דבורי דבש דחקו את דבורי הבר מצמחיהם באנגליה במשך שני שנים, ומביאים לתהיות חדשות לחלוצי הדבש בבתים

מחקר חדש: איך הדבורים הפנויות והמתועשות משפיעות על המערכת האקולוגית בישראל

כאשר חושבים על המושג "שמרו על הדבורים", לרוב מדמיינים את הדבורים הצהובות-שחורות המוכרות לכולנו, אך אותן דבורים שהכי נטועים במוחנו עלולות להסתיר מכשולים עבור זני דבורים אחרים וצמחים רבים שהם מקיימים עימם יחסי גומלין קריטיים. במחקר מקיף שנערך בשנים האחרונות בקרבת קהיר ומקומות אחרים במזרח התיכון, חוקרים באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל אביב מצאו כי הדבורים המתועשות, המכונות גם דבורי דבש, זכו ברוב המקרים במאבקים על פרחים והן לעיתים קרובות יזמו את ההתנגשויות הללו בעצמן.

המחקר, שהתפרסם בכתב העת "אקולוגיה של החרקים", תיעד מקרים בהם הדבורים המתועשות דחפו או רדפו אחר חרקים מאביקים אחרים כדי להרחיקם מפרחים שונים. בהתמודדויות שבהן הן זכו, יותר מ-20 אחוז היו מונעים מחרקים אחרים גישה לפרחים באמצעות דחיפה פיזית או בעקבות מרדף. מדים של תרגולת תחרותית ניכרו יותר באזורים שבהם היו דבורים מתועשות בכמות רבה יותר, בעוד שזני חרקים אחרים – כמו דבורים חופפות, דבורים חד-זרעיות וחרקי רפרפות – היו פחות שכיחים בסביבתם.

הזזה, רדיפה ומאבק על הפרח

החוקרת הראשית, ויקטוריה באקל, סטודנטית לדוקטורט באוניברסיטת חיפה, יחד עם צוות חוקרים נוסף, צפו בחמש נקודות מחקר באזור קהיר והסביבה, שכל אחת מהן הייתה מרחק של עד 300 מטרים מלהקה פעילה של דבורי דבש. במהלך יותר מ-93 שעות תצפית, תיעדו כל מקרה שבו חרק עמד במכשול או מנע מחרקים אחרים גישה לפרחים של סמבוק ויגרה, שני צמחי קיום בטווח סוף העונה.

כל מגע בין חרקים נמדד כניצחון, הפסד או שיתוף. הדבורים המתועשות זכו יותר מרוב המפגשים עם אחרים, ומנעו במקרים רבים את ההגעה לפרחים על ידי חרקים אחרים. באזורים שבהם היו יותר דבורים תועשות, נצפתה ירידה משמעותית במספרי זני חרקים אחרים – למשל, על גבי שיחי היגרה, שוויון או ירידה של עד 14 אחוז במספרי הדבורים החופפות כשכמות הדבורים המתועשות הוכפלה.

עניין נוסף שנמצא בשטח הוא שהעימותים היו אף שכיחים יותר בטמפרטורות גבוהות – מצב שעלול להעיד על כך שכאשר הטמפרטורה עולה, משאבי הצוף והאבקה נעשים פחות זמינים, וההתמודדות על משאבים אלה מתעצמת. מעניין לציין, שבמיוחד הפגינה עוף היגרה, זן של דבורה חופשית שנאספה לראשונה בבריטניה ב-2001, יכולת אתגרים לדבורים המיוצרות, ואף הצליחה לעיתים לנצח במאבקים אלה – תצפית שנראתה לראשונה במחקר זה.

הדבורים המקומיות מבצעות תפקידים שהדבורי דבש אינם מסוגלים לבצע

החשש המרכזי אינו רק מרעב של הדבורים הפנויות, אלא גם שהן אחראיות על הזנה ותפקוד אקולוגי חיוני שיש לייחס לו חשיבות רבה בישראל. חלק מזני הדבורים המקומיות והטבעיות, כמו דבורי השמן, משתמשים בשיטות אבקה ייחודיות שנעשות באמצעות רעידות המשלבות תדרים ורטיטות, תהליך שמסייע בפיזור אבקה במיוחד בצמחים מסוימים. לדוגמה, עגבניות, פלפלים, אוכמניות ועוד שפע של פירות וירקות שחשובים לכלכלת החקלאות בישראל, נהנים מהתהליך הזה.

עבורנו, בישראל, זה משמעותי במיוחד כי מינים מקומיים משולבים בטבע המקומי ומשפיעים על יבולי הירקות והפירות שלנו. חשוב לזכור שכאשר הדבורים המתועשות דוחקות זני חרקים אחרים מהשטחים שבהם הם שייכים, הם עלולים ליטול מזון חשוב לצמחים מקומיים, המשפיעים על תפקודם ועל פריון הזרעים והפירות שלהם.

מחקר תצפיתי – מגבלות והשלכות

המחקר מתבסס בעיקר על תצפיות, סופרות מקרים ומדידות שדה בלבד. לא הוכח באופן ישיר כי הדבורים המתועשות גורמות לירידה במגוון הזנים הטבעיים של החרקים, אלא נמצאה קונסיסטנטיות בין ריכוז דבורי הדבש לבין ירידה בכמות החרקים הפנויים הסביבתיים. המחקר התרכז בשתי סוגי צמחים עיקריים – סמבוק ויגרה – בשבעה מקומות במזרח התיכון במשך שנתיים של תצפיות.

הקשר בין הטמפרטורות הגבוהות לבין ההעדפות של דבורי הדבש לחדד פעולתן קשור גם לתבניות מחקר קודמות שהראו שדבורים אלו נעשות יותר אקטיביות בטמפרטורות גבוהות, בעוד שהדבורים הפנויות והחרקים האחרים רגישים יותר לחום וקיימת סבירות שהקונפליקט ביניהן יתגבר בימי קיץ חמים יותר, שמזהים גם יותר תחרות על משאבים.

החוקרים מדגישים כי המטרה המרכזית היא לשמור על שיתוף פעולה בין סוגי הדבורים, בתוך המרחב הטבעי והמתועש בישראל, וכי יש לזה חשיבות רבה בניהול שדות חקלאות בערים ובכפרים. בישראל, המספר הרשום של דבורי דבש עלה משמעותית בעשור האחרון, דבר שמעלה שאלות על איזון כלכלי ואקולוגי.

הנחיות ליישום בסביבת הבית והחקלאות

התובנה המעשית היא פשוטה: חשוב להפריד בין שמירה על הדבורים הפנויות לעומת גידול דבורי דבש למטרות חקלאיות. תושב בעל גינה או חווה שמעוניין לתמוך בזני דבורים מקומיים יכול לשתול פרחי בר מקומיים שפורחים לאורך כל עונות השנה, להשאיר קריפות קרקע חשופות או גזעי תיבת קן ריקים, ולהפחית שימוש בחומרים כימיים להרעלה.

אם אתם שוקלים להקים ענף דבורי דבש בגינה הפרטית, מומלץ לבדוק את מצב הרשת המקומית של המחלבות והגיעולגיות באזור. הקמת כוורות באזור שכבר יש בו מספר כוורות עלולה להוסיף עומס על המשאבים הטבעיים ולקטוע את שיתוף הפעולה בין הזנים המגוונים.

למגדלי הדבורים הקיימים בישראל, לא נדרש להסיר כוורות בהתבסס על ממצאי מחקר זה, אלא לפעול בזהירות, להימנע מעומס יתר, לשתול פרחים נוספים ולתמוך בשימור שטחי הטבע והחצרות לחרקים מקומיים. חקלאים המפעילים קולוניות לדבש ומייבשים תבואות כמו שקדים או אוכמניות, יכולים לשאול יועצי חקלאות באיזור אם זני חרקים מקומיים יכולים לסייע בהאבקה נוספת או בחלקה על פני קולוניות מושכרות על ידי חברות חקלאות.

בינתיים, אין תשובה מוחלטת, אך כולנו יכולים להשתדל לנהוג באיזון, להבין כי הדבורי הדבש הם חלק מהחיים החקלאיים, והדבורים הפנויות זקוקות לשטח ומזון משלו, כדי לשמור על סביבה מאוזנת ובריאה יותר לכולנו בישראל.