שינויים במסלול ספינות קטנות עשויים להגן על כרישי הלוויתן – מחקר חדש

שינוי מסלול כלי שיט סביב אזורי הצטברות של כרישי לווייתן עלול להפחית סיכונים וללא היכרות עם מרחק נוסף

מחקר חדש שפורסם והוצג באתר Phys.org ב-10 בנובמבר מצביע על כך שניתן לשנות את מסלולי הספנה של כלי שיט בצורה של שינוי תוואי המסלול כדי להימנע מאזורים שבהם כרישי הלווייתן נפוצים, וכך להפחית את ההסתברות להתנגשות מסוכנת, תוך הוספת מרחק קצר בלבד לרבות מהמסעות. המאמר מבוסס על סימולציות שנעשו על ידי מדענים מאוניברסיטת סאותהמפטון, בהן נבחנה דרך ההצטלבות בין נתיבי השיט לבין נקודות חמות שבהן כרישי הלווייתן מרוכזים, וכן נבנה מודל המאזן בין הימנעות מאותרים אלה לבין בזבוז הדלק הנוסף הנדרש.

המוקד המרכזי של המחקר הוא מעשי: אמצעי שימור יהיו נגישים וקלים יותר ליישום כאשר ניתן לשלב אותם בתוך תשתית נתיבי השיט הקיימים. החוקרים שיערו כי שינוי תוואי במסעות שנמשכים יותר משישה ימים ידרוש תוספת של לא יותר מ-1% בדלק, לפי התרחישים שנבדקו. חשוב להבין שזו הערכה מבוססת סימולציה, ולשעבר אין הוכחה שהחברות השיט כבר שינו את הנתיבים שלהן או ששיתקו הנפגעות יפחתו באופן דרמטי. זוהי הערכה שמטרתה לסייע לתכנון אמצעים ממוקדים ומדידים.

מדוע הצלבת נתיבי שיט עם תחומי ההצטלבות של כרישי לווייתן היא מורכבת

כרישי לווייתן הם הדגים הגדולים ביותר בעולם, אך גדלם אינו מגן עליהם מפגיעות מכלי שיט. הם שוהים בחלק מהזמן קרוב לפני המים, שם הם עלולים להיפגש עם כלי שיט רב תעבורה מסחרית. פגיעה על ידי סירת ניווט מהירה עלולה לגרום לפציעה או למוות של החיה האטית יחסית, והסיכון לקליטה של מקרה כזה גבוהה מכיוון שלעיתים מקרים כאלה מתרחשים הרחק מהחוף וללא תיעוד. הנושא המאתגר הוא ששני הצדדים – בעלי החיים וכלי השיט – נודדים רחבות מעבר לגבולות, והמרחק הרב בין אזורים של הזנה ואגירה עונתית לבין נתיבי שיט בינלאומיים על פני כל היבשות הופך את אכיפת הסגרים לאפשרות קשה ועלולה לעלות ביוקר. לכן, הפתרון הממוקד יותר הוא מיקוד באזורים עם תדירות גבוהה של תושבות של כרישי לווייתן, ואיתור תזמנויות שבהן סיכויי המפגש גבוהים במיוחד.

המחקר שואל האם ניתן לנתב את כלי השיט סביבה של נקודות חמות ידועות מבלי להוסיף עומס ניהולי משמעותי. עבודה של חוקרי אוניברסיטת סאותהמפטון משולבת עם מידע על תנועות ותעבורת כלי שיט כדי להעריך את המאזן בין תועלת לשטחי ההצטלבות. ניתוח כזה יכול לסייע לתכנוני שימור לזהות אזורים שבהם תזמון זמנים ואימוץ תכניות אופציונליות יוכלו לספק מענה יעיל.

הערכת דלק קטנה אך לא שלמה כאובייקטיביות כלכלית וסביבתית

המספר שהועלה – עד 1% תוספת בדלק למסעות ארוכים מ-6 ימים – צריך להתפרש כהערכת תרחישים שנבחנו על ידי החוקרים, ואינו אומר כי כל כלי השיט יצטרכו להוסיף בדיוק 1% בדלק או שהעלות הכלכלית של שינוי זה היא אפסית. צריכת הדלק תלויה במסלול הנבחר, במזג האוויר, במהירות כלי השיט, בלוחות הזמנים בנמלים ובביצועי המנוע. גם תוספת קטנה יחסית יכולה להיות משמעותית לחברה המנהלת לוחות זמנים קפדניים או בצי גדול. מעבר לכך, יש לשקול את הפגיעה באקלים, כי שינוי נתיבים העלול להקטין סיכון לתקלה עם כרישי לווייתן עלול להביא לעלייה בצריכת דלק ובהפעלה של טורבינות פחמן. ההערכה מצביעה על כך שהעלייה בצריכת הדלק עשויה להיות מוגבלת בזמן של מסעות ארוכים, אך המדיניות תדרוש השוואה בין ההפחתה בסיכון להתנגשות לבין ההשפעות הסביבתיות, הכלכליות וההגנות על מינים מוגניי.

עוד נקודה היא הזמן ופערי הזמינות של הנתונים. נקודות חמות יכולות להשתנות בעונות שונות, בהתאם לתנאי הים ולתנועת הכרישים עצמם. תכניות שבנויות על נתוני מיקום ישנים עלולות שלא להיות יעילות במניעת מפגשים אם הכרישים יזוזו לאזורים אחרים. לכן, תכנונים אלה דורשים עדכוני מיקום שוטפים, תיאום אזורי ותקשורת עם חברות כלי השיט. המחקר מספק כלי – מודל להערכת תוצאות אפשריות, אך אינו קובע מפות קבועות של אזורי ההצטלבות.

כיצד אמצעים ממוקדים עשויים להפוך ליעילים יותר

הצעדים האפשריים כוללים הנחיות וולונטריות לנתיבי שיט, הפחתת מהירות באזורים מסוכנים, או תכניות רשמיות שמפותחות בשיתוף עם רשות נמלים ומנהלי שייט. לעיתים כלי שיט יכול להימנע מאזור צפוף על ידי שינוי קל במסלול מבלי להתקרב לסכנות כמו שוניות, מים רדודים או מכשולים אחרים, בתנאי שהמידע המקומי מדויק וניתן לפעול לפיו. כל מדיניות תדרוש מפתחות מפורטים והנחיות ברורות, כדי להבטיח שהתמרון מונע סיכון במקום להחליף אותו.

השלב הראשון ויעיל ביותר עשוי להיות זיהוי מקומות שבהם שני התנאים מתקיימים: כרישי לווייתן נפוצים באופן קבוע ואפשר לנתב את כלי השיט בלי עונש כלכלי או סביבתי כבד. נתוני מעקב על חיות מתויגות, תצפיות והודעות תת-ימיות, בשילוב עם נתוני מיקום של כלי שיט, יכולים לסייע בזיהוי אזורי הצטלבות מפורטים. מודל החקירה של החוקרים הופך תהליך זה ליותר מדוד ומדויק.

חשיפה ציבורית ומדיניות ניהול

הכיסוי של כרישי לווייתן בתקשורת בדרך כלל מרוכז בסיפורי תצפיות, תיירות או מגמות אוכלוסין. המחקר הזה מציג גישה שונה: האם ניתן להתאים את נתיבי השיט באופן שיגרום לפחות נזק מבלי לדרוש מהתעשייה להחריב נתיבי תנועה מרכזיים. שאלה זו ניתנת לבדיקה באמצעות תכניות פיילוט, שמטרתן לעקוב אחר התנהגות כלי השיט ותוצאות המפגש עם הכרישים.

מה שעדיין לא ניתן להוכיח בצורה מוחלטת

המחקר אינו מצביע כעת על כך שהשינוי המסלול כבר הפחית ממוות של כרישי לווייתן באופן ישיר. הפחתה מדומיינת של ההצטלבויות אינה מקבילה בהכרח לירידה מדידה במקרי מוות. כדי להוכיח השפעה אמיתית יהיה צורך בנתונים לפני ואחרי, לדוגמה, מקרים קטנים יותר של פגיעות, שפרצו לשרידות גבוהה יותר או הגעה בתדירות נמוכה יותר לאזורים שמטופלים. כמו כן, כלי שיט בלבד הם לא הגורם היחיד שמסכן את הכרישים. דיג, שינויי אקלים, שיטות חיפוש אטרקטיביות והפרעות אחרות גורמים לכחדה או לשינויים באוכלוסיות. תכנית שינוי נתיבים משולבת עם אמצעי שימור נוספים תתרום לשימור המין, אך לא תחליף אותם לחלוטין.

הערך המוסף של המחקר הוא בהצגת דרך לנתניה את שיקול השימור מול יעילות המסע, במונחים של עלות מול תועלת. אפשרות של תכנון תזוזה ממוקדת, בייחוד באזורים הידועים כממוקדי סיכון, תאפשר לחברות השיט ולרשויות לבדוק את ההשערה באופן מעשי.

היכן תזוזה תוכל להביא לתועלת שימורית מרבית

שינוי נתיב יהיה יעיל בעיקר באזורים שבהם ההצטלבות של כרישי לווייתן עם נתיבי שיט היא מקpredictable מספיק כדי לאפשר מיפוי. הכרישים נפוצים באזורים מסוימים, אך תדירות הופעתם משתנה לפי עונות, זרמי הים ותנאי הים. תכנונים המסתמכים על נתונים סטטיים בלבד לא יספיקו, ואינם מדגימים תוצאות בשטח. לכן, תהליך זה דורש טיפול בעדכונים שוטפים של מיקומי הכרישים, שיתוף פעולה בין אזורי, ומידע שוטף לחברות כלי השיט. השוואה של תוספת הדלק הדרושה עם ההפחתה הסיכונית תאפשר קבלת החלטות חכמה יותר, תוך שיקול של חישובים מקומיים ומקומות מסוימים שבהם מתאים יותר להשתמש בהגבלות מהירות או בתכניות מפורטות יותר.

לאחר החלת המדיניות, מעקב שוטף יהיה חיוני כדי לוודא שהכלי שיט אכן עומדים בהנחיות. תיעוד תצפיות, טיגון כרישים, ומעקב אחר חופי יאפשרו הערכת ההשפעה הכוללת והאם יש ירידה באחוזי ההצטלבות, גם מבלי להסתמך על נתוני תקלות בלבד, שהן לעיתים קשות לזיהוי כולן.

הלקח הרחב יותר הוא שהשימור והתחבורה הימית אינם בהכרח אופציות חיוביות או שליליות בלבד. אפשר ליישם שינויי תוואי קלים, ראשוניים וממוקדים, שיכולים לעבור בדיקות ולבסוף להתאים למדיניות מקומית. תוצאות חיוביות בהפחתת סיכון מבלי לייקר את ההובלה הן קריטיות, וכך ההחלטות יכולות להתבסס על נתונים ברורים ומדידים. במידת הצורך, מחקר כזה יכול לשמש גם ליישומים עבור מינים ימיים גדולים אחרים, אך תמיד יש להתייחס להבדלים בתנועות, בסיכונים ובשיטות שימור ייחודיות לכל מין.