מערה עתיקה במעמקי הר הנמצא בספרד חושפת עדויות לדת נשית ולהיסטוריה מפוארת של קהילה קדומה
במרחק של יותר מ-200 מטרים מתחת לפני הקרקע, במקום שבו מים נאספים באגנים טבעיים מגיר ומינרלים, השאירו הרומאים את אוסף הכתובות הלטיניות הגדול הידוע בכל שליטתם. מחקרים שפורסמו באוקטובר הצביעו על כך שהכתובות מעידות על פולחן של אלוהה בשם "דומינה" — "הגברת" — ועל תפקיד פעיל שנ women שיחקו בפולחן שלה.
המקום נקרא קובה דונס, המכונה גם קובה דה לה דונס, או "מערת הנשים", הנמצא סמוך לעיירה מיילארס שבחבל ולנסיה, ספרד. בהכרזה רשמית מטעם אוניברסיטת סאות'המפטון שפורסמה ב-20 באוקטובר נטען כי צוות החוקרים תיעד לפחות 120 כתובות בלטינית, רובם מחיים הקדומים, מהמאה ה-1 והמאה ה-2 לספירה.
הממצאים מבוססים על ניתוחים מוקדמים שעדיין בתהליכי עיבוד, ועוד לא פורסם בהליך המדעי שההכרה בו היא סופית ומקצועית. רשתות תקשורת כמו FOX Weather והעיתונות הזרה ציינו כי חלק ניכר מהמערה טרם נחקר לעומק ולפיכך מרבית הכתובות עדיין בהליך קריאה והבנה.
חדר קרסטי שבו המים נאספים באגנים טבעיים אילו
קובה דונס היא מערת גיר שנוצרה לאורך אלפי שנים בשל פעילות מים שנשטפו וסחפו את ההר המיוחד הזה. בחלק העמוק של המערה, במקום שמכונה בידי החוקרים "המרפאה הרומאית", נמצא רצפה עם אגנים טבעיים שנוצרו מתרכובות מינרלים. אגנים אלו אוגרים את מי הגשמים הזורמים אל תוך מערכת המנהרות, והחוקרים משערים כי מקומות אלה שימשו כמקומות להנחת קרבנות והצגת תודה לאלים.
אגנים כאלה נבנים בדרך כלל כאשר מי גשמים עשירים במומסים של מינרלים כמו פחמן קרבונט (סידן מצוי במי תהום), זולגים על רצפת המערה ואיטית משקיעי מינרל שמייצבים את האגן ומחזיקים מים במקום. בחדר חשוך ועמוק, ספק מים שקטים באופן קבוע היה מושך את תשומת הלב, וכנראה גם סייע להפוך את המקום לקדוש בעיני תושבי המקום.
המערה פותחת אל מעלות נוף תלול מעל ערוץ בנוף הפנים של חבל ולנסיה, הרחק מן החוף. חוקרים מעריכים כי המים האמינים, שנאספו באגן טבעי במעמקי הקרקע, היו מרכיב מרכזי בפסיקת תפקידה הדתי של המערה עבור הקהילות שבסביבתה.
החוקרים משערים כי האלוהה מקושרת למים אלו. סילביה אלפאייה, פרופסור להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת זרגוזה, אמרה לפי דיווח באתר Live Science כי המים המיוחדים שאגרו במקום תכננו להיות חלק מהפולחן והאמונה במקום.
המערה נוצלה הרבה לפני שהגיעו הרומאים לאזור. במקום מצאו אמנות פרהיסטורית מהתקופה הפלאוליתית המהווה את אחד האוספים הגדולים של אמנות סלע באיריביה המזרחית, וגם חומרים מתקופת תקופת הברזל נתגלו בה בשנות השישים של המאה העשרים. החדר הרומאי המוסתר התגלה מחדש בשנת 2024, כאשר החוקרים תיעדו לראשונה כ-15 כתובות ומטבע מתקופת שלטונו של הקיסר קלודיוס.
חמש נדרים ל-"גברת"
מתוך מעל 120 הכתובות, חמש כוונות פולחניות מוקדשות ל"דומינה". שלוש מהן גם מכילות את המילה "מַלָאצִי" — מונח שנראה ככינוי או שם אלוהה בלתי מוכר, ומשמעותו עדיין נבדקת. אלן פרסמה את הדברים בשם אוניברסיטת סאות'המפטון.
כתובות פולחניות הן הבטחות או תודות לאלוהה, שנרשמות בדרך כלל לאחר שהתחנונים נענו. מציאת מספר כה רב של כתובות במקום אחד, הממוקדות לאותה אלוהה, מעלה כי מדובר בפולחן מאורגן עם מבקרים חוזרים באזור, ולא במקום עלייה לרגל חד-פעמית.
ההיקף הוא יוצא דופן. באולימפוס של הכתובות הפולחניות מרומאות, שנמצא במערת לה גריגה, היו 107 טקסטים, ואחת בלבד התייחסה באישה. בקובה דונס, שמו של אוסף הגילויים, מופיעים שמות של נשים בין הכתובות הרשומות עד כה, והקריאות המוקדמות מצביעות על כך שחלק מהנשים אף כתבו את נדריהן בעצמן.
טבעות, צמידים וגלילי חוטים שנתרו על רצפת המערה
מחקר 2026 תיעד תרומות שהושארו במקום, ביניהן שתי טבעות מברונזה שנמצאו בדיוק מתחת לאבנים הכתובות, צמיד, מכלי קידוש בצורת גביע, שברי חרס ושרידי בעלי חיים. הצוות חוקר גם גלילי חוטים, ששימשו כנראה לייצור בד, המסמנים חומרים ששימשו לייצור חוטים.
גלילי החוטים היו חלק כלכלי ותרבותי שקשור באופן הדוק לנשים בעת העתיקה, וכך החוקרים פרשו את משמעותם כהצעה של תרומות של כלים המשויכים לנשים, אמרה וירג'יניה ברסיאלה מאוניברסיטת אליקנטה, שהובילה את הפרויקט.
ברסיאלה גם הצביעה על שם המערה, ואמרה כי הקשר בין השם המודרני לבין המנהג מימי רומא נשאר תיאוריה בלבד, ולא הוכח בפועל
.
עוד חלקים במערה מצפים לחקר מעמיק
יש מגבלות על המחקר. מספר הכתובות משתנה ככל שהמחקר נמשך; בהודעה מוקדמת מהקיץ הצטטו כ-110 כתובות, לפי "סמיתסוניאן מגזין", וכיום מספר הכתובות הכולל הוא לפחות 120. רוב התאריכים הם משוערים, והקשר ל-אלוהה בשם "דומינה" עדיין אינו מוכח באופן חד-משמעי.
מערות מסוג זה רגישות מאוד לסביבה. תבליטים על משטחים רכים, הצטברויות מינרלים ורצפת המערה שומרת על שכיחותם הטבעית עלולים להיפגע מזרמי לחות, מפעילות של מבקרים וממאשר מגע בידיים. הצוות מעריך כי יושק תכנית לשימור המערה ולקידום מודעות ציבורית, כולל סיורים וירטואליים ממוחשבים שיאפשרו לציבור לבקר במקום מבלי להפריע לסביבתו הטבעית.
המנהל הפרויקט, איתור רואיז-רדונדו מאוניברסיטת זרגוזה וסאות'המפטון, מסר שהמחקר עתיד לגלות עוד פרטים על ההיסטוריה הארוכה של המקום, ושהמשך חקירות וציון ברפרוף מדעי-ביקורתי יאפשרו להבין לעומק את המשמעות של עדויות אלה לתרבות הרומאית והנשית של העת העתיקה. ככל שיידרשו סיורים נוספים והתפרסמו תוצאות, נדע עד כמה הסיפור החמור והמרתק הזה אכן מתקשר עם ההיסטוריה הקדומה של האזור ואמונותיו.
