שן טוחן של פיל עצום אשר פותחת צוהר אל העבר
תארו לעצמכם אגם שקט מוקף במניפות, מאווי אודם ועצי תמר, נחלים זורמים בין יערות אלונים פתוחים, ופיל עצום שקטרח סמוך לחוף בעוד בני אדם ראשוניים מקצעים אבני צור בקרבת מקום. זוהי התמונה שהחוקרים שיקפו מתוך עצם שן של פיל שנמצא בצפון ישראל ומוערך בגיל של כ-700,000 שנים לאחור.
המאובן שייך לסוג של הפיל הישר-תולע, אשר נחשב לאחד מחיות היבשה הגדולות במחוזות הפלייסטוקן, לפי דיווח ב-ScienceDaily. המין יכל להגיע לשבעה עשרה טון משקל, כמעט 29,000 פאונד במשקל המקסימלי שלו.
השן הטוחנת וכמה שברי חוטם נמצאו באתר באקווהוליאן בצפון נתיב, חלק מגן עדן בן-עבדיה שבו חלק ממערב הרי גשר בנות יעקב, בדרום בקעת הירדן, בדיוק מדרום לשרשרת הרים של חולה. הם נמצאו לצד כלי אבן מבוסס בזלת, שהוכנו על ידי בני האדם הקדומים שהקדימו אותנו בזמן.
המחקר פורסם על ידי צוות בהובלת חנא פרל, בעלת תואר שלישי מאוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם הארכיאולוג גונן שרון מבית הספר להיסטוריה ומורשת במכללת תל-חי, שבחפרו את האתר, ועם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב שמנתחו את האבקה שנמצאה סביב האתר.
כיצד שן אחת משקפת את התזונה ואת מקורות המים?
שיני הפילים גדלות באטיות, ומבוססות שכבות של אמייל הנוספות על פני שנים. כל שכבה תופסת בתוכה עקבות כימיים של הצמחים שכרסמו והמים שהשקו אותם. שן טוחנת תחתונה זו, השן השלישית ומכסה אחרונה שאינו בשימוש עוד, מייצגת כשלושה שנים מתוך חיי הפיל, דווח ב-La Brújula Verde.
היא באורך של בערך 20 ס"מ וגובהה כ-8 ס"מ. מכיוון שהשן הייתה עדיין משתלבת בתוך סלע, השתמשו החוקרים בסריקת CT בבית החולים רמב"ם כדי ליצור מודלים תלת-ממדיים מבלי לפגוע בה.
האוטיפים של הפחמן באמייל השתמרו יציבים במשך כל התקופה הזאת, מה שמרמז על לחץ מתמיד של עצים ושיחים שמוזנים במים טובים. ערכי חמצן באמייל השתנו בהדרגה — ללא שינויים עונתיים אופייניים — מה שמעיד, ככל הנראה, על תנועה לאורך נהר הירדן או שינוי במקור המים של הפיל. עם זאת, החוקרים מסבירים שמדובר בהשערה בלתי מוכחת במלואה.
שחיקות מיקרוסקופיות על פני שטח הלעיסה סיפקו תיעוד נוסף: תבניות של ״בורות״ עם סתימות וקווים שרוטטים, שמצביעים על כך שהפיל בעיקר אכול עלים ואשכולות ענבים, וגם הלך על עשבים.
אבקה מאדמת הסביבה המלאה סביב האתר השתלבה באופן מושלם עם תיאור סביבות המגורים של הפילים. מניפות, קנה סוף, עֻרְבָּלִים, ותמריסקים היוו יותר מרבע מהאבקה שנאספה, כאשר עצים, בעיקר אלונים וגם כמה אורן, ארז וכליליים, היוו כ-31%. אבקה מצמחי מים, כמו צמחי שלוליות בגובה של בין 50 ל-6 מטר, מצביעה על אגם רדוד עם חוף צמחי שופע.
מקלט יציב בדרך מיען לאפריקה הקדומה
חלק משמעותי של ההיסטוריה עתיקה זו מתרכזת במיקום הגאוגרפי של האתר — עמק חולה שוכן בתוך קו היבשה של הלוונטים, הגשר הצר בין אפריקה ואירואסיה שבו נדדו השנים הראשונות של האדם המודרני. החוקרים תיארו את האזור כמשכן אקולוגי יציב ששמר על בתי הגידול והמשאבים שלו לאורך תקופות ארוכות.
לעומת הליכה רגלית, יציבות כזו הייתה בעלת ערך רב. מקורות מים זמינים, צמחים וחיות מרוכזים במקום אחד הפחיתו סיכונים במסעות ארוכים באזורים יובשים יותר. גונן שרון ציין כי משאבים מסוג זה
מצפון, האתר משמר היסטוריה ארוכה של פעילות אנושית. מחקר משנת 2022, בהובלת ירית זוהר, הציע כי באיזור גשר בנות יעקב אפו דגים באש מבוקרת, מה שמוסיף לתמונה של מקום שהאנושות שבה אל קצה המים שוב ושוב.
החוקרים מאמינים גם שאולי פילים ענקיים הותירו אחריהם מכתשים ופתחים חדשים בצמחייה, אם כי זוהי רק השערה. אם כך, ייתכן שהאבות שלנו הלכו ברחובות שנעשו על ידי המפלצות הגדולות שלפני כן.
המחקר מצא כי ערכי הפחמן של הפיל הזה השתנו פחות ביחס לאלו של הפילים הישר-תולע שנמצאו בנומארק-נורד בגרמניה וקאסל דה פּאזי באיטליה, שחיו באזורים מגוונים יותר. מודל אקלימי גלובלי לתקופה ההיא טוען שהאזור היה רווי יותר במים וקר יותר ב-11 מעלות פרנהייט בממוצע, לעומת היום.
הגבלות של עצם בודדת
העבודה מבוססת על מאובן של פיל אחד ושתי דגימות אבקה המעידות על סביבה, כאשר דגימה שלישית לא הכילה אבקה כלל. ביצוע מלוא התמונה על בני האדם או על כל בתי הגידול בעמק על סמך עצם אחת בלבד מוגבל.
התארוך דורש זהירות. שכבת לבה שהצטברה בדיוק מתחת לרמת ההחפירה נקבעה לכ-658,000 שנה, בעוד ניתוח חדש לפני פרסום מעריך כי היא קרובה ל-697,000 שנה. לכן, החוקרים מגדירים את גיל הממצא כ"סביב 700,000 שנה".
הקשר לבני אדם מבוסס על מיקום — כלים מאבנים נמצאו באותו רמה כמו העצם, אך המחקר אינו מתייחס לסימני חיתוך והיא לא טוענת כי בני אדם צידו או הותירו שאריות על הפיל. גם השאלה האם העמק היה רווי במים לאורך זמן או עבר ממצבי רווי ליובש – נותרת בלתי מוכחת בשלב זה.
עם זאת, המחקר מחזק את ההבנה מחדש של החשיבות הרבה של מאובנים ושל שיטות מחקר משולבות — כימיה, סימני שחיקה, אבקה ומודלים אקלימיים — כדי לשרטט תמונה מלאה יותר.
העמק של חולה עבר תהליכים שנראו אחרת מזמן לא. אגם העתיק יובש בשנות ה-50 של המאה ה-20, ורק חלק ממנו שוקם מחדש מאז שנות ה-90. הרשומות העתיקות מסייעות להבין איזה תפקיד כנראה מילא המקום הזה במערכת האקולוגית ושמה מתקנים שוחזרו במאמץ לשחזר את הסביבה ההיסטורית.
הצעדים הבאים כוללים ניתוח מקיף יותר של מאובנים, דגימות אדמה, ומתן תאריכים מעודכנים לזרמי הלבה. תוצאות אלו יוכלו לאשר את הגיל ולהראות האם הסצנה השופעת הזו נמשכה במשך אלפי שנים.