הכנסת מעבירה חוקים לקידום צוותי חירום להיאבק במינים פולשים, תיעוד חקיקי אקווריוסים, ותכנית לשימור בתי גידול לעופות בערים בישראל

מה הצעדים שהעביר בית הנבחרים בנושא שימור הטבע?

ב-14 בספטמבר, הצביעה הכנסת ברוב גדול של 371 מול 33 על קידום חוק המאפשר חקיקה של תכנית אקטיביזם עבור צוותי תגובה למינים פולשים בשמורות טבע ארציות, בשם חוק מערכות השימור של הממלכה. החוק נועד לספק בסיס חוקי ברוחב לקבלת החלטות מהירה ואפקטיבית כנגד מינים זרים המסכנים את המערכת האקולוגית, ככל שהן מתפשטות ביערות, בשטחים פתוחים ובאזורים חקלאיים. באותו יום, ההצבעה גם התקבלה באישור של 345 מול 60 באישור חוק לאישור תכנית שימור עופות ערים, שמטרתה לסייע לעיריות ולקהילות לשקם בתי גידול עופף, כולל הסרת מינים פולשים וצמחים לא מקומיים.

שני החוקים עברו בהן באופן זמני, באמצעות הדחת כלל הכללים, לפי שיטת רוב של שני שליש, כפי שמתואר בקטע הסיכום של אחראי המחוקקים. על חוק צוותי הפיקוד למינים פולשים, H.R. 4219, הצביעו הרפובליקנים 165 מול 33, והדמוקרטים 205 מול אפס. על חוק שמירת בתי גידול לעופות, H.R. 3276, הצביעו הרפובליקנים 138 מול 60, והדמוקרטים 206 מול אפס. כל ההצבעות המנוגדות באות מהרפובליקנים בלבד, והסיכום אינו מפרט את ההצבעות האישיות של כל חבר.

חשיבות מעבר לגבולות השמורות והשטחים הפתוחים

החוקים חשובים ומייצגים התהליך מעבר לגבולות השמורות הטבעיות. שירות הדגה והחיות המציין כי מינים פולשים מסוגלים לדחוק מינים ילידים, להחליש את המערכת החברתית ולגרום להכחדה של מינים רגישים, לסתום נחלים וערוצים, לפגוע בתשתיות, להקטין את התפוקה החקלאית, ולהגביל פעילויות כמו ציד, דיג ופנאי. תגובה מהירה בשמורות יכולה גם למנוע התפשטות של מינים למקומות סמוכים ולהגן על משאבים קריטיים.

צוותי תגובה מהרגיעים לזיהויים מוקדם ותגובה מהירה

החוק המוצע, H.R. 4219, נקבע על ידי בית הנבחרים כדי להקים תכנית שמזהה ומגייסת תגובות למינים פולשים בסביבת השמורות ובאזורים הסמוכים להן. התכנית כוללת הקמה של לפחות צוות אחד בכל אזור של שירות הדגה והחיות, שמיומן בזיהוי מוקדם ובהתמודדות מהירה עם מגוון מינים פולשים, תוך שיתוף פעולה עם גופי ממשלת ארץ, שבטים, עמותות ושותפים פרטיים. העבודה על שטחים לאורך גבולות השמורות תבוצע רק לבקשת הבעלים של השטח.

החוק מחייב דיווחים לקונגרס ולציבור בתוך שני וחמישה שנים מקבלת החוק, על מנת לסכם את ההישגים וההתקדמות של כל צוות נגד מינים פולשים. הוא מייעד תקציב של 10 מיליון דולרים לשנה בין השנים 2027 ל־2033. חבר הכנסת אד קייס, דמוקרט מוהאאי, הציג את החוק יחד עם המשלחת המנהלת את משרד ההגנה של הוואי, חבר המשלחת, ג’יימס מויאן, רפובליקני מגואם.

קייס הצהיר לאחר ההצבעה, באופן פומבי, כי סופות אחרונות בהוואי הובילו להאצת ההתרבות של מינים פולשים מסוכנים במקומות רגישים כמו השמורות הלאומיות. מויאן ציין את חשיבות התכנית, שכבר פועל ללא חקיקה מפורשת.

התכנית קיימת כבר בפועל, ללא חקיקה ספציפית, מאז 2004, שבה הוקמו שלושה צוותים ראשונים. עד סיום שנת 2024, התכנית כוללת 21 צוותים, עם תקציב מצטבר של 10.2 מיליון דולרים ופעילות של 147 מבצעי תגובה מהירה. המסקנה המרכזית היא שכדי להקטין נזקים כלכליים ואקולוגיים לטווח ארוך, יש לעצור מינים פולשים בשלב מוקדם, לפני התבססותם. למשל, צוות הוואי והאיי הפסיפיים, שנוסד ב־2006, תומך בשמורות טבע באואו, מאווי, הוואי, קאוואי וגואם.

באי הוואי, ועד ההכחדה של מינים פולשים של אי היגלש עובד כבר עשר שנים עם צוות תגובה בשמורת היער הוקלאאו, שנמצא תחת ניהולו של מנהל התכנית פראני ברוור, שסיפר לכתב העת ההוואי טימז-הרלד לאחר שהחוק אושר בוועדה.

תכנית שימור עופות עירונית מייעדת את בתי הגידול בערים

H.R. 3276, שנקראת "חוק שבחוקי הקהילה המקומית ושימור בתי הגידול לעופות", הוצגה על ידי חברת הקונגרס דבי דינגל, דמוקרטית ממישיגן, בשותפות עם חבר הקונגרס בן קליין, רפובליקני מווירג’יניה. שירות המחקר הפוליטי של הקונגרס מתאר את החוק כמתן סמכות חוקית לקיים תכנית קיימת שנקראת "הסכם שימור עופות בערים", שעוסקת בשיתוף פעולה עם קהילות לשימור עופות בערים, כולל הסרת מינים פולשים וצמחים שאינם מקומיים.

על פי הטקסט שאושר על ידי בית הנבחרים, התכנית תתמוך בפרויקטים שמטרתם לשמור, לשקם או לשפר את בתי הגידול לעופות בערים, באמצעות בקרת מינים פולשים, השתלת צמחים מקומיים, הפחתת סיכונים לתעופת העופות ומעורבות תושבים במעקב אחר עופות. התכנית תיצור תכנית מענקים תחרותית שתפעל על ידי קרן הדגים ושימור החיות הלאומית, ותחלק את המימון באופן שוויוני בין ערים קטנות, בינוניות וגדולות. ההצעה מייעדת תקציב של 200,000 דולרים בשנה, החל מ־2027 ועד 2033.

ייתכן והמספר מזערי ביחס ל־1 מיליון דולר בשנה שהוצע בחוק שתוקן בשנת 2025, אך עדיין מדובר בהתחלה. בחוק המקורי הוזכרו ממצאים מתוך דוח מצב הציפורים מ־2025 והערכת כמות אמריקאים שמתרגלים לצפות בציפורים – כמעט 96 מיליון – אך ממצאים אלה לא מופיעים בהצעה שאושרה על ידי בית הנבחרים.

בדיקת הוכחות: תקציב, תוצאות ויעילות

החוקות שהוצאו אינם תקציבים בפועל, אלא תקרות כספים שהקונגרס יידרש למלא באמצעות חקיקות תקציביות שנתיות. קליטת תוכניות הצוותים היא על פי רצון החוק ומטרתן הינה מתן בסיס חוקי יציב לפעילותה, אך אין בכך הבטחה אוטומטית להקמת צוותים גדולים יותר או קצב תגובה מהיר יותר.

בנוסף, החוקים אינם מכסים נזקי מינים פולשים שנגרמים כיום בשטחי השימורות. הנתונים הזמינים הם מכתבי שיא של הסוכנויות והתומכים, ולא מכילים הערכות חדשות ושל צריכה להסתמך על staffing, יכולות שותפים ואיכות זיהוי המינים החדשים שיימצאו.

הסיכון הגדול ביותר נוגע לשמורות עם מינים די נדירים או מינים ייחודיים לאיים, כמו בהוואי ובטריטוריות הפאסיפיות, וגם לבעלי קרקעות הסמוכים לשמורות שמוכנים לעבוד בשותפות עם צוותי תגובה. בעיריות, התקציב הצנוע של התכנית יגביל את מספר המענקים שיהיו זמינים כל שנה.

מה הלאה? אכיפה והמשך תהליך בחקיקה

חוק H.R. 3276 עבר ב־15 בספטמבר לסנאט ומועבר לדיון בוועדת הסביבה והתשתיות. גם H.R. 4219 בדרך לשלב הדיון בסנאט. שתי ההצעות יזדקקו לאישור הסנאט ולחתימת הנשיא כדי להפוך לחקיקה מחוקקת, ורק לאחר מכן תקציבים יאושרו בהתאם לחוקי התקציב השנתיים.

התושבים יכולים לתרום באופן פעיל ללא קשר להצלחת החקיקות, על ידי ניקוי ציוד, חבילות, סירות ולוחות לפני ואחרי ביקור בשמורות ומים, הימנעות מהעברתם של עצים ומדבקות, שתילה של מינים מקומיים, ודיווח על מינים או צמחים לא מוכרים לגופי שליטה מקומיים, לשירותי השימור או לעובדי השמורות. יש להימנע מנסיונות להרחיק או להסיר מינים שאינם מוכרים שעלולים להיות רעילים או מוגנים, ולהביא אותם לידיעת גורמים מורשים במקום לנסות להסירם בעצמכם.