כלבי פקעת ראש חסרי שיער מקבר עתיק בן 1,200 שנה בתרבות הפרואנית
באזור מקודש עתיק במרכז פרו, בו התקיימו טקסים דתיים לפני כאלף שנים, התגלו ממצאים יוצאי דופן הקשורים לכלבים חסרי שיער, אשר הוכיחו כי תפריטם היה דומה לזה של בני אדם. ממצאים אלה מצביעים על כך שבתקופה בה שלטו אימפריות עתיקות כמו הווארי, התייחסו בכלבים באופן מיוחד, ולמעשה יצרו ואולי גידלו אותם במכוון, הרבה לפני עליית האינקה לשלטון.
החפירות באתר כיסולו דה וורמיי, שנמצא כ-300 ק"מ מצפון ללימה, חושפים פרטים מרתקים על ההיסטוריה של אנשי הווארי בפרו. האתר משתרע על כ-45 דונם, והחופרים מצאו בו ב-2012 קבר אליטיסטי המתארח את גופות 58 נשים בכירות, שישה קורבנות אדם ואלפי חפצים עתיקים. בשנת 2022 התגלו שם קברים נוספים של מומחים ומאסטרים בתחומים שונים, המעידים על מעמדם הגבוה של הקהילה שהותירה אחריה את שרידיה. החידה החלה עם ממצא בלתי צפוי — גופת כלב מעושנת ומכווצת, ששכב באחת מן הקברים. תחילה חשבו שייתכן שהכלב נקבר בנבכי ההיסטוריה הקרובה, לפני כ-50 שנה, לאחר שפורצים שחרבו חלקים נרחבים מהמקום בעקבות רעידת אדמה שהתחוללה ב-1970. אך תהליך תארוך באמצעות פחמן רדיואקטיבי הראה כי הכלב שייך לתקופה עתיקה יותר, ואולי בן יותר מ-1,200 שנה. החוקרים הבחינו כי לשן שלוש המוחזקות על ידי שלושה כלבים מיוחדים, כולל גולגולת מעוטרת בשיער חסר, אוזניים מחוברות וצבע אדום של קֶינָר, יש תמא עצמות ייחודי — השיניים הפרמולריות הראשונות מעולם לא פקעה, והטוחנות האחרונות לעיתים חסרנו. תוצאה זו מצאה מקור גנטי מקודש: גן אחראי להזדקנות שיער חסר גם מצמצם את מספר השיניים, והחסר בשיניים הפראמולריות מעיד באופן מובנה על כלבי שיער חסר. כאן מגיעות תולדות הממצאים הראשונים של כלבי שיער חסר באתר הווארי, שנחשבים כיום לראשונים מסוגם בהיסטוריה הארכיאולוגית. בקרב כלבי היבשת המודרנית, זן דומה מוכר כ-Peruvian Inca Orchid, והפרואנים קיבלו כבר ב-2000 את ההכרה בכלב שנולד ללא שער כיצירה תרבותית חשובת. החוקרים ניתחו את תמציות הפחמן, החנקן, החמצן והברום בתוך העצמות. סימנים כימיים אלה מראים בדיוק מה אכל הכלב, היכן הוא חי וגם עוזרים לבנות תפריטים אחידים של כלבים ואנשים שחיו באותו המקום. ממצא מעניין הוא כי כלכלבי הפקעת הצעירים באו מהתפריט שתכננה עבורם החברה, שכלל חיטה ותירס — תפריט שהזכיר מאוד את זה של בני האדם. היחוד באורח חייהם של הווריים נראה לעין גם במקומות קבורה. למשל, גורי כלבים בני כחודש, נקברו יחד עם חובבי אומנויות ומומחים חכמים בעת העתיקה, כמו גם כלבים מבוגרים שנקברו בתוך מבני הקבע של הארמון או ביחד עם אנשים, כאלה שנחשדו כקורבנות טקס קבורה. יצוג של כלב חסר שיער, שנמצא בתקרת היצירה מקרמיקה, משקף דמות של כלב עם תווי אדם. כמעט לא נמצאו תקריות של סימני ניתוח או קיצוץ של עצמות, ומכך ניכר כי הכלבים באתר זה פחות נאכלווה יותר נהגו כבעלי חיים מכובדים, או פשוט הושארו כמוזיאון לחיים הקדומים. המחקר אינו מראה באופן חד-משמעי שטיפחו את הכלבים במכוון, או שהאכלתם תפריט ספציפי היה חלק מתוכנית מסודרת. החוקרים מבהירים שאין באפשרותם לקבוע אם הכלבים אכלו תירס מפורש, או שמא יכלו להישאר כשרידים של שאריות שנשארו באשפה. תבנית האיזוטופים מצביעה על אפשרות של טיפול מבוקר, אך אין זה הוכחה מחד-חדה. עמית מחקר ממכון וושינגטון ופרופסור מאוניברסיטת פיטסבורג סייעו בניתוח, תוך התבססות על חפירות שנמשכו משנת 2010 ועד 2025. רק 341 עצמות מאוסף של כ-19 כלבים, בקטע היסטורי אחד, ועל כן הממצאים עשויים שלא לייצג את כל תרבות הווארי בעמק. שונות ביחס לטיפול גם היא קיימת. חלק מהכלבים נקברו בכבוד, אחרים נמצאו בין פסולת ומשקלולים, כמו שניתן לראות בקרבת מקומות מגורים ביישובים סמוכים — תזכורת שהיחס לבעלי חיים תמיד פרש מגבולות חיבור ופריון של חקלאות, תזכורת שגדלה ופוחתת תלויה בגורמים חברתיים. המסר המרכזי של הממצאים הללו הוא עד כמה יכולות כמו זיהוי שיניים וניתוח איזוטופים מאפשרות לחשוף תכנים משמעותיים על חיי היום-יום והתרבות של עמי העבר. בכלי אנליטי זה, בדומה להשראת אקולוגים לחקר תפריטים ומסעות, ניתן ללמוד על החלטות שהאנשים קיבלו באשר לחיי חיותיהם לאורך ההיסטוריה העתיקה, לפני שכתב וידיעת העבר קבעו זאת במילים. מחקרי העתיד יוכלו לבדוק האם דפוסי התזונה המיוחדים הללו הופיעו בעוד אתרים של הווארי, וייתכן שיגלה שמקור הגזע החסר שיער שייך לשושלת שלמה ששרדה במשך מאות שנים. תוצאות כאלה יחזקו את ההשערה כי הימצאותם של כלבי שיער חסר באתרים מסוג זה אינה מקרית — אלא חלק מתרבות מפותחת של טיפוח, קבורה וכינון זהות. לסיכום, כלבי הפקעת החסרי שער באתר פולחן עתיק בישראל, אולי אפילו בטרם עליית האינקה, עזרו לחוקרים לגלות עד כמה הוכחות גופניות פשוטות – כמו שיניים וכימיה – יכולות לספר סיפור שלם על יחסי אדם וחיה בעבר. ומסע זה ממשיך לגלות לנו עד כמה שורשי ההיסטוריה עמוקים, ומזמינים אותנו לחשוב מחדש על הקשרים בין תרבות, טיפוח והחברה האנושית.
