סיזונט - דף הבית
אודות
כתבות ומאמרים
גלרית תמונות
סיזונפדיה
תנאים והגבלות
הצטרפות
צור קשרהשרב בישראל חלק א
הגדרות שרב
הגדרת שרב אינה משימה פשוטה - האם להגדיר אותו רק במושגים סינופטיים (מערכות סינופטיות שרביות)? האם להגדיר אותו על פי משתנים כמותיים ואובייקטיביים? האם להגדיר אותו על פי תחושות סובייקטיביות של האדם? - שאלות אלו נותרות ללא מענה חד משמעי ומעידות על הבעייתיות הרבה שיוצרות הגדרות השרב הקיימות.
תושבי ישראל, המורגלים לשרב / חמסין במיוחד בעונות המעבר, מתייחסים אל התופעה כשילוב של חום קיצוני (טמפרטורות גבוהות לרוב מעל C 30) ויובש ניכר. מבחינה אובייקטיבית-אקלימית השרב מוגדר באופן רשמי בפרמטרים כמותיים של טמפרטורה ולחות יחסית. אולם ההגדרות הרשמיות והאובייקטיביות לשרב, אשר נמצאות כיום בשימוש בשירות המטאורולוגי הישראלי, אינן תואמות תמיד את התחושות הסובייקטיביות של האזרח הישראלי.
בשירות המטאורולוגי קיימים שני סוגים של הגדרות לשרב: הגדרה אקלימית ("שרב אקלימי") והגדרה אגרו-מטאורולוגית ("שרב חקלאי").
הגדרות אקלימיות
לוי (1978) ושדה וקותיאל (1986) מבחינים בין שרב קל לבין שרב כבד. שרב קל מוגדר רק על פי קריטריון / פרמטר של לחות יחסית. זהו יום שבו הלחות היחסית היומית הממוצעת (מחושבת כממוצע לשלוש תצפיות / מדידות: 08:00, 14:00, 20:00 זמן מקומי) היא 45% ומטה בהרים ו 50% ומטה בשאר אזורי הארץ - מישור החוף, השפלה, העמקים הפנימיים ועמק הירדן כולל הערבה.
יום שרב כבד מוגדר כיום בו הלחות היחסית היומית הממוצעת היא 20% ומטה בהרים ו 30% ומטה בשאר האזורים (כולל בערבה). בנוסף לפרמטר של הלחות היחסית, הטמפרטורה היומית הממוצעת צריכה להיות גבוהה לפחות ב C 5 (מעלות צלזיוס = להלן מ"צ) מהטמפרטורה היומית הממוצעת הרב שנתית לחודש שבו מתרחש השרב.
WINSTANLEY (1972) מציע הגדרה רגיונלית רחבה לכל ארצות האגן המזרחי של הים התיכון, והוא מגדיר יום שרב כיום שבו הטמפרטורה היומית (T) הנמדדת בחודש מסוים גבוהה לפחות ב C5 מהטמפרטורה היומית הממוצעת הרב שנתית לחמישה ימים באותו חודש, בשילוב עם לחות יחסית הנמוכה לפחות ב 25% מהלחות היחסית הממוצעת הרב שנתית לחמישה ימים באותו חודש. בהגדרה זו אין התייחסות לעוצמות שונות של השרב.
DRUYAN (1983) מגדיר יום שרב כיום שבו טמפרטורת המקסימום היומית שנמדדת בבית דגן (התחנה שאליה הוא התייחס במחקרו) גבוהה לפחות ב C 5 בהשוואה לממוצע הרב שנתי לאותו חודש. אין בהגדרתו התייחסות לעוצמות שונות. DRUYAN לא קובע בהגדרתו ערכי מינימום ללחות היחסית, אבל הוא מתייחס להפרש הלחצים בגובה פני הים בין בית דגן (ישראל) לבין אלכסנדריה (צפון מערב מצרים) - רק הפרש לחץ חיובי יגביר את האדווקציה החמה והיבשה מכיוון דרום מזרח, ועשוי לפתח ביום המחרת תנאי שרב בישראל.
הגדרה אגרו-מטאורולוגית
הגדרה זו מבחינה בין שרב קל לבינוני ולכבד (גת ולומס, 1990). בכל שלוש עוצמות השרב הלחות היחסית המינימלית (מדידה בשעה 14:00 זמן מקומי) צריכה להיות 20% ומטה (הלחות היחסית המינימלית נמדדת בצהרים בשל המהלך היממתי ההפוך של הלחות היחסית בהשוואה למהלך היממתי של הטמפרטורה). יתר על כן, כדי שיום כלשהו יוגדר כיום שרב, הרי שבנוסף ללחות יחסית מינימלית של 20% ומטה, טמפרטורת המקסימום באותו יום חייבת להיות לפחות C 33. דרגות הטמפרטורה נעות כך:
33.0 עד 35.9 מ"צ - בשרב קל.
36.0 עד 38.9 מ"צ - בשרב בינוני.
39 מ"צ ומעלה - בשרב כבד.
ההבדלים העיקריים בין שני סוגי ההגדרות:
1. ההגדרה האקלימית של לוי (1978) ושל שדה וקותיאל (1986) מבחינה רק בין שתי עוצמות שרב (קל וכבד), בעוד שההגדרה האגרו-מטאורולוגית מבחינה בין שלוש עוצמות שרב (קל, בינוני וכבד).
2. ההגדרה האגרו-מטאורולוגית קובעת קריטריונים אחידים לכל הארץ, תוך התעלמות מההטרוגניות הגיאוגרפית-טופוגרפית-אקלימית של אזורי הארץ השונים. לעומתה, ההגדרה האקלימית מבודדת את אזור ההר משאר אזורי הארץ. עם זאת, גם בהגדרה האקלימית אין התייחסות נפרדת לכל אזור ואזור, ויש בה טעם לפגם בעצם ההתייחסות אל אזור הערבה ואל אזור מישור החוף ו / או השפלה באותם קריטריונים.
3. ההגדרה האגרו-מטאורולוגית מתייחסת רק לשרבים חמים. לעומתה, בהגדרה האקלימית עשויים להיכלל גם ימי שרב "קרים" בחורף, שבהם הלחות היחסית נמוכה למדיי, אך הטמפרטורה לא רק שלא תהיה גבוהה מהממוצע אלא אף תהיה נמוכה מהממוצע (כלומר קר מהרגיל). מצב כזה עשוי להיווצר בהשפעת אדווקציה (זרימה אופקית) צפונית מזרחית קרה ויבשה, הנגרמת ע"י רכס פולרי (לדוגמא רמה טורקית או שלוחה של הרמה הסיבירית), ע"י אפיק ים סוף או ע"י שילוב של שתי מערכות סינופטיות אלו, בליווי של אפיק קר ברום.
תופעת השרבים "הקרים" יכולה להתרחש גם בראשית עונת האביב (מרץ – אפריל), משום שגם אז הטמפרטורה במדבריות שסביב ישראל אינה גבוהה כל כך. עובדה זו עשויה לעורר פליאה וגיחוך בקרב אזרחי ישראל, במידה ותינתן תחזית ליום שרב קל או במידה ויום מסוים יוגדר כיום שרב קל, כאשר באופן מעשי לא מורגש שרב בשל הטמפרטורות הנמוכות.
על אף ההבדלים ביניהן, שתי ההגדרות מדגישות כי השרב הכבד הוא שילוב של טמפרטורה גבוהה עם לחות יחסית נמוכה. הקביעה - עד כמה הטמפרטורה היומית הממוצעת או טמפרטורת המקסימום צריכות להיות גבוהות ו / או עד כמה הלחות היחסית צריכה להיות נמוכה - משתנה מהגדרה להגדרה בהתאם לצרכים שאותם נועדה כל הגדרה לשרת.
ההגדרה האגרו-מטאורולוגית נועדה לצרכים חקלאיים ולכן נקבע סף גבוה לטמפרטורה ונמוך ללחות היחסית - סף שממנו והלאה (כלומר ככל שהטמפרטורה גבוהה מהסף וככל שהלחות תרד אל מתחת לסף) נגרמים נזקים בלתי הפיכים לצמחים ולגידולים חקלאיים. שעות רבות של טמפרטורות גבוהות מ C 33 פוגעות קשה בסוגים מסוימים של פרחים עד כדי שינוי יחס הפיגמנטים בהם ופסילתם ליצוא (מתוך יום עיון על השרב והשפעותיו, 1980).
ההגדרה האקלימית נועדה לצורך רישומים סטטיסטיים ולקביעת דרגות עומס חום, בדגש על מידת הנוחות הפיסיולוגית של האדם, ואין בה התייחסות להשפעות חקלאיות.
ההגדרה האגרן-מטאורולוגית אינה מתאימה לאזור הערבה, משום שבערבה הערכים ההתחלתיים הממוצעים הרב שנתיים של טמפרטורת המקסימום היומית ושל הלחות היחסית המינימלית בצהרים לפחות במשך חמישה חודשים בשנה - ממאי ועד ספטמבר - נחשבים לערכים שרביים לפי הגדרה זו, גם ללא נוכחות של מערכת סינופטית שרבית.
לפיכך, יש לבחון את תופעת השרב בערבה על פי ההגדרות האקלימיות, שגם הן בעייתיות לכשעצמן. להלן מספר דוגמאות:
1. ימים קרים מהרגיל, שבהם הלחות היחסית היומית הממוצעת היתה פחות מ 50% מוגדרים כימי שרב קל. בערבה אותרו מספר רב של ימים כאלה (פרק שלישי), כולל אירועים קיצוניים של שרב קר.
2. הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בחלק מהתחנות בערבה בחודשים אפריל עד ספטמבר נמוכה בהרבה מהסף של 50%. כתוצאה מכך, ייתכן מצב אבסורדי שאפילו יום לח מהממוצע בחודשים הללו יוגדר כיום שרב קל. תושב אילת, שבה הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בין אפריל לאוגוסט היא בסביבות 30% ומטה יכול לחוש ביום מסוים לחות גבוהה מזו שהוא מורגל אליה, ובכל זאת, יום זה יוגדר כיום שרב קל.
3. במישור החוף הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בכל חודשי השנה גבוהה בהרבה מזו שבערבה, ולמרות זאת ההגדרה האקלימית אינה מבדילה בין שני האזורים. הערך ההתחלתי הנמוך של הלחות היחסית היומית הממוצעת בערבה בחודשים רבים בשנה נחשב לפי ההגדרה האקלימית לערך שרבי וזה מסביר את המספר הגבוה של ימי שרב קל שנרשמים בערבה לפי הגדרה זו, ללא קשר למצב הסינופטי.
4. ההגדרה האקלימית מתייחסת לטמפרטורה יומית ממוצעת, שנמוכה בהרבה מטמפרטורת המקסימום היומית, בזכות הלילות הקרים. אם היינו מתייחסים לטמפרטורת מקסימום יומית שנמדדת בצהרים, אשר גבוהה בערבה בלי קשר לגורם הסינופטי, אז האפשרות, שתימדד טמפרטורה שגבוהה ב 5 מ"צ ומעלה מטמפרטורת המקסימום היומית הרב שנתית לאותו חודש, היתה נמוכה יותר. כלומר ההתייחסות לטמפרטורה יומית ממוצעת ולא לטמפרטורת מקסימום יומית מאפשרת להגדיר יותר ימי שרב כבד.
5. הגדרתו של WINSTANLEY (1972) אינה מתאימה לערבה. הפחתה של 25% לחות בכל אחת מהתחנות בערבה, שהלחות היחסית הממוצעת בהן נמוכה מלכתחילה (בסביבות 40% - 30% מאפריל עד אוקטובר), אינה מעשית, משום שאז נגיע לערכי לחות הקרובים ל 0. מה שמתאים לתחנות הרריות או לתחנות במישור החוף אינו יכול להתאים לערבה, וטעות להתייחס אל אזור הערבה לפי אותם קריטריונים כמו אל שאר האזורים.
6. רוח דרומית בעת שרב הסעה מחדירה לערבה לחות רבה ואוויר קריר יותר, בשל מקורה הימי (מים סוף) של הרוח, בניגוד ליובש הרב ולטמפרטורות הגבוהות במיוחד, שצפויים לשרור בשאר אזורי הארץ. אותם ימים יוגדרו כימי שרב כבד במישור החוף ובשפלה, בעוד שבמקומות שונים בערבה הם יוגדרו כשרב קל או כלל לא יוגדרו כימי שרב. ההגדרה האקלימית אינה מתייחסת לשונות בעוצמה ובתפרוסת של אירועי השרב, שיכולה להיות בהתאם למשטר הרוחות במערכות הסינופטיות היוצרות את השרב.
7. קיימת חשיבות רבה למיקומה ולאיתורה של כל תחנה - אם התחנה שוכנת בקירבת אגם, בריכות או מטעים הרי שהיא תקבל תוספת לחות מקומית, וזה יפחית את הסיכוי לשרב כבד. הגורם הטופוגרפי והמורפולוגי בערבה חשוב לא פחות. קיימת אפשרות בלילות בהירים ויציבים להצטברות של כיסי אוויר קרים בשקעים טופוגרפיים לאורך הערבה, שמנקזים אליהם את האוויר הקר הגולש ממדרונות ההרים (רוח קטבטית). כיסי אוויר קרים אלו יכולים להפחית את הסיכוי לשרב באזורים הסמוכים אליהם.
המסקנה היא, שההגדרה הטובה ביותר לשרב היא הגדרה, אשר מבחינה באופן מפורט בין אזורי הארץ השונים, ואשר מתבססת בכל אזור על היחס שבין הלחות היחסית הרב שנתית הממוצעת וטמפרטורה יומית רב שנתית ממוצעת בכל חודש לבין ערכי הלחות היחסית היומית הממוצעת וטמפרטורה יומית ממוצעת שנמדדים. יחס זה שונה באופן בולט בערבה בהשוואה לשאר האזורים.
כל הזכויות שמורות לערן חדד!!
הגדרת שרב אינה משימה פשוטה - האם להגדיר אותו רק במושגים סינופטיים (מערכות סינופטיות שרביות)? האם להגדיר אותו על פי משתנים כמותיים ואובייקטיביים? האם להגדיר אותו על פי תחושות סובייקטיביות של האדם? - שאלות אלו נותרות ללא מענה חד משמעי ומעידות על הבעייתיות הרבה שיוצרות הגדרות השרב הקיימות.
תושבי ישראל, המורגלים לשרב / חמסין במיוחד בעונות המעבר, מתייחסים אל התופעה כשילוב של חום קיצוני (טמפרטורות גבוהות לרוב מעל C 30) ויובש ניכר. מבחינה אובייקטיבית-אקלימית השרב מוגדר באופן רשמי בפרמטרים כמותיים של טמפרטורה ולחות יחסית. אולם ההגדרות הרשמיות והאובייקטיביות לשרב, אשר נמצאות כיום בשימוש בשירות המטאורולוגי הישראלי, אינן תואמות תמיד את התחושות הסובייקטיביות של האזרח הישראלי.
בשירות המטאורולוגי קיימים שני סוגים של הגדרות לשרב: הגדרה אקלימית ("שרב אקלימי") והגדרה אגרו-מטאורולוגית ("שרב חקלאי").
הגדרות אקלימיות
לוי (1978) ושדה וקותיאל (1986) מבחינים בין שרב קל לבין שרב כבד. שרב קל מוגדר רק על פי קריטריון / פרמטר של לחות יחסית. זהו יום שבו הלחות היחסית היומית הממוצעת (מחושבת כממוצע לשלוש תצפיות / מדידות: 08:00, 14:00, 20:00 זמן מקומי) היא 45% ומטה בהרים ו 50% ומטה בשאר אזורי הארץ - מישור החוף, השפלה, העמקים הפנימיים ועמק הירדן כולל הערבה.
יום שרב כבד מוגדר כיום בו הלחות היחסית היומית הממוצעת היא 20% ומטה בהרים ו 30% ומטה בשאר האזורים (כולל בערבה). בנוסף לפרמטר של הלחות היחסית, הטמפרטורה היומית הממוצעת צריכה להיות גבוהה לפחות ב C 5 (מעלות צלזיוס = להלן מ"צ) מהטמפרטורה היומית הממוצעת הרב שנתית לחודש שבו מתרחש השרב.
WINSTANLEY (1972) מציע הגדרה רגיונלית רחבה לכל ארצות האגן המזרחי של הים התיכון, והוא מגדיר יום שרב כיום שבו הטמפרטורה היומית (T) הנמדדת בחודש מסוים גבוהה לפחות ב C5 מהטמפרטורה היומית הממוצעת הרב שנתית לחמישה ימים באותו חודש, בשילוב עם לחות יחסית הנמוכה לפחות ב 25% מהלחות היחסית הממוצעת הרב שנתית לחמישה ימים באותו חודש. בהגדרה זו אין התייחסות לעוצמות שונות של השרב.
DRUYAN (1983) מגדיר יום שרב כיום שבו טמפרטורת המקסימום היומית שנמדדת בבית דגן (התחנה שאליה הוא התייחס במחקרו) גבוהה לפחות ב C 5 בהשוואה לממוצע הרב שנתי לאותו חודש. אין בהגדרתו התייחסות לעוצמות שונות. DRUYAN לא קובע בהגדרתו ערכי מינימום ללחות היחסית, אבל הוא מתייחס להפרש הלחצים בגובה פני הים בין בית דגן (ישראל) לבין אלכסנדריה (צפון מערב מצרים) - רק הפרש לחץ חיובי יגביר את האדווקציה החמה והיבשה מכיוון דרום מזרח, ועשוי לפתח ביום המחרת תנאי שרב בישראל.
הגדרה אגרו-מטאורולוגית
הגדרה זו מבחינה בין שרב קל לבינוני ולכבד (גת ולומס, 1990). בכל שלוש עוצמות השרב הלחות היחסית המינימלית (מדידה בשעה 14:00 זמן מקומי) צריכה להיות 20% ומטה (הלחות היחסית המינימלית נמדדת בצהרים בשל המהלך היממתי ההפוך של הלחות היחסית בהשוואה למהלך היממתי של הטמפרטורה). יתר על כן, כדי שיום כלשהו יוגדר כיום שרב, הרי שבנוסף ללחות יחסית מינימלית של 20% ומטה, טמפרטורת המקסימום באותו יום חייבת להיות לפחות C 33. דרגות הטמפרטורה נעות כך:
33.0 עד 35.9 מ"צ - בשרב קל.
36.0 עד 38.9 מ"צ - בשרב בינוני.
39 מ"צ ומעלה - בשרב כבד.
ההבדלים העיקריים בין שני סוגי ההגדרות:
1. ההגדרה האקלימית של לוי (1978) ושל שדה וקותיאל (1986) מבחינה רק בין שתי עוצמות שרב (קל וכבד), בעוד שההגדרה האגרו-מטאורולוגית מבחינה בין שלוש עוצמות שרב (קל, בינוני וכבד).
2. ההגדרה האגרו-מטאורולוגית קובעת קריטריונים אחידים לכל הארץ, תוך התעלמות מההטרוגניות הגיאוגרפית-טופוגרפית-אקלימית של אזורי הארץ השונים. לעומתה, ההגדרה האקלימית מבודדת את אזור ההר משאר אזורי הארץ. עם זאת, גם בהגדרה האקלימית אין התייחסות נפרדת לכל אזור ואזור, ויש בה טעם לפגם בעצם ההתייחסות אל אזור הערבה ואל אזור מישור החוף ו / או השפלה באותם קריטריונים.
3. ההגדרה האגרו-מטאורולוגית מתייחסת רק לשרבים חמים. לעומתה, בהגדרה האקלימית עשויים להיכלל גם ימי שרב "קרים" בחורף, שבהם הלחות היחסית נמוכה למדיי, אך הטמפרטורה לא רק שלא תהיה גבוהה מהממוצע אלא אף תהיה נמוכה מהממוצע (כלומר קר מהרגיל). מצב כזה עשוי להיווצר בהשפעת אדווקציה (זרימה אופקית) צפונית מזרחית קרה ויבשה, הנגרמת ע"י רכס פולרי (לדוגמא רמה טורקית או שלוחה של הרמה הסיבירית), ע"י אפיק ים סוף או ע"י שילוב של שתי מערכות סינופטיות אלו, בליווי של אפיק קר ברום.
תופעת השרבים "הקרים" יכולה להתרחש גם בראשית עונת האביב (מרץ – אפריל), משום שגם אז הטמפרטורה במדבריות שסביב ישראל אינה גבוהה כל כך. עובדה זו עשויה לעורר פליאה וגיחוך בקרב אזרחי ישראל, במידה ותינתן תחזית ליום שרב קל או במידה ויום מסוים יוגדר כיום שרב קל, כאשר באופן מעשי לא מורגש שרב בשל הטמפרטורות הנמוכות.
על אף ההבדלים ביניהן, שתי ההגדרות מדגישות כי השרב הכבד הוא שילוב של טמפרטורה גבוהה עם לחות יחסית נמוכה. הקביעה - עד כמה הטמפרטורה היומית הממוצעת או טמפרטורת המקסימום צריכות להיות גבוהות ו / או עד כמה הלחות היחסית צריכה להיות נמוכה - משתנה מהגדרה להגדרה בהתאם לצרכים שאותם נועדה כל הגדרה לשרת.
ההגדרה האגרו-מטאורולוגית נועדה לצרכים חקלאיים ולכן נקבע סף גבוה לטמפרטורה ונמוך ללחות היחסית - סף שממנו והלאה (כלומר ככל שהטמפרטורה גבוהה מהסף וככל שהלחות תרד אל מתחת לסף) נגרמים נזקים בלתי הפיכים לצמחים ולגידולים חקלאיים. שעות רבות של טמפרטורות גבוהות מ C 33 פוגעות קשה בסוגים מסוימים של פרחים עד כדי שינוי יחס הפיגמנטים בהם ופסילתם ליצוא (מתוך יום עיון על השרב והשפעותיו, 1980).
ההגדרה האקלימית נועדה לצורך רישומים סטטיסטיים ולקביעת דרגות עומס חום, בדגש על מידת הנוחות הפיסיולוגית של האדם, ואין בה התייחסות להשפעות חקלאיות.
ההגדרה האגרן-מטאורולוגית אינה מתאימה לאזור הערבה, משום שבערבה הערכים ההתחלתיים הממוצעים הרב שנתיים של טמפרטורת המקסימום היומית ושל הלחות היחסית המינימלית בצהרים לפחות במשך חמישה חודשים בשנה - ממאי ועד ספטמבר - נחשבים לערכים שרביים לפי הגדרה זו, גם ללא נוכחות של מערכת סינופטית שרבית.
לפיכך, יש לבחון את תופעת השרב בערבה על פי ההגדרות האקלימיות, שגם הן בעייתיות לכשעצמן. להלן מספר דוגמאות:
1. ימים קרים מהרגיל, שבהם הלחות היחסית היומית הממוצעת היתה פחות מ 50% מוגדרים כימי שרב קל. בערבה אותרו מספר רב של ימים כאלה (פרק שלישי), כולל אירועים קיצוניים של שרב קר.
2. הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בחלק מהתחנות בערבה בחודשים אפריל עד ספטמבר נמוכה בהרבה מהסף של 50%. כתוצאה מכך, ייתכן מצב אבסורדי שאפילו יום לח מהממוצע בחודשים הללו יוגדר כיום שרב קל. תושב אילת, שבה הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בין אפריל לאוגוסט היא בסביבות 30% ומטה יכול לחוש ביום מסוים לחות גבוהה מזו שהוא מורגל אליה, ובכל זאת, יום זה יוגדר כיום שרב קל.
3. במישור החוף הלחות היחסית היומית הרב שנתית הממוצעת בכל חודשי השנה גבוהה בהרבה מזו שבערבה, ולמרות זאת ההגדרה האקלימית אינה מבדילה בין שני האזורים. הערך ההתחלתי הנמוך של הלחות היחסית היומית הממוצעת בערבה בחודשים רבים בשנה נחשב לפי ההגדרה האקלימית לערך שרבי וזה מסביר את המספר הגבוה של ימי שרב קל שנרשמים בערבה לפי הגדרה זו, ללא קשר למצב הסינופטי.
4. ההגדרה האקלימית מתייחסת לטמפרטורה יומית ממוצעת, שנמוכה בהרבה מטמפרטורת המקסימום היומית, בזכות הלילות הקרים. אם היינו מתייחסים לטמפרטורת מקסימום יומית שנמדדת בצהרים, אשר גבוהה בערבה בלי קשר לגורם הסינופטי, אז האפשרות, שתימדד טמפרטורה שגבוהה ב 5 מ"צ ומעלה מטמפרטורת המקסימום היומית הרב שנתית לאותו חודש, היתה נמוכה יותר. כלומר ההתייחסות לטמפרטורה יומית ממוצעת ולא לטמפרטורת מקסימום יומית מאפשרת להגדיר יותר ימי שרב כבד.
5. הגדרתו של WINSTANLEY (1972) אינה מתאימה לערבה. הפחתה של 25% לחות בכל אחת מהתחנות בערבה, שהלחות היחסית הממוצעת בהן נמוכה מלכתחילה (בסביבות 40% - 30% מאפריל עד אוקטובר), אינה מעשית, משום שאז נגיע לערכי לחות הקרובים ל 0. מה שמתאים לתחנות הרריות או לתחנות במישור החוף אינו יכול להתאים לערבה, וטעות להתייחס אל אזור הערבה לפי אותם קריטריונים כמו אל שאר האזורים.
6. רוח דרומית בעת שרב הסעה מחדירה לערבה לחות רבה ואוויר קריר יותר, בשל מקורה הימי (מים סוף) של הרוח, בניגוד ליובש הרב ולטמפרטורות הגבוהות במיוחד, שצפויים לשרור בשאר אזורי הארץ. אותם ימים יוגדרו כימי שרב כבד במישור החוף ובשפלה, בעוד שבמקומות שונים בערבה הם יוגדרו כשרב קל או כלל לא יוגדרו כימי שרב. ההגדרה האקלימית אינה מתייחסת לשונות בעוצמה ובתפרוסת של אירועי השרב, שיכולה להיות בהתאם למשטר הרוחות במערכות הסינופטיות היוצרות את השרב.
7. קיימת חשיבות רבה למיקומה ולאיתורה של כל תחנה - אם התחנה שוכנת בקירבת אגם, בריכות או מטעים הרי שהיא תקבל תוספת לחות מקומית, וזה יפחית את הסיכוי לשרב כבד. הגורם הטופוגרפי והמורפולוגי בערבה חשוב לא פחות. קיימת אפשרות בלילות בהירים ויציבים להצטברות של כיסי אוויר קרים בשקעים טופוגרפיים לאורך הערבה, שמנקזים אליהם את האוויר הקר הגולש ממדרונות ההרים (רוח קטבטית). כיסי אוויר קרים אלו יכולים להפחית את הסיכוי לשרב באזורים הסמוכים אליהם.
המסקנה היא, שההגדרה הטובה ביותר לשרב היא הגדרה, אשר מבחינה באופן מפורט בין אזורי הארץ השונים, ואשר מתבססת בכל אזור על היחס שבין הלחות היחסית הרב שנתית הממוצעת וטמפרטורה יומית רב שנתית ממוצעת בכל חודש לבין ערכי הלחות היחסית היומית הממוצעת וטמפרטורה יומית ממוצעת שנמדדים. יחס זה שונה באופן בולט בערבה בהשוואה לשאר האזורים.
כל הזכויות שמורות לערן חדד!!
