה, אלא אתגר ללמוד עליה, לזהות אותה מוקדם ולפעול בהתאם.
