שרב בישראל חלק ב

תופעת השרב שכיחה באקלים ישראל בשל שילוב שני גורמים:
1. מיקומה הגיאוגרפי של ישראל על גבול "רצועת המדבריות העולמית" (המשתרעת בין קווי הרוחב 20 עד 30, וחלקה הצפוני כולל את דרום הארץ והערבה).

2. ישראל נמצאת בין שתי מערכות לחץ עולמיות עיקריות - הרמה הסובטרופית הדינמית החמה מדרום, והשקעים הסובפולריים החזיתיים מצפון. מערכות הלחץ הללו נעות דרומה בסתיו ובחורף ומצפינות באביב ובקיץ.
את השרבים נהוג למיין מבחינת גורמי היווצרותם הסינופטיים לשני סוגים:
* שרבי הסעה (שרבים אדווקטיביים).
* שרבי התמוככות.

ייתכן גם שילוב של שתי המערכות הסינופטיות הנ"ל.


שרבי הסעה

מדרום וממזרח לישראל משתרעים שטחי מדבר נרחבים. כל מערכת סינופטית במפלס פני הים (בקרקע) שתגרום לזרימת רוח צפונית מזרחית עד דרומית מזרחית אל ישראל תביא להפחתה משמעותית של הלחות היחסית, בשל המקור היבשתי והמדברי של האוויר המוסע אל ישראל (זיו ויאיר, 1994). לפי ההגדרה האקלימית די בכך כדי להגדיר ימים כאלו כימי שרב קל. שיעור עליית הטמפרטורה בשרבי ההסעה מותנה בעיתוי של "הרוח השרבית" - העיתוי העונתי (חורף או עונות המעבר) והעיתוי היממתי (לפנה"צ / צהרים או בערב / לילה). בעונות המעבר ולפנה"צ / צהרים "הרוח השרבית" חמה יותר.

שרבי ההסעה שכיחים ביותר בעונות המעבר (אביב וסתיו) ולעיתים רחוקות גם בחורף. מבחינת הטמפרטורה ממיינים את שרבי ההסעה לשתי קבוצות: שרבי הסעה קרים ושרבי הסעה חמים.

שרבי הסעה קרים מתרחשים בעונת החורף או בראשית עונת האביב בהשפעת השילוב של רכס פולרי (רמה טורקית, רמה מעל הקוקז - שלוחות של "הרמה הסיבירית") מצפון לישראל עם אפיק ים סוף מדרום לישראל. שילוב סינופטי זה מפתח מעל לישראל וקטור זרימה יבשתי מהגיזרה המזרחית. זרימה זו מפחיתה במידה ניכרת את הלחות היחסית. אולם מכיוון שהמדבריות בסוריה, בירדן ובצפון ערב הסעודית קרים יחסית בחורף (המדבריות מאופיינים במשרע טמפרטורה שנתי גדול), הרי שהאדווקציות בחורף ובראשית האביב, שמקורן במדבריות אלו, לא תהיינה חמות. בישראל נקבל מזג אוויר קריר או אפילו קר מהרגיל אך יבש מאוד.

ככל שהרוח המזרחית תהיה ערה, לדוגמא בעת סערה מזרחית עזה המכונה "שרקיה" (סערוני, 1993), בשל גרדיינט לחץ גדול בין הרכס בצפון לאפיק מדרום, בנוסף לגורמי תיעול מקומיים כמו ואדיות / עמקים בציר מזרח-מערב, תחושת הקור תגבר (WIND CHILL). ימים אלו יוגדרו לפי ההגדרה האקלימית כימי שרב קל, בשל הלחות היחסית הנמוכה מאוד (יובש רב), למרות האבסורד מבחינת תחושת האדם, ולמרות שדווקא עומס הקור, ולא עומס החום, יגדל.

שרבי הסעה חמים נפוצים בעונות המעבר, ומתבטאים בדרך כלל בטמפרטורות גבוהות בהרבה מהממוצע בנוסף ליובש רב - פרמטרים שהאזרח הישראלי מורגל ומתכוון אליהם באומרו "שרב". אם שיא השרב מתרחש בשעות היום ועם שמיים בהירים, הרי שהטמפרטורות תהיינה גבוהות עוד יותר בשל התרומה של קרינת השמש. בעונות המעבר זווית הקרינה גדולה יותר והמדבר חם יותר, ולכן שרב ההסעה יהיה חם יותר.

שרב הסעה חם עשוי להתפתח בכל אחד משלושת המצבים הסינופטיים הבאים:
* שקע שרבי / שקע צפון אפריקה
* חזית חמה וגיזרה חמה של שקע סובפולרי (קפריסאי) עמוק.
* אפיק ים סוף.
בימי שרב הסעה נוצר במישור החוף קו התכנסות / גבול חזיתי ("חזית הרוח הימית") במפגש בין גוש האוויר החם והיבש, המגיע ממזרח ומדרום מזרח, לבין האוויר הימי הקריר והלח שממערב. ככל שהאדווקציה המדברית תהיה חזקה ואינטנסיבית יותר (מצב שאפשרי בעת גרדיינט לחץ גדול, שקע שרבי עמוק), הרי שקו ההתכנסות הזה יידחק מערבה, הבריזה תיבלם, והשרב יפקוד גם את אזור החוף. כשהאדווקציה היבשתית חלשה יותר או בימי שרב התמוככות בקיץ, קו ההתכנסות נע מזרחה לתוך היבשה, ובמישור החוף לא שורר שרב. מרחק קו ההתכנסות מקו המים יכול להשתנות ממטרים בודדים (בימי שרב אדווקטיבי חזק) עד לכמה ק"מ בשרב התמוככות. משני צידי קו ההתכנסות הבדלי הטמפרטורה עשויים להגיע עד 10 מ"צ, והבדלי הלחות היחסית עד ל 40% (גנור, 1968: לוי, 1980).

לפעמים יכול להיות שילוב של שתי מערכות לחץ. לדוגמא, שקע שרבי במסלול יבשתי, שנע לדרום מזרח, ו"נבלע" בתוך אפיק ים סוף. כמו כן, ייתכן מצב שאפיק ים סוף יתפתח לעבר מזרח ים תיכון, יגרום להתפתחות תנאי שרב באזורים מסוימים, אבל שקע שייסגר בדרום טורקיה וקפריסין (בתוך האפיק) יכול להמשיך את תנאי השרב, אך הפעם הגורם לשרב יהיה הגיזרה והחזית החמה של השקע. יכול להיות גם מצב של שרב התמוככות שקודם להגעתו של שקע שרבי, ואז נקודת ההתחלה של הטמפרטורה תהיה גבוהה יותר והשרב עלול להיות כבד יותר (גולדרייך, 1998).

חזית חמה וגיזרה חמה של שקע סובפולרי
בעונת החורף מדרים מסלול התנועה (ממערב למזרח) של השקעים הסובפולריים החזיתיים. כאשר מתקרב לאגן המזרחי של הים התיכון שקע סובפולרי, הרי שבקידמת השקע (בחלקו המזרחי - החזית / "הלשון" החמה) מנשבות רוחות מהגיזרה המזרחית והדרומית. ככל שהשקע יהיה עמוק יותר, כך הרוח הדרומית / דרומית מזרחית תהיה חזקה יותר, והיא עשויה לבלום את השפעת הבריזה במישור החוף. במצב סינופטי כזה חודר אל ישראל אוויר מדברי יבש, ואם האירוע מתרחש בסוף הסתיו, בראשית החורף או באביב, הרי שהאוויר המוסע אל ישראל בגיזרה החמה של השקע יהיה גם חם.
יש לציין כי השקעים החזיתיים הללו נוצרים בחלקם באגן המזרחי של הים התיכון ולא רק מגיעים אליו.

ימים אלו יוגדרו כימי שרב לפי ההגדרה האקלימית, כאשר עוצמתם ותפרוסתם תשתנה מאזור לאזור בשל השפעת גורמים מקומיים ובשל השפעה שונה של הרוח הדרומית / דרומית-מזרחית. גיזרה חמה של שקע סובפולרי עשויה לגרום במישור החוף ובשפלה לטמפרטורה גבוהות יותר וללחות יחסית נמוכה יותר מאשר באזור הערבה. הסיבה לכך היא שרוח דרומית בערבה נחשבת לרוח "קרירה" יחסית ולחה בשל המקור הימי שלה - מים סוף. בשפלה ובמישור החוף הרוח הדרומית היא רוח יבשתית ועשוי להתווסף "אפקט פן" (גולדרייך, 1998) - הגברת התחממות האוויר לפי מפל אדיאבטי יבש תוך כדי ירידתו מהרי יהודה ומהרי הנגב.

מצב סינופטי כזה עשוי לגרום לשרב כבד דווקא במישור החוף ובשפלה, בעוד שבערבה, במידה והרוח תהיה דרומית "נטו", יוגדר שרב קל בלבד או שכלל לא יירשם שרב. אולם, אם הרוח בערבה תהיה מזרחית או דרומית מזרחית, אז ירידת האוויר מהרי אדום תגרום להתחממות משמעותית ולהתייבשות, ויגדל הסיכוי לשרב כבד.


אפיק ים סוף


אפיק ים סוף, המכונה גם "האפיק הסודני" (לוי, 1963), הוא שלוחה של לחץ אוויר נמוך מהשקע התרמי הנייח שבסודן ובדרום ערב הסעודית צפונה אל עבר הלבנט. אל המקור התרמי של המערכת מתווסף באזורנו הגורם הטופוגרפי - הדינמי - LEE LOW EFFECT - ("אפקט רגלי ההר") שתורם להתעמקותה ואף משפיע על תצורתה.

אפיק ים סוף מופיע בשכיחות גבוהה בעונות המעבר ובשכיחות נמוכה יותר בחורף, בימים שאין באזורנו דומיננטיות של מערכת סינופטית אחרת. האפיק יכול להיות בתצורה רחבה או בתצורה מחודדת.

בניגוד לשקעים השרביים (להלן), לאפיק ים סוף אין מסלול התקדמות ברור. הוא עשוי להגיח בפתאומיות צפונה ובחזרה דרומה או ממזרח למערב ולהיפך. עובדה זו מקשה על חיזויו.

התרגום של אפיק ים סוף מחודד לתנאי שרב מותנה במיקום ציר האפיק ביחס לישראל ובמצב הסינופטי ברום. כשציר האפיק עובר מערבית לישראל וברום יש רכס, הרי שיש לצפות לשרב (אפילו שרב כבד בחלק מהאזורים) גם לפי ההגדרה האקלימית וגם לפי ההגדרה האגרו-מטאורולוגית, בשל שילוב של אדווקציה דרומית-מזרחית חמה ויבשה בשכבות התחתונות של האטמוספירה עם התמוככות בשכבות הגבוהות של האטמוספירה. במצב סינופטי זה, מישור החוף והשפלה עלולים לקבל תוספת חום משמעותית מסיבה טופוגרפית - התחממות אדיאבטית ("אפקט פן") של האוויר היורד מהרי יהודה ומהשומרון.

במידה ואל הערבה תחדור רוח דרומית, הרי שהיא עשויה למתן מאוד את עליית הטמפרטורה ולהעלות את הלחות היחסית, ובמילים אחרות,, להפחית את הפוטנציאל לשרב בכלל ולשרב כבד בפרט. יש לציין את ההשפעה השונה בערבה של רוח דרומית "נטו" (ללא רכיב מזרחי) לעומת רוח דרומית מזרחית. במצבים מסוימים של אפיק ים סוף הרוח בערבה עשויה לקבל רכיב מזרחי, שיגרום לרוח לרדת מאות מטרים מהרי אדום הגבוהים, להתחמם ולהתייבש מאד.

שרב מסוג זה עלול להימשך מספר ימים ברציפות בשל נטיית הנייחות של המערכת הסינופטית. אם שילוב סינופטי כזה בין הקרקע לבין הרום מתרחש בעיצומו של חורף שחון, הרי שהאדווקציה בקרקע תהיה אמנם יבשה מאוד אבל לא חמה, ולכן ייתכן שיוגדר רק שרב קל (אולי אפילו שרב קר) לפי ההגדרה האקלימית.

מצב של ציר אפיק מערבי לישראל, שמלווה באפיק ברום מכונה אפיק ים סוף "פעיל". מצב זה עשוי להתבטא בתנאי שרב המלווים באי יציבות רבה - עננות בינונית מפותחת וגשמים כולל סופות רעמים בשעות אחה"צ / ערב בעיקר בדרום הארץ ובמזרחה - בשל נוכחות של אוויר קר ברום עם זרימות דרומיות ברום המסיעות לחות מהאזור הטרופי (לוי, 1963, 1978, 1980; ששון, 1991; סערוני, 1993; גולדרייך, 1998).

כשציר האפיק עובר מעל ישראל וברום יש רכס, הרי שהחלקים הפנימיים של הארץ (חלקה המזרחי והצפוני מזרחי) מושפעים בקרקע מאדווקציה דרומית מזרחית עד צפונית מזרחית יבשתית חמה ויבשה ויש לצפות בהם לשרב, בעוד שמישור החוף וצפון הנגב מושפעים מהזרימה הצפונית-מערבית החוזרת, שמחדירה אוויר ימי קריר ולח, ואין לצפות בהם לשרב. הזרימה הדרומית מזרחית או הצפונית מזרחית בחלק הפנימי של הארץ נאלצת לרדת מאות מטרים מהרי ירדן אל הערבה. ירידת האוויר תגרום להתחממות אדיאבטית שלו ולהתייבשותו, בנוסף ליובש ולחום עקב ההתמוככות מהרום, ותגדיל את הפוטנציאל לשרב.

כשציר אפיק ים סוף עובר מזרחית לישראל וברום רכס, הרי שבדרך כלל חלקה המערבי והדרום מערבי של הארץ יהיה נתון בקרקע להשפעת רכס ברומטרי. עמקי המזרח, ובהם הערבה, יהיו נתונים לזרימה חוזרת של האפיק מכיוון צפון מזרח / מזרח. אל הערבה חודר אוויר יבש, שיורד מהרי מואב ומהרי אדום שבירדן, מתחמם אדיאבטית ומוסיף להתייבש בעת ירידתו - כלומר פוטנציאל גבוה לשרב בערבה. גורמים מיקרו-אקלימיים מקומיים, שיפורטו בהמשך העבודה, ישפיעו על עוצמת השרב (קל או כבד) בתחנות השונות.

באופן כללי, תנועת ציר האפיק ממזרח למערב מעידה על התעצמות השרב והגדלת תפרוסתו המרחבית בישראל, ולהיפך. יש לסייג קביעה זו לגבי הערבה, ששם התגברות הזרימה הדרומית, עקב תנועת ציר האפיק מערבה, עשויה דווקא למתן ולהפחית בשיעור ניכר את הסיכוי לשרב לפי ההגדרה האקלימית.


שקע צפון אפריקה

שקעי צפון אפריקה ידועים ומכונים גם כ"שקעים שרביים", "שקעים של הסהרה", "שקעים מדבריים" ו"שקעים חמסיניים" (לוי 1963, 1978; גת 1990; ששון, 1991; ELFANDY, 1940; TANTAWY, 1964; PEDGLEY, 1972; DRUYAN, 1978). שקעים אלו הם הגורם הדומיננטי באביב לאדווקציות חמות ויבשות, ובמידה פחותה בסתיו.

בקידמת השקעים, אשר נעים בכיוון כללי ממערב למזרח, בהשפעת רוחות הרום המערביות, לאורך חופי צפון אפריקה, מנשבות רוחות מהגיזרה הדרומית ו / או המזרחית, שמקורן במדבריות של צפון אפריקה וערב הסעודית. רוחות אלו מזרימות אוויר חם, יבש ועמוס בחלקיקי אבק, ועלולות לגרום לסופות חול בדרום הארץ.

רוחות יבשתיות אלו מכונות בשם כולל: "שירוקו" (שיבוש של המילה הערבית שארק = מזרח, למרות שכיוונן גם מדרום) - ממרוקו ועד סוריה כולל במלטה ובאיטליה, ובשמות מקומיים כמו: "סהט" /’CHERGUI’- במרוקו, "צ´ילי" - בתוניסיה ובאלג´יריה, "ג´יבלי" - בלוב, "חמסין" - במצרים, "סמום" - בסוריה ובאלג´יריה. (לוי, 1964; ביתן, 1983).

בישראל המונח "שרב" כולל את כל המצבים של יובש, שיכול להיות מלווה בחום, גם בהיעדר רוח. השם המקראי לרוח יבשה בעלת רכיב מזרחי הוא רוח "קדים", שיכולה להיות קרה בחורף או חמה בעונות המעבר.

אם האדווקציה היבשתית, שנוצרת ע"י מערכת סינופטית זו, חזקה דיה כדי למנוע את חדירת הבריזה מהים התיכון, הרי ששרב כבד ביותר עלול להתפתח במישור החוף, בשל תוספת ההתחממות האדיאבטית של האוויר היורד מכיוון דרום ודרום מזרח - מהר הנגב ומהרי יהודה והשומרון אל מישור החוף והשפלה.

בחודשי האביב המורדות הדרומיים של הרי האטלס והחוף הצפון אפריקאי מאופיינים ברמת ציקלוגנטיות גבוהה ביותר בשל שילוב של שלושה גורמים (זיו, 1986; זיו ויאיר, 1994; גרשון ורזניק, 1995: PEDGLEY, 1972; WINSTANLEY, 1972; ALPERT &ZIV, 1989):

1. אפקט טופוגרפי של הרי האטלס (LEE LOW EFFECT) שמגביר באביב את עירבוליות האוויר במורדות הדרומיים של ההרים כאשר האזור נתון להשפעת אפיק רום שהדרים.

2. הרי האטלס מבודדים את פנים היבשת מגושי אוויר קרירים, ותורמים להיווצרות לחץ אוויר נמוך (כיס אוויר חם) מדרום להם.

3. באביב המפל התרמלי בין הים לבין היבשה לאורך חופי צפון אפריקה גדול ביותר, משום שהים עדיין קריר ביחס ליבשה (מדבר סהרה), שהספיקה כבר להתחמם בשיעור ניכר עקב ההצפנה של הרמה הסובטרופית.

המאפיינים המרכזיים של השקע השרבי:

המאפיינים הבאים לוקטו מהמקורות הבאים: לוי, 1963 ,1978, 1980; שדה וקותיאל, 1986; זיו, 1986; זיו ויאיר, 1994; ששון, 1991; WEATHER IN THE MEDITERRANEAN, 1962; PEDGLEY, 1972; WINSTANLEY, 1972; DRUYAN, 1983; ALPERT & ZIV, 1989.

1. שקע חם ועמוק (לחץ נמוך מאוד) בקרקע, אך נחלש עם הגובה. מעל לשקע בקרקע ניתן לאתר רכס ברום. אפיק הרום נמצא מערבית למיקום השקע בקרקע.

2. שקע ברוקליני חזיתי - החזית החמה היא הדומיננטית ומלווה בעננות גבוהה ובינונית. בגיזרה החמה של השקע הטמפרטורות גבוהות ב 10 מ"צ ויותר מהממוצע. החזית הקרה מובהקת ליד הקרקע, אך המימד האנכי שלה אינו עולה על 3-2 ק"מ. לכן, מעברה יגרום באופן פתאומי ותוך זמן קצר לירידה ניכרת בטמפרטורות ולעליה משמעותית של הלחות היחסית, אך לרוב ללא עננות ערמתית וללא ממטרים. בהשתרעות המרחבית של השקע השרבי לא חלים השינויים שמתחוללים בשקע סובפולרי קר, ולכן אין מצב של אוקלוזיה בשקע שרבי.

3. המימד האופקי קטן יחסית לשקעים סובפולריים קרים. קוטרו של שקע שרבי עשוי להגיע עד 1000 ק"מ בלבד.

4. השקע נע מהר מאוד מזרחה, ולכן משך השרב שנגרם ממנו קצר. בהגיעו של השקע למזרח לוב (קו אורך E 20 - אזור המכונה "הראש הלובי") הוא ממשיך להתקדם באחד משלושת המסלולים הבאים:

א. מסלול ימי - השקע פונה צפונה לעבר טורקיה, עולה על הים התיכון, מאבד את חלקו היבשתי ואת זהותו כשקע חם.

ב. מסלול יבשתי - השקע פונה דרומה לעבר דרום מצרים, מאבד את חלקו הימי, ועשוי להתמזג עם השקע התרמי הנייח בסודן, כלומר עם אפיק ים סוף.

ג. מסלול חופי - השקע ממשיך בתנועתו לאורך קו החוף ומתעקל צפונה בהגיעו לחופי ישראל. במסלול זה השקע שומר על מבנהו החזיתי. במסלול זה יש פוטנציאל גדול לשרב, כולל שרב כבד, באזורים נרחבים בארץ. כאשר בקידמת השקע תנשבנה רוחות דרומיות "נטו", ללא רכיב מזרחי כלשהו, הרי שהרוחות הללו עשויות, בפרק הזמן שהן מנשבות, למתן ולהחליש בערבה את השרב, או אפילו לבטל אותו.

בעת שקע שרבי כיוון הרוח בערבה משתנה מצפון מזרח לדרום מזרח בקידמת השקע, ולדרום מערב עד צפון מערב בעת שבירת השרב. רק אם לא תנשב רוח דרומית "נטו", אז עשוי להתפתח בערבה שרב כבד, משום שתהיה ירידה של אוויר מהרי אדום או מהרי סיני והנגב, שתגרום להתחממותו ולהתייבשותו ("אפקט פן").


שרב התמוככות


זהו שרב מקומי הנוצר מעל אזורנו בעיקר בחודשי הקיץ, אך יכול להתרחש גם באביב ו / או בראשית הסתיו. התפרוסת המרחבית של שרב התמוככות בדרך כלל מצומצמת יותר מהתפרוסת המרחבית של שרב אדווקטיבי. באביב, הצפנת הרמה הסובטרופית (רמה דינמית חמה) יכולה לגרום באזורנו להשתלטות של מערך לחץ גבוה בכל שכבות האטמוספירה. במצב כזה חלה התמוככות (שקיעה) אווירודינמית איטית והדרגתית של שכבות אוויר שלמות מרום האטמוספירה כלפי מטה. האוויר המתמוכך מתחמם אדיאבטית (בשיעור של 1 מ"צ לכל 100 מ´) ומתייבש.

בחודשי הקיץ בולט הניגוד בין שתי שכבות אוויר - שכבת האוויר העליונה, המתמוככת, חמה ויבשה יותר משכבת האוויר התחתונה, שבה הזרימה החוזרת של האפיק הפרסי מחדירה אוויר ימי קריר ולח, באמצעות ה"רוחות האטזיות" הצפון מערביות. בין שתי השכבות הללו מתהווה אינברסיית הרום המרינית.

בקיץ, כאשר מתחזקת הרמה הסובטרופית ברום, ובמקביל נחלש האפיק הפרסי בקרקע ואף נסוג מזרחה, נוצר שרב התמוככות. בסיס אינברסיית הרום המרינית מנמיך. במישור החוף מזג האוויר הופך להיות הביל (חם ולח מאוד), בשל כליאת האוויר הלח, שמקורו בבריזה הימית, בשכבת עירוב דקה ללא יכולת לחדור אל פנים הארץ, לטפס על רצועת ההרים ולרדת אל בקעת הירדן. בסיס נמוך של אינברסיית הרום המרינית תורם להגברת זיהום האוויר במישור החוף. בעת שרב התמוככות בולטת "חזית הרוח הימית" - סמוך לחוף הים הלחות גבוהה בעשרות אחוזים מזו שבהרים או בשפלה, והטמפרטורה נמוכה יותר בכמה מ"צ (גנור, 1968: סערוני, 1984; גרשון ורזניק, 1995).

שרב התמוככות מתפשט מהרום כלפי מטה והוא יורגש קודם בפסגות ההרים, שנמצאות בתוך שכבת האוויר המתמוככת מעל לבסיס אינברסיית הרום המרינית, ואחר כך גם בבקעת הירדן (כולל בערבה), בשפלה ובעמקים הפנימיים של הארץ. שרב זה לא מורגש במישור החוף שבו מוסיפה להתקיים הבריזה הימית. הלחות היחסית הגבוהה בחוף בקיץ אינה מאפשרת להגדיר ימי שרב לפי ההגדרה האקלימית.
בשרבי התמוככות השמיים בהירים, הרוח חלשה ביותר, ובשל הנטיה לנייחות של המערך הסינופטי הגורם לשרב, הרי ששרב מסוג זה עלול להימשך זמן רב, במקרים קיצוניים עד שבוע ויותר (לוי, 1963, 1978, 1980; כצנלסון, 1967; גת, 1990; זיו ויאיר, 1994; גולדרייך, 1998).

מערך סינופטי זה עשוי להגדיל את מספר אירועי השרב בערבה ואף להכביד את עוצמתם, משום שהוא לא מעודד נשיבת רוח דרומית קרירה ולחה מים סוף, בניגוד למצבים סינופטיים של שרבי הסעה.

שתי הערות חשובות:

1. מאמצע חודש מאי ועד תחילת יוני (סוף האביב וראשית הקיץ) ובמחצית הראשונה של חודש ספטמבר (סוף הקיץ וניצני הסתיו), יכול להשפיע על ישראל מערך סינופטי המכונה אפיק "פרסוף" (גרשון ורזניק, 1995) - צירוף של האפיק הפרסי, שרק מתהווה לקראת סוף האביב או מתחיל לדעוך בתחילת ספטמבר, עם אפיק ים סוף.

ציר אפיק "פרסוף" נוטה לעבור בדרך כלל מזרחית לישראל. הזרימות בערבה הן צפוניות מזרחיות חמות ויבשות, עם תוספת התחממות אדיאבטית של האוויר היורד אל הערבה מהרי ירדן (הרי מואב ואדום). אפיק "פרסוף" מלווה לרוב ברכס רום עם התמוככות חזקה ובסיס אינברסיית רום נמוך, ולכן גם למצב סינופטי זה יש פוטנציאל גבוה לגרום לשרב בערבה.

2. ציר האפיק הפרסי עובר צפונית מזרחית לישראל. דרום הארץ מושפע בקיץ יותר מרכס ברומטרי, שהוא שלוחה של הרמה האזורית, ופחות מהאפיק הפרסי (גולדרייך, 1998). לכן, הרוח השכיחה בדרום הנגב ובערבה, היא רוח צפונית מזרחית, כלומר זרימה אנטיציקלונית, בהתאם לחיגת הרוח עם מחוגי השעון בלחץ אוויר גבוה. גם אם מגיעה לערבה הרוח הצפונית מערבית "האטזית" בשילוב עם הבריזה הים תיכונית, הרי שהיא צונחת מאות מטרים אל הערבה, מתחממת ומתייבשת, הופכת לרוח צפונית עד צפונית מזרחית ומגדילה את הפוטנציאל לשרב.