השרות הלאומי לדגים ולמשאבי הים (NMFS) לא יעלה את המחירים שיש לגבות מעוסקות בתחום הדגים, מיבואנים ומארזים על שירותי בדיקה ופיקוח פדרליים בשנה התקציבית הקרובה. בהודעה שפורסמה ב"רשימת הפדרלית" ביום שישי, 4 בספטמבר, נמסר כי לוח המחירים לשנה הפיננסית 2027 יישאר כפי שקבעה הסדרה שהוגדרה ב-1 בנובמבר 2022.
המחירים החלים על שירותים שמבוצעים החל מ-1 באוקטובר יהיו בתוקף עד להודעה חדשה מטעם הסוכנות.
זאת החלטה שלא ננקטת על מנת להעלות מחירים, אלא פשוט משמרת את המצב הקיים — דבר ההפיך למה שמקובל בדרך כלל כאשר מתפרסמות הודעות על שינויים. לעסקים בתחום הפירות והדגים שמתכוננים לשנה הקרובה, ההבנה המעשית היא פשוטה: קו העלות שהיה צפוי לעלות, נשאר קבוע לעוד עשר חודשים לפחות.
בתוך לוח התעריפים המיושם מ- אוקטובר
מבנה התעריפים מופרד בין לקוחות שיש להם חוזה שירות לבין אלו שאין להם, וההבדל בינהם משמעותי מאוד.
לקוחות עם חוזה משלמים בסיס של 238 דולר לשעה עבור זמן רגיל, כלומר שירותים הניתנים במהלך משמרת של שמונה שעות. שעות נוספות עולות 357 דולר לשעה. בשבתות וחגים המחיר מגיע ל-476 דולר לשעה, שזה בדיוק כפול מהמחיר הסטנדרטי.
לקוחות ללא חוזה משלמים הרבה יותר עבור אותה עבודה. תעריף רגיל שלהם הוא 357 דולר לשעה, שזה המחיר שבעל חוזה משלם לשעות נוספות, והוא תקף רק במסגרת שעות העבודה הרגילות מיום שני עד שישי. שעות נוספות שאינן במסגרת החוזה עולות 536 דולר לשעה, וחגים והשבתות מגיעים ל-714 דולר לשעה, שלוש פעמים מהמחיר הבסיסי של החוזה. כל עבודה שמבצעים במסגרת חוזה אך חורגת מהשעות שנקבעו משולמת בכתר של המחיר הלא-חוזי הגבוה יותר.
על מחיר השעה יש תשלומים נוספים. תשלום על עבודה בלילה, שווה ל-10 אחוזים משכר השעה של העובד, חלה על כל שעת שירות לאחר השעה 18:00 ולפני השעה 6:00 בבוקר. תשלום על נסיעות הקשור לשירות ניתן בנפרד. בקשות לקבלת תעודות איכות עולות 97 דולר לכל אחת, והודעה מפורשת שמצהירה שהחיוב חלה גם אם לא בוצע בפועל בדיקה של מוצר. חברות עם חוזה נדרשות להפקיד ערבויות תשלום השוות לשלושה חודשי שירות או לסכום של 10,000 דולר, הגבוה מביניהם.
תכנית וולונטרית הפועלת ככרטיס אשראי תעשייתי
תכנית הפיקוח על דגים אינה דרישה של בטיחות המזון, וההבחנה הזאת לעיתים מתבלבלת.
ההשתתפות בתכנית היא וולונטרית, והיא בתשלום על ידי המשתתפים. חברות שמבקשות את השירות מגישות בקשה עם פרטים ספציפיים כדי להשתלב. מה שהן מקבלות בתמורה זה בדיקות, דירוג, ואישור כולל שימוש בסימני איכות רשמיים שמצביעים על כך שמוצר עובר בדיקה פדרלית. מאז 1992, הסוכנות משתמשת בשיטת ה־Hazard Analysis Critical Control Point (HACCP), בעקבות קווי מנחה שהומלצו על ידי האקדמיה הלאומית למדעים.
הסמכות לתכנית זו מגיעה מחוק השיווק החקלאי מ-1946, מחוק הדגים ובעלי החיים מ-1956, ומתכנית הארגון מחדש 4 מ-1970. כללי התכנית מופיעים ב-50 CFR חלק 260. כיוון שהשירות הוא אופציונלי, המחיר לשעה אינו מיס או קנס — אלא פשוט מחיר שעסקים שוקלים ביחס לערך שהסימן מכיר במוצר בשוק.
שימור על עלות כוללת וקיפאון במחיר שיא
שאלה הוגנת שיש לשאול היא כיצד המודל של התכנית עומד מול ההוצאה והמחירים המתעדכנים, וכאן ראוי להקדיש תשומת לב, כי ההודעה לא עונה על שאלה זו.
התכנית מחויבת לבדוק את התעריפים לפחות פעם בשנה, כדי לוודא שהמחירים מתאימים לכיסוי עלות השירותים שניתנים — הכוללת שכר של מפקחים, מתקנים, תשתיות טכנולוגיות, הפעלות בשטח, הוצאות ניהול ומנהלה. ההסבר של הסוכנות פשוט: התעריפים נקבעים כדי להבטיח שההכנסות מכיסוי עלות השירותים, שעליהן נמנה שכר, עלות תפעול, ומערכות אחרות, משקפות בפועל את ההוצאות.
עם זאת, הודעה זו לא מסבירה כיצד, כאשר המחיר עומד קבוע מאז נובמבר 2022, הוא מצליח לכסות את כל ההוצאות שהצטברו מאז — במיוחד כשהעלות הכוללת ועלות השכר הממוצעת עלו באופן כללי בתקופה זו. ייתכן שהשעות החשבוניות גדלו, שההנחות לגבי ההוצאות השתנו, או שהמחיר שנקבע ב-2022 כלל מרווח בטחון. אין לכך התייחסות במסמך, ואינו מצביע על כשל בהבטחת הכיסוי של עלויות השירות. מדובר פשוט בחיסרון בעמוד אחד של הרישום הפומבי, שהשיוך שלו לדיון השנתי תקין הוא בעל חשיבות רבה, ויכול להעלות שאלות לגורמים מקצועיים או לשולחנות ממשלתיים.
המחיר שמגיע לקצה מנסיעה למרכזי בדיקה
ההשתלבות לפן של הוצאות על המוצר המוגמר שנכנס לידי הצרכן היא ריאלית אך מתונה, ואינה צריכה להיתפס כמחויבת לדחוף את המחירים מעלה בכל מחיר.
הבדיקה הפדרלית היא רק הוצאה אחת מבין רבות עבור מעבדה או יצרן, שנמצא לצד דלק, עבודה, אחסון קר, הובלה ומחיר הדגים עצמם. תעריף קבוע לשעה מסיר חלק מהלחצים לעליית מחירים, אך אינו גורם להפחתתם, והמחיר לא ייראה על קבלה או חשבונית באופן ישיר.
העסקים שנפגעים יותר הם אלה שמנצלים מאוד or מאוד לא בנוח את השירות. מעבדים קטנים בלי חוזה שירות משלמים בערך חצי יותר לעומת המחיר שמנויים על חוזה עבור אותה עבודה — ופחות תחרות או גמישות מצידם משמשים להם חיסרון משמעותי, במיוחד כשלא יכולים להתחייב למינימום. מפעלים הרחק ממרכזי דיג או במקומות מרוחקים סופגים תשלומי נסיעה שהמפעלים בחופים קרובים או ליד מפקחים לא צריכים לשלם. פעולות עונתיות שמזדמנות לדרוש שירות בסופי שבוע או בלילות בסדר קצר, משולמות בתעריפים גבוהים יותר מאשר במחיר הסטנדרטי.
לצרכנים, ההבנה החשובה היא מה משמעות סימן האיכות הפדרלי. הסימן הזה משקף שירות שהמוכר בחר ורכש. היעדרו אינו מעיד על מוצר מסוכן יותר — שכן הפיקוח והבטיחות במלאי של מזונות ים בארה"ב מתבצעים באופן מחייב על ידי רשות הפיקוח על מזון ותרופות (FDA) תחת רגולציות נפרדות ל-HACCP.
המעקב אחר ההכרעה הבאה
ההודעה נחתמה על ידי אלקסה קול, מנהלת משרדי היחסים הבינלאומיים, המסחר והכלכלה במשרד הים הלאומי, והסוכנות מציינת את ג'ני סטפןSON, כנקודה ליצירת קשר בכל שאלה אודות השירותים והבקשות.
אין תקופת הערות ציבורית, כיוון שמדובר בהודעה על לוח מחירים שלא משתנה, ולא בהצעה ליישום תקנות. ההזדמנות הבאה לשינוי תבוא במסגרת הבדיקה השנתית החובה, שתוביל להודעה חדשה ב"רשימת הפדרלית" אם תוחלט שהשינוי מוצדק.
חברות שמעוניינות לקבל את לוח התעריפים המדויק יכולות לקרוא את ההודעה המלאה באתר הרשימה הפדרלית, בגרסה המודפסת הרשמית של משרדי הממשל, או בעותק הציבורי שהועלה ליום לפני הפרסום. על העסקים שצריכים לתכנן את התקציב לשנה הקרובה, מומלץ לאשר לפני אוקטובר באיזה רמת תעריף הם משתייכים, כיוון שההבדל בין החוזה ללא חוזה הוא המשתנה הגדול ביותר בעלות שיתרמו לשולחן.
