סוכנויות להגנת הסביבה ומשרד הצבא האמריקאי פתחו תקופת התייחסות ציבורית של 30 יום על הודעה משנית שמתייחסת להצעה לחוקק חוקים שיקשרו את תחולת חוק המים הנקיים (Clean Water Act) לשיטה פיזית פשוטה של בדיקה עצמית שניתן לבצע על ידי בעלי קרקעות לבד, על ידי הסתכלות על הערוץ הסביבתי: האם המים עומדים או זורמים בו בכל ימות השנה?).
לפי האפשרות המשנית, נחלים ייחשבו כפופים לחוק הפדרלי רק אם הם נחשבים לנחלים מתמידים. הסוכנויות מציעות להגדיר נחלים מתמידים ככאלה שבהם המים זורמים תמיד או עומדים כל ימות השנה, בתנאים רגילים, עם שני חריגים עיקריים. ערוץ לא יאבד את ההגנה הפדרלית אם הוא יתייבש עקב אירוע חריג כגון בצורת קשה, וגם לא אם יתייבש לתקופה של עד 30 יום רצופים בשנה, בשל אירוע צפוי ולא חריג, כגון שפל חודשי רגיל או עונתי.
ההארכה של 30 הימים היא הדוקה יותר ממה שנראה במבט ראשון. הסוכנויות מציינות שהשהייה תורגש רק פעם אחת בשנה. בדוגמה שהן מציינות, שני תקופות יבשות של 10 ימים כל אחת בשנה אחת יובילו לסילוק הערוץ מהגדרה זו, למרות שהסכום הכולל הוא מתחת ל-30 ימים. נחל שמתייבש באופן סדיר מחודש יוני ועד אוגוסט, כ-90 יום, לא ייחשב כלל כחלק מנחלים מתמידים.
זרימה מתמדת עם שתי יוצאות מצבים מצומצמות
המסמך מציג בגלוי את השינוי בדרגת החשיבות. הסוכנויות מציינות כי רוב הנחלים הנטענים כמתקלים עשויים לא לענות על ההגדרה המשנית, בעוד שבפרקטיקה כיום, רבים מהם מטופלים כבעלי תדירות קבועה יחסית. בהערכתן התכניתית, הן מעריכות שהשפעה זו תהיה משמעותית בתחום תחולת חוק המים הנקיים על נחלים ומוניציפלים, ובעיקר באזורים היובשים במערב ארה"ב.
כדי לספק הערכה כמותית, הסוכנויות מצביעות על בסיס הנתונים הלאומי לתקנות ניקוז – המפה שמציגה כ-1.3 מיליון קילומטרים של נחלים מתמידים וכ-3.5 מיליון ק"מ של נחלים תקופתיים בארה"ב הרציפה, שהם בערך 21% ו-55% מסך נחלים המפורטים. עם זאת, הן מציינות שהמסד נתונים הזה אינו משקף במדויק את היקף המים המתוקף בחוק, ואינו מפריד בצורה חדה בין נחלים תקופתיים לקטעים אורבניים שתפוסתם מוגבלת. הן מודים כי קשה להעריך במדויק את מצב הקיים, ולכן המספר של השינויים בפועל אינו נתון מדויק.
הרציונל המוצהר הוא נושא ניהול וקלות ביצוע, כך שמבקש ההגנה יוכל לקבוע את הכיסוי על ידי תצפית פשוטה, מבלי צורך בייעוץ מקצועי יקר — בדומה לדאגה שהביעה בפני בית המשפט העליון ההחלטה בסקעטטAgainst EPA על הצורך של בעלי נכס לשכור מומחה יקר כדי להבין את התחייבויותיהם.
בצורת באזורים הדרומיים – קריטריון שיקבע את היקף התפעול
החריג הבולט הוא באזורים המדבריים במערב, שם השיקול של בצורת קיצונית או יוצאת דופן (D3 ו-D4 במדדי הצפה), עשוי לקבוע את הסטטוס של הערוץ. הצעות הסוכנויות כוללת שקלול אך ורק של מצבי בצורת קיצוניים ואדירים, למשך עד חמש שנים רצופות. אם מצב הבצורת יימשך יותר מחמש שנים, הוועדה תראה בכך שהייבוש הפך לנורמטיבי, והנחל יאבד את ההכרה הפדרלית כנהר שיטפון מוגן.
בדיוק בימים אלה, תקופות בצורת קשות מגדות והמדידות מעידות כי בערביי המדינות הדרומיות, כמו אריזונה, קולורדו, ניו מקסיקו, יוטה ווואיומינג, כ-95% מהשטחים נמצאים במצב של בצורת כלשהי לפי מדד Drought Monitor, ועל כן שינוי כזה עלול להשפיע באופן ישיר על הסטטוס הפדרלי של מקווי המים באזור זה, במיוחד בערים כמו פיניקס, אלבאקרקי, לוס וגאס וסולט לייק סיטי.
שימורים טבעיים ומערכת המכשולים
אפשרות משנית היא הגדרה מחדש של חיבור מתמשך בין המים הפניוּיים לגדות בפארקים טבעיים, שיחייב את אופי הקשר להיות של מים עומדים באופן תמידי. רק חלקים משמישים הם שייכים לחוק הטריטוריאלי. הסוכנויות מציינות כי רוב המים הטבעיים ינטשו את ההגדרה, כי רוב המוניציפלים אינם מכילים מים עומדים מתמידים ואינם עומדים בתנאי ההגדרה החדשה.
המהלך ישפיע בשטח, ככל הנראה, על אישורי דחף ומילוי חפירות (Section 404), כי ככל הנראה הפחתה של ההכרה במאגרים יביא לירידה במספר ההיתרים ולירידה במאמצי הפיצוי. ההשפעה הכללית עלויות תהיה גדולה יותר, אך לא תמיד תמדד בדיוק. הסוכנויות מציינות כי חיסכון בהוצאות מותרות ומבוי תועלת שיכולות להיווצר בעת ההקטנה של התהליכים המפצים, תיארך לשער שההטבה הכוללת תעלה על העלות.
הגשת תגובות לפני תאריך היעד
התגובות חייבות להיות מוגשות עד ל-9 באוקטובר 2026. ההגשות יועברו למערכת הפדראלית של פרסום ההחלטות, והסוכנויות עושות קישור להנחיות כיצד לנסח תגובות אפקטיביות. הן מבקשות מעורבים שלא יגישו מחדש נקודות שכבר הועלו בתהליך ההתייחסות הקודם, שבו נאספו כ-220,000 תגובות עד לפרסום ההצעה בנובמבר 2025 וסיום התהליך בינואר 2026.
נכון לעכשיו, נושאים עדיין לא הובררו לחלוטין. זהו שלב ההצעה בלבד ולא חקיקה סופית, והסוכנויות ממשיכות לשקול את כל האפשרויות, כולל ההצעות הקודמות והמשיקות. אין נתונים מדויקים על היקף השינויים במספר קילומטרים של נחלים או שמורות טבע שעשויות להיות מושפעות, והן גם שואלות את הציבור על אפשרויות אחרות, כגון שינוי באורך התקופה או בחומרת הבצורת שתזרז את השינויים. כל החלטה סופית תהיה פתוחה לבירור משפטי, כפי שהיו בעבר עשרות עדכונים ושינויים בחוקים, ובמיוחד בבתי משפט עליונים ומטה.
בעלי קרקעות, רפתנים, חקלאים ומפעילים קטנים במערב צריכים לשים לב במיוחד, כי שינויים אלה ישפיעו על אפשרויות הפיתוח והנזילות שלהם במי נהרות יבשים או ביצות, ועל חובת קבלת רישיון פדרלי או מדינתי. הפלטפורמה הפומבית לקביעת דעות היא הערוץ הרשמִי היחיד שיש בידיהם להשפיע לפני שהחוק הסופי ייחתם.
