הצעה להקמת שישה reactors גרעיניים לאורך נהר האוֹיָה באי-לינס, קנטקי
חברת הזנק מקנטקי מציעה להקים עד שישה כורים גרעיניים לאורך נהר האוֹיָה במחוז לואיס, באי-לינס, מדינה שמעולם לא הקימה מפעל כוח גרעיני מסחרי. החברה, שידועה כ-Nuclear Company, הודיעה כי מוקד הפיתוח שלה, שנקרא Prosperity One, ממוקם ליד Vanceburg, באתר הנקרא Carrs Bottom, וכי במסגרת הפרויקט תשוקל להתחיל בבנייה של שני יחידות מסוג AP1000 של חברת Westinghouse, כאשר התכנון הוא לשקול להתחיל בהקמה בשנת 2028, על פי דיווח של World Nuclear News.
אם כל השישה יחידות יוקמו, המפעל יוכל לייצר כ-6.6 גיגה-וואט של חשמל — מה שיגבר על תחנת Vogtle שבג'ורג'יה, שממוקמת כיום במקום הראשון בארה"ב מבחינת קיבולת, עם כ-4,567 מגוואט. עם זאת, מדובר בהשערה בלבד. הפרויקט הוא עדיין בגדר הצעה, ולא אושר על ידי הרשויות הפדרליות. כמו כן, אין לו רישיון פדרלי, אין תכניות מימון מוכנות, וגם לא הסכמה רשמית על חיבור לרשת החשמל הציבורית, כך דיווחה החברה לחברי אגודת הגרעין האמריקאית.
למען תושבי צפון מזרח קנטקי והסביבה של אוהיו, המיזם הוא למעשה מהלך פרקטי שיש לו השפעות ממשיות. פרויקט שגודלו ניתן יהיה לייצר אלפי מקומות עבודה בבנייה, להעלאת בסיס המס של האזורים, ולתחזוקה של פרוייקטים לשנים רבות — מחוז שנאלץ להתמודד עם שיעורי אבטלה גבוהים לאורך שנים רבות ייהנה מעודף תעסוקתי ואפשרויות לקהילה. עם זאת, הוא יביא גם להקמת אזורי חירום, תנועת משאיות כבדה, דרישה מוגברת למשאבי מים של נהר האוֹיָה, וגם לדיונים רגולטוריים ממושכים.
הצעה המתבססת על עלייה בצורך לחשמל
החברה טרם דיווחה על לקוחות שיקנו את החשמל שיופק, וגם לא על חוזים פרטיים או מימון שיאפשרו את הקמת הפרויקט. המעבר להתרחבות המואצת של השוק בא לידי ביטוי בלחצים שקיימים כבר עתה בשווקים הפדרליים, במיוחד במערכת PJM Interconnection, שמנהלת את רשת החשמל עבור 13 מדינות ועוד וושינגטון הבירה. המערכת צופה כי בשנים הקרובות הביקוש לשיא הקיץ יגדל ב-85,000 מגוואט בתוך 15 שנים — ליותר מ-241,000 מגוואט, על פי התחזית של ינואר 2026 שפורסמה ב-POWER magazine.
תחום הפיתוח של מרכזי נתונים, במיוחד בשימוש באינטליגנציה מלאכותית, מהווה גורם משמעותי בהתחשבנות עם תחזיות ה-PJM. אחד מהאזורים בהם צפוי להיות ביקוש מוגבר הוא אזור התפעול של American Electric Power, הכולל גם את מזרח קנטקי. קבין קורנט, המנהל היציג של ועדת פיתוח האזור של Buffalo Trace, ציין כי העניין של מפתחים קרקעות לאורך נהר האוֹיָה, הכולל תוכניות להקים תחנות גז ומרכזי נתונים גדולים מעברו השני של הנהר באוהיו, שכנעו אותם להפנות משאבים לבנייה ולפיתוח של תשתיות מתקדמות מקומיות.
המנהל הטכני הראשי של החברה, ג'ו קלצ'ה, תיאר את הפרויקט כהחזרה לשורשי האזור. הוא אמר הצהרות בנוגע ליוזמת החברה, שכוונתה היא להחזיר את האזור למרכז הבמה בתחום האנרגיה הגרעינית, ולהביא לפתרונות בזמן שיא מבחינת הבטיחות, היעילות והביקוש העתידי.
שנים של תהליך רישוי לפני קידוח ראשון
קנטקי שחררה בשנת 2017 את ההשעיה הרגולטורית שהייתה קיימת בעניין הקמת מפעלים גרעיניים חדשים, באמצעות חקיקת Senate Bill 11. בשנת 2024, הקונגרס של קנטקי ייסד את אותו סוכנות, שנקראת Kentucky Nuclear Energy Development Authority, על אף ויוטו שהטיל המושל אנדי בישאר. הסוכנות האחראית כעת היא על קידום ההכרזה של "קהילה מוכנה לגרעין" כמו המחוז לואיס, שבקנטקי מחכים לאישור רשמי להקמת הפרויקט. למעשה, מועצת העיר Vanceburg אישרה באוקטובר האחרון הצעה תומכת, מה שמסמן את הצעד המקומי הסופי לפני שהמחוז יגיש את הבקשה הרשמית.
העיכובים הפדרליים גדולים ומורכבים עוד יותר. הרשות לרישוי גרעיני בארה"ב (NRC) צריכה לבדוק ולאשר קודם כל את אתר ההקמה וגם את תכניות הכורים, לפני שניתן להתחיל בבנייה בפועל. תהליך זה לוקח בדרך כלל שנים ומקיף סקרי סביבה ודיונים ציבוריים. בינתיים, NRC אישרה שוב את תעודת האישור לתכנון של דגם ה-AP1000, אך זה לא קשור לפרויקט הנוכחי בשום צורה.
לפני קבלת הרישיון, על החברה להשלים עבודות סקר קרקע, חקירות גיאוטכוניות, הערכות סביבתיות, ותכנוני תשתיות לרשת החשמל. החברה נדרשת גם להכין תכניות חירום, ולהשיב על שאלות בנושאים של דיור, תשתיות תחבורה, ושימוש במים, כפי שדווח ב-World Nuclear News. אריק קינג, המנהל ביצועי של הוועדה לקידום תכניות אנרגיה וקובעי עתיד, בירך על ההתרשמות החיובית אך הדגיש כי זהו תהליך שייקח זמן.
הלקח מפרויקט Vogtle על עלות ולוחות זמנים
המפעל האחרון שנבנה בארה"ב, Vogtle Units 3 ו-4 בג'ורג'יה, משתמש באותו דגם של AP1000. הן נכנסו לשירות בשנת 2023 ו-2024, לאחר שבע שנים של עיכובים ועלות נוספת של כ-17 מיליארד דולר, כפי שמדווח סוכנות הידיעות AP ומובא ב-Kentucky Lantern. לקוחות בג'ורג'יה ראו את ההוצאות הללו reflected באגרות החשמל שלהם.
המונח שונה בישראל, אך העיקרון נשאר זהה — למומחיות בהקמת כורים יש מחיר, וזמן, שיכול להשתנות לפי תנאי השוק, הוצאות הפיתוח והסיכונים הכלכליים. החברה שואפת לחשב מסלול מחדש ולספק פתרונות יעילים יותר. היא לא פרסמה עדיין הערכת עלות, תכנית מימון או מבנה בעלות לפרויקט Prosperity One. מנכ"ל החברה, יונתן Webb, שעמד בעבר בראש החברה החקלאית הערומה AppHarvest (שנקלעה לחדלות פירעון לפי פרסומים רשמיים), מקווה שהצלחה תושג במהירות, אך עדיין מוקדם לדעת.
מי שישלם בפועל את החשבון, בסופו של דבר, הם הצרכנים. אם חברת שירותים מסחרית תאשר לרכוש את החשמל, העלויות והסיכונים יוטלו על החשבונות של הצרכנים, באמצעות רשות החשמל המקומית או רשות השירות הציבורי. אם ייחתם חוזה אישי עם חברות טכנולוגיה או עם קבלני משנה, הסיכון יועבר למדינה פחות – אך כל אלה עדיין בהמתנה לאישור סופי.
המשקל של תושבי המחוז מול המהירות
התגובות המקומיות סוערות. ראש המועצה של Vanceburg, ג'וזף בילמן, תומך במיזם ומאמין כי הוא ייצר מקומות עבודה ויביא תושבים חדשים. הבעלים הקרקע, סמ Howard, שמשתף פעולה עם החברה, אמר שהוא רוצה לראות את נכדיו נשארים במחוז גם בעתיד.
לעומת זאת, חלק מהתושבים דורשים עוד זמן ומידע. חלקם מבעירים שאלות על הבטיחות הגרעינית, על מיקומו של המיזם קרוב לבתי ספר, ועל התהליך המהיר שבו קודמה התכנית בלי שהציבור ידע על כך מוקדם. על פי הדיווחים, ריצ'רד וולז', שהצביע נגד ההצעה, טען כי עליו להיות פתוח יותר ולשתף את הציבור בתהליך.
לעת עתה, אין דרישה ממישהו לפעול או להתנגד. תושבים המעוניינים לנהל השגות יוכלו לעקוב אחר מפגשי המחוז והעיר הקשורים לבקשה לתקן את היקף ההיערכות הגרעינית, וכן לצפות בפרסומים של NRC לפורומים לציבור, המפורסמים ב-Federal Register. שאלות בנושאי תעריפים עתידיים של החשמל שייכות לרשויות המקומיות ולרשות השירות הציבורי, לאחר שהוגשו תכניות רכישת החשמל.
השלבים הבאים כוללים את ההחלטה של המדינה על בקשת המחוז ל"קהילה מוכנה לגרעין" וכל דיוני הרישוי של NRC שנוגעים לפרויקט. בסיכום, קיימת כיום הצעה מעשית ומוגדרת של פרויקט גרעיני, המיקוד בעיקר בביקוש הגובר לחשמל באזור — אך התהליך עוד ייקח שנים ויעלה מיליארדי דולרים, והסוגיות המרכזיות של עלות, מימון וקונים, עדיין מחכות למענה ברור.
