היקף הבעיה
העומק של זיהום האדמה בעיריות בארצות הברית בחומרי רעלים לעופרת קשה לכימות מלא, בחלקו משום שבדיקות системיות של הקרקע בכל העיר עדיין כמעט ואינן נהוגות. אך המחקרים שנעשו מציירים תמונה עקבית ומדאיגה.
מחקר שפורסם בכתב עת מבוקר והוזכר על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב העריך כי עד לארבעה מתוך עשרה בתים בארה"ב עשויים לחרוג מרמות ההנחיה החדשות של סוכנות ההגנה על הסביבה (EPA) בנוגע לעלולות של עופרת בקרקע. עלות התיקון של כל אותם בתים — תהליך הכולל חפירה של הקרקע המזוהמת והחלפתה באדמה נקייה — מוערכת בין 290 מיליארד ל־1.2 טריליון דולרים, תלוי בהיקף ובשיטה. מספר זה למעשה מבטיח כי תהליך תיקון נרחב בכל תכנית פדרלית או מדינתית קיים יהיה בלתי אפשרי ללא מחויבות ציבורית עצומה ומתמשכת, שאותה כרגע אין.
ערים ישנות עם רמות גבוהות של בנייה לפני 1940 ופעילות תעשייתית כבדה סוחבות את הנטל הכבד ביותר. בנאוורילס, ניו אורלינס, חקרו באחרונה רמות גבוהות של עופרת בגן המשחקים שהוקמו על ידי העיר, וגם ברוב הבתים שהשתתפו בבדיקות מרצון התגלה עופרת בכמויות משמעותיות. בערים כמו אינדיאנאפוליס וניו אורלינס, מחקרים מצאו כי ריכוזי העופרת בקרקע בבתי תושבים הם שני עד ארבע פעמים גבוהים יותר מאלה שבערים בינוניות כמו גרינסבורו, צפון קרוליינה. ובערים כמו מנהטן וברוקלין — בהן נעשו חלק מהמחקרים המעמיקים ביותר על זיהום הקרקע בעיר — תיעוד היסטורי של זיהום בן יותר ממאה שנה נוסה באמצעות ניתוח איזוטופי.
מחקר שנערך ביוני 2026 באוניברסיטת ורמונט ופורסם בכתב העת GeoHealth מצא כי בשתי ערים במזרח הצפון-מזרחי — ספארינגפילד במאסצ'וסטס וחשטרו בקונטיקט — תבניות זיהום הקרקע מעידות על זיהום שמתחבר למאפיינים סוציו-אקונומיים של השכונות. הכנסה, גיל המבנה, סוג המבנה ואתגרים אתניים — אלו הם המנבאים המרכזיים איזה משקי בית סוחבים את הנטל הגבוה של עופרת. אמרה נזו פרטיאלי, פרופסור באוניברסיטת ורמונט וחברת המכון לגנים וסביבת האדם.
המסקנות היו מפתיעות במיוחד. הזיהום בקרקע בערים כמו חשטרו היה יותר נרחב, והפערים בין שכונות עשירות לעניות היו משמעותיים יותר ממה שנמצא בספארינגפילד. המשמעות היא שתוך כדי שהזיהום באדמה בערים התפתח באמצעות ההיסטוריה התעשייתית, ההשלכות הרפואיות והחברתיות שלו ממשיכות לחרוג מכלל שליטה, ומהווה חלק בלתי נפרד מבעיית צדק סביבתי מתמשכת, שבה קהילות מיעוט ומעמד נמוך נושאות בנטל הגדול ביותר.
ההתנערות הפדרלית וההאטה במדיניות
בזמן האחרון נראה היה כי ארה"ב עשויה להתקדם באופן משמעותי במלחמה בזיהום העופרת בערים. ההשקעות הפדרליות במסגרת חוק התשתיות שיסדה סיוע לתחליף קווי שירות לעופרת במערכות מים, וההידוק שהורתה סוכנות ההגנה על הסביבה לרמת הזיהום בקרקע — מ־400 מ"ג לק"ג ל־200 מ"ג לק"ג — סימנו שינוי משמעותי. ההנחיה החדשה זו הרחיבה את מספר האתרים והבתים הזכאים לסיוע לתיקון.
עם זאת, ההתקדמות הזו נתקלה בקשיים אחרונים.
מאוקטובר 2025, לפי דיווחים של ארגוני בריאות ותקשורת עצמאית, סוכנות הסביבה האמריקאית תחת ממשל טראמפ החלה להקל על ההגבלות שהוכתו על זיהום העופרת בקרקע. היא העלתה את סף הסיכון הפדרלי לערים, והגדילה את רמת העופרת הדרושה כדי להפעיל תהליכי ניקוי — סימן היסטורי של שינוי במדיניות הפדרלית להקלות על זיהום כזה. טום נלטנר, מנהל ארגון התמיכה הלאומי Unleaded Kids, תיאר את המהלך כראשון מסוגו אי-פעם בהיסטוריה של הרגולציה הפדרלית.
דובר ה־EPA השיב כי השינויים נועדו להפחית בלבול ואי-ודאות שיכולים לעכב תהליכי ניקוי, אך מפעילי בריאות הציבור טענו כי הדבר מפגע במאמץ הלאומי להפוך את האקוטיות של הזיהום לבעיה פתירה. במקביל, תקציבים לפעילות של הרשויות המקומיות במיפוי ותיקון אזורי זיהום ירדו, מה שמותיר ערים ויישובים להתמודד עם זיהום הקרקע עם פחות משאבים — בדיוק בזמן שהמשאבים התחילו להשפיע.
במישיגן, מדינה עם זיהום עופרת מהחמורים במדינה, הושגו תוצאות מרשימות למרות הירידות בתמיכה הפדרלית. חוק המחייב בעלים לוודא עמידה בתקנות למניעת זיהום עופרת בדירות שנבנו לפני 1978 הוביל להעלאת שיעור הדירות המאושרות ל־כ־40% בסוף 2025. רמות העופרת בדם של ילדים ברחבי המדינה גם הרדו בהתמדה, עדות להשפעה החיובית של יוזמות מקומיות.
אין רמה בטוחה: מדע החשיפה לעופרת בילדים
הסיבה שבזיהום הקרקע בערים בארה"ב כל כך מדובר היא מוצקה היטב בספרות המדעית: אין רמה בטוחה לחשיפה לעופרת בקרב ילדים. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והאקדמיה האמריקאית לרפואה פשוט קבעו כי לא נמצא שאיפה בטוחה לעופרת שגורמת להפרעות בריאותיות. העופרת הנספגת בגוף הילד משקיעה בעיקר בעצמות וברקמות מוח, ומפריעה להתפתחות נוירולוגית תקינה — מגבירה את הסיכון לבעיות בתפקוד קוגניטיבי, התנהגותי ולמידה למשך כל החיים.
ילדים צעירים הם הפגיעים ביותר משום שהם משחקים על הקרקע, נוגעים בפה עם הידיים ומעבירים מזהמים אלה לדרכי העיכול שלהם. הם גם סופגים אחוז גבוה יותר של עופרת מאשר מבוגרים מתספיגים ממתכות רעילות שנשארות באדמה.
מחקר של אוניברסיטת דיויק, בית הספר לסביבה וארגון הבריאות העולמי, מצא כי למרות שבשנות ה־70 וה־80 חלה ירידה מסוימת ברמות העופרת בקרקע בעירויות, ההפחתה הזו מואטת משמעותית בסביבת בתי מגורים, שם רצועות הצבע והאבק המזהמים ממשיכים להצטבר. במחקר בדורו, צפון קרוליינה, קרוב לבתים שנבנו לפני 1978, ריכוז עופרת במים הקרקע הושפע בעוצמה ולא עמד באף אחד מהקריטריונים החדשים שנקבעו.
אמרה אנה ועד, מהסוכנות לסביבה ודיויק, "התוצאות מבהירות כי החשיפה לעופרת בקרקע בערים עדיין מהווה סכנה חמורה לילדים, במיוחד באזורים בהם הזיהום עוד נמשך".
מה הערים עושים — ומה התושבים יכולים לעשות
בקהילה המקומית בקנזס סיטי, מפקדי הערים משני צדי הקו המדינתי פועלים לשקם שטחים ריקים מזוהמים, במטרה להקל על התחדשות עירונית ולסייע בפרויקטי דיור בר קיימא. יעקב ואגנר, פרופסור לתכנון עירוני באוניברסיטת מיזורי-קנזס סיטי וראש המרכז לשכונות, ציין כי אחד השינויים המרכזיים הוא תגובת הרשויות לדרישה המוגברת לדיור הזול והתפקיד שהזיהום הקרקעי ממלא באילוץ פיתוח עירוני.
ניו יורק השקיעה באגודות קרקע עירוניות — מאגרי חומרי מילואים נקיים שנועדו לתמוך בפרויקטים של ניקוי זיהום. בערים עם אקלים יבש יחסית, בחלק מהפרויקטים נחקרו אלטרנטיבות כמו ביו־עץ, ק mulch, ואבני קוורץ סנדל — כל אלו הינם אפשרויות זולות יותר להפחתת החשיפה לעופרת על פני הקרקע.
לתושבים בשכונות העירוניות הותיקות יש הוראות מעשיות להפחתת החשיפה: לשטוף את הידיים ביסודיות לאחר מגע בקרקע, במיוחד לפני אכילה; לשים כיסוי לקרקע — דשא, ק mulch, מרצפות; להסיר אתנעליים בכניסה; ולהעדיף ניקוי באדים על ד Sweep יבש. חשוב גם לבדוק באופן קבוע את רמות העופרת בדם של הילדים; ה־CDC ממליצה על בדיקות בגיל שנה ושנתיים כשהילד מתגורר בדיור ישן.
העופרת שמתחת לפני הערים בארה"ב לא תעלם בקרוב. אך המדיניות, המשאבים והמודעות הציבורית להגן על הדור הבא עדיין מתפתחים, ועל המגמות בשנת 2026 יש להמשיך לעקוב מקרוב.
