זכרו המיקרופלסטיק נמצא לאחרונה בדגימות דם של טפרים נדירים ואריות ענק מבוסיליה, באזורים מרוחקים ממרכזי הערים ומפעלי פסולת ברחבי ברזיל. ממצאים אלה התקבלו מתוך מחקר שפורסם ב-11 בנובמבר ופורסם על ידי חוקרים ביום למחרת. המחקר הזה, אף שהוא חדש יחסית, הביא לדוגמיות שנאספו מוקדם יותר, בין 2021 ל-2022. חשוב לציין שהמאמר המדעי מקשר בין החשיפה למיקרופלסטיק בטבע לבין המקומות שבהם חיו בעלי החיים, ולא ממקד באשר לכל בעל חיים בנפרד כנקודה גיאוגרפית בלבד.
הצוות המחקרי בדק דם מ-47 בעלי חיים: 26 טפרים ו-21 אריות ענק. החוקרים שילבו את תוצאות בדיקות הדם עם תיעוד מ GPS ונתוני הסביבה שסביבם. בעלי החיים הגיעו מאזורים כמו האמזונס, קרסדו ופנטנאל. שילוב זה אפשר לחוקרים להשוות בין רמת המיקרופלסטיק בגוף בעלי החיים לבין כמות הזמן שהשקו בסביבת האדם ובמקומות שבהם מתנהלת ניהול פסולת.
הממצאים הראו כי העומס על מיקרופלסטיק בגוף בעלי החיים עולה באופן משמעותי ככל שהם יותר נחשפו לסביבת האדם ולמקומות עם תשתיות פסולת. אפילו בעלי חיים שמוצאים את עצמם במקומות מבודדים נמצאו נגועים במיקרופלסטיק. סיכום ממכון וובקולומביה באוקאנגן מדגיש את המסקנה המרכזית ומדגיש כי מיקום מרוחק לא מבטיח חופש מוחלט מחשיפה לחומרים זרים. אפילו בבדיקות באזורים שנותרו מנותקים מהעולם העירוני, נמצאו קרוב ל-80% מבעלי החיים עם מיקרופלסטיק בגופם.
מה בדיוק מדדו החוקרים?
המיקרופלסטיק הם חלקיקים זעירים של פלסטיק, בדרך כלל פחות מחמישה מילימטרים בקוטר. החוקרים מדדו את החלקיקים בדם ובחנו כיצד רמותיהם משתנות בהתאם לתנועות ולסביבת החיים של החיות. בניגוד לבדיקה של פלסטיק באדמה או במים, מחקר זה התמקד בבדיקת חלקיקים בתוך הגוף של בעלי החיים והאם החשיפה לשם משתנה בהתאם לסביבתם.
קצת יותר על הקשר בין נוף לסיכון
התרומה המרכזית של המחקר היא בשימוש בשיטות מעקב אחרי בעלי חיים יחד עם ניתוח דם. מחקרים קודמים בתחום חקר חיות בר לרוב רק תיעדו האם יש נוכחות של חלקיקים או לא. כאן, החוקרים יכלו לבדוק האם בעל חיים ששהה יותר זמן בקרבת אזורים מפותחים או מערכות ניהול פסולת נושאים רמות גבוהות יותר של מיקרופלסטיק. כך, נוצר תצלום מפורט יותר של ההשפעות של שימוש באדמה על חשיפה לחומרים זרים.
הצוות מUBC בדק דגימות מ-47 בעלי חיים בכלובים שונים: כלבים אקולוגיים באורך של חופים ושטחים פתוחים, באזורים בהם ההתנחלויות והעיור מקרבים או מרוחקים. בכל מקרה, רובם נושאים מיקרופלסטיק, אפילו במקומות שהמרחק מהעורף מהווה יותר מ-65 ק"מ וממזבלת פסולת יותר מ-112 ק"מ. המודל שפותח על ידי החוקרים מוכיח כי רמות החשיפה המקסימליות קיימות גם באזורים מבודדים, מה שמעלה את החשש כי לחלקיקים קיימות דרכי הגעה מרחוק, בין השאר באמצעות רוח ומים. עם זאת, הם הדגישו כי לא ניתנו סימנים שקשרו בין מקור החלקיקים לבעלי החיים באופן ישיר, אלא שהממצאים מראים תופעה רחבה יותר של תנועת מיקרופלסטיק ברחבי הנוף.
התוצאות מראות שעל אף שכל חיה שנשאלה נושאת מיקרופלסטיק, רמות החשיפה משתנות משמעותית בין הפרטים. חלקיקי הפלסטיק שנמצאו נעו החל ממעט מאוד וכלה בהכרת מאות חלקיקים בתוך דגימות הדם של חיות בודדות. יש לציין שאף שחלק מהחיות היו במקומות מרוחקים מאוד מהפסולת והתשתיות, הן בכל זאת עלו על ידי החוקר כמכניסות לחלקיקים אל גופן, ונושאות את הקרינה הזאת גם במקומות שנחשבים פחות מזוהמים.
החשיבות של המפתח המרחבי
בכל מחקר שנעשה עד היום, התייחסו רוב החוקרים למציאת חלקיקים בלבד, אך כאן, היכולת לשלב בין התנועות של בעלי החיים לבין רמת החשיפה הפכה את המחקר לייחודי. בכך, יכלו החוקרים לבדוק האם חיות שנמצאות זמן רב בקרבת אזורים בנויים, כמו כבישים, מבני מגורים ואזורי תעשייה, נושאות יותר מיקרופלסטיק. הממצאים הראו כי באופן ממוצע, חיות שהיו קרובות יותר לפסולת ולמבנים עירוניים אכן הובילו לכמות גבוהה יותר של חלקיקים בגופן.
הממוצע הכולל של החלקיקים שנמצאו בכל דגימה היה כ-74 חלקיקים למיליליטר דם, אך הטווח היה רחב מאוד, ופרטים מסוימים היו ללא שאריות, בעוד אחרים נשאו יותר מ-1,200 חלקיקים. זה מצביע על כך שהחשיפה אינה אחידה בין הפרטים, ושיש צורך במידע על תנועות כדי להבין את ההבדלים הללו.
במחקר על פנטנאל, נמצא כי כל חיה שנבחנו נושאת מיקרופלסטיק, למרות שהן היו במרחק של יותר מ-65 ק"מ מפסולת ויותר מ-112 ק"מ מהאזורים העירוניים הקרובים. החוקרים העלו שהמודל שלהם מצביע על קיומו של רמת חשיפה בסיסית גם באזורים מבודדים, שכנראה נגרמת על ידי רוחות ומים שנושאים שיירי בפלסטיק אל תוך מרחבים הנחשבים פחות מזוהמים. הם הדגישו כי אין טעם לעקוב אחר כל חלקיק שמגיע אל בעל חיים, אלא לשאול גם כיצד החלקיקים מתפשטים בדרך כלל בנוף.
חשוב לציין שלא כל חיה שנמצאת בסמוך לכבישים או לבתים תכיל את אותה כמות של חלקיקים. טפרים ואריות אינם מתנהגים באותה דרך, והתנהגות אקולוגית, מקורות מזון ומחזור עונות השנה עשויים להשפיע גם הם על רמת החשיפה.
המחקר תומך בקשר אפשרי בין ההשפעה האנושית על הסביבה לבין כמות המיקרופלסטיק שנמצא בגוף החיות, אך מציין כי יש להישאר זהירים בכל הקשור למסקנות על השפעה על הבריאות. לא נבדקה השפעת החומרים על איברים ספציפיים, על פוריות, על התנהגות או על הישרדות, אלא רק על נוכחות החלקיקים. מציאת מיקרופלסטיק בגוף היא רק שלב ראשון, וההכרח לעבור למחקר המשך כדי להבין מהיכן הם הגיעו ומה ההשלכות הביולוגיות שלהם.
המחקר גם לא מסביר את משך הזמן שהחלקיקים נשארים בגוף, מכיוון שדוגמה בודדת של דם מראה מצב רגעי בלבד. בחלק מהמחקרים העתידיים, ניתן יהיה לבדוק מקרים חוזרים, להשוות בין דגימות והיסטוריות תנועה, ולבחון את השפעת מקורות מיקרופלסטיק קיימים על בריאות בעלי החיים לאורך זמן.
משמעות בשימור על הטבע
טפרים נדירים ואריות ענק הם חיות גדולות שמבקשות שטחים פתוחים ומגוונים במגוון בתי גידול. תנועתן בעולמות הטבע עלולה להכניס אותן למקומות שהם לא בדיוק מבודדים – בין אם מדובר בַשדות חקלאיים, כבישים, או אזורי בנייה. אם מיקרופלסטיק מגיע אל בעלי החיים גם באזורים נמוכים לאור הנוכחות האנושית, ייתכן שיהיה על משרדי התכנון לשקול גורמים אלה בתכנון שמירת טבע. הבעיה לא מתמקדת רק באזורים מוגנים, אלא בכל המרחבים שבהם יש תנועה וההתערבות אנושית.
המחקר מדגים כיצד שימוש בשיטות מעקב אחרי תנועת חיות והערכת רמת החשיפה יכולות לסייע בזיהוי נקודות אליהן יש להתייחס במיוחד. לדוגמה, מערכות ניהול פסולת, רישום זרימת מים ושיקום בתי גידול – כל אלה יכולים להפחית את ההגעה של חלקיקים מיקרופלסטיק אל בעלי החיים. וזאת, לאחר שעוד ייחשף כי אכן מיקרופלסטיק ממתין באותם מקומות ובעצם משפיע על הבריאות וההישרדות של חיות הבר באזורים השונים.
בעוד המחקר נוגע באזורים שגם נחשבים משופעים בפעילות אנושית וגם באזורים מרוחקים יחסית, הוא מראה שחשיפה ל-microplastics היא תופעה רחבה ולא מוגבלת להיבטים המיידיים של האדם והעולם העירוני. העניין המרכזי הוא בקשר בין תנועה, הרכב השטח והחשיפה לחומרים האלה, שביכולתם להשפיע על מערכות אקולוגיות שלמות.
מה נותר לא ידוע?
המחקר מציע מסלולי מחקר עתידיים. בין היתר, שכדאי לבדוק שוב את אותן אוכלוסיות, ולהשוות שינויים בטמפרטורות הדם ובתנועות החיות. בנוסף, יש לבחון את הקרבה של מים ואדמה למקומות סבירות לחשיפה ולדעת האם מקורות אלה יותר רלוונטיים מאחרים. המחקר גם בונה בסיס להשוואות עתידיות בין עונות השנה, אוכלוסיות ואזורים שונים.
כמה שאלות חשובות שעדיין תלויות פתוחות נוגעות לסיבתחדל של החלקיקים בגוף בעלי החיים, והאם סוגי חלקיקים שונים מתנהגים שונה בתוך הגוף. כמו כן, יש לבדוק את ההשפעות לאורך זמן, כי דוגמה חד-פעמית לדם אינה מצביעה בהכרח על תהליך מתמשך. הניקוד המרכזי הוא שהמחקר מציג תשתית להבנה רחבה יותר של תהליכי החשיפה, אך דורש המשך בחינה כדי לבנות הבנה של ההשלכות הבריאותיות והאקולוגיות המלאות.
