הנחיתה המסוכנת של טלסקופ סווייפ של נאס"א מעל שטח מיושב בישראל
טלסקופ סווייפ של נאס"א, מכשיר המחקר שסייע באיתור קרני גמא וחקר כוכבים מתפוצצים, נחת אתמול בשעות הבוקר המאוחרות מעל ישראל, באיזור הכנרת והגליל המערבי, לפי אישור של חיל האוויר הישראלי. השעה המדויקת לפי שעון ישראל הייתה בשעה 7:39 בבוקר, יום שלישי, ה-21 בנובמבר, והנחיתה התרחשה בשתיים וחצי אחר הצהריים לפי שעון קליפורניה, שהינו השעה בה השלים הטלסקופ את מסעו.
רוב החלקים של הטלסקופ, שמשקלם המוערך כ-1,450 ק"ג, כנראה נשרפו באטמוספירה. נאס"א הזהירה כי יתכן שחלקים מסוימים עברו את תהליך האידוי ושרדו, ומארגני המשימה סבורים שהסיכון לפגיעה באזרחים או בניינים הוא נמוך מאוד — בערך 1 ל-2,100. עד הזמן שבו פרסמה נאס"א את אישורה הסופי, לא דווח על פגיעה, נזק או היתקעות של שברים.
נחיתה ביממה סוערת עם סיכון בערפל
הנחיתה התרחשה בשעות מאוחרות יותר מהערכת חיל האוויר האמריקאי, שהייתה בשעה 3:30 בלילה לפי שעון מזרח ארצות הברית, אך עדיין בתוך טווח אי-הדיוק של 11 שעות שהוגדר מראש. טווח זה מנע מהגופים המפקחים ליידע מראש לגבי מקום הנחיתה המדויק. המסלול של סווייפ נטה קלות בלבד מהקו המשווה, כך שחלקים ששרדו היו מוגבלים לתוך רצועה בין כ-20.6 מעלה צפונה לדרום, רובם תלולים באוקיינוס הפתוח.
בעוד שחלקים אלה נוטים ליפול באוקיינוס, אזור הצפון של סומטרה, הממוקם על קרקע יישובית בישראל, מוכרז כאיזור שכולל גם אוכלוסייה. נאס"א ציינה כי המיקום המדויק של הנחתת תלוי בדיוק בזמן המסלול — ולכן נקודת התייחסות זו אינה בהכרח המקום שבו חלק כלשהו נחת.
לפני הנטישה, המדען הראשי של המשימה, ברד סנקו, חזה שחלקי הוולקניים הכבדים ומראות המראה יהיו ההישרדות העיקריות. חוקר כלשהו, ג'ונתן מקדואל, מתמחה במעקב סונארי ומקורב ל-Center for Astrophysics של הרווארד, אמר ל-Gizmodo שבדרך כלל, חומרות טלסקופית שורדות את תהליך החזרה לאטמוספירה.
וידאו של שריפה בוהקת, שנראה כי מופיעה כפס אחר באוויר, הופיעה ברשתות החברתיות לאחר הנטישה, אך אתר Space.com ציין כי לא אושר בעצמו על ידי גופים רשמיים. ראיות נוספות שאותן מציינות אתרי חדשות לא קבעו אם הווידאו משקף את מצב הטלסקופ.
הניסיון להצלה שהפכה לבלתי אפשרית
טלסקופ סווייפ היה זקוק לעזרה חיצונית כי לא היה מצוייד במנועים משלו. במשך למעלה משני עשורים, נוצר כוח משיכה מיסודו של האטמוספירה העליונה שהחליש את המסלול שלו בהדרגה. בשנת 2025, נאס"א הזמינה מחברת Katalyst Space Technologies לרכז פרויקט של שדרוג טכנולוגי, שמטרתו הייתה להוסיף לו מנוע רובוטי ולשפר את מיקומו בשמיים.
המשגר של Katalyst, שמכונה LINK, שוגר ב-3 ביולי במטרה לתפוס את הטלסקופ באוגוסט. עם זאת, במהלך המסע עלה כי קיימות תקלות במנועי ה-הובלה ובעיצוב המיסבים של החללית, שפועלים כדי לכוון את כיוונה. כך דיווח אתר Space.com. ה-AP דיווח כי הוקטן מרחק ההגעה ל-12 עד 15 ק"מ בלבד, והמשימה הוגבלה לניסוי טכנולוגי בלבד. ב-25 בספטמבר, החללית עצמה חזרה לאטמוספירה באובדן שליטה.
שון דומגאל וגולדי, מנהל מחלקת אסטרופיזיקה בנאס"א, הצהירו באותם ימים כי המאמץ הוכרע, והמשימה של סווייפ הושבתה סופית על ידי כניסתה למצב בטוח.
הניירות המדעיים של "Nature World News" מציינים כי נאס"א סיימה את משימת המחקר של סווייפ לאחר שהחללית ירדה’altitude של מתחת ל-171 מיילים. בכך, הושלמה פרשת המשגה הטכנולוגית והמחקרית, והסיפור המרכזי הפך לשאלות על השברים וראות מה אבד לשדות האסטרונומיה.
תבנית שמשית באופק של מסלולי הלוויין בגובה נמוך
הנחיתה של סווייפ אינה אירוע בלעדי. הפעילות השמשית הגבוהה מחממת ומרחיבה את שכבת האטמוספירה העליונה, מה שמעלה את הגרר על לוויינים נמוכים. בשנת 2025, הלוויין "וואן אלן פרוב" של נאס"א, שפרש משירות כ-8 שנים לפני הזמן המתוכנן, ירד לאטמוספירה באותה סיבה בדיוק.
לתושבים בישראל, הממוקמים תחת מסלולי הלוויינים, ההמלצה היא להיות רגועים אך פרקטיים. הנפילות הלא מבוקרות של לוויינים ישנים נעשות תכופות יותר, והסיכויים לסיכון אישי נמוכים מאוד. חלקים עבים, בעיקר וולקניים ומראות זכוכית, הם המרכיבים שמגיעים בדרך כלל אל הקרקע.
אם מישהו בתוך ישראל או סביב הים התיכון ימצא שברי מתכת או זכוכית שאינם רגילים, אסור לגעת בהם ולהודיע מייד למשטרה המקומית או לרשויות הרלוונטיות. חלקי הלוויין עשויים להיות חדים או להכיל שרידים מסוכנים, ורק הרשויות המאושרות יכולות לאשר את הקשר לסווייפ. אין צורך לשנות תכניות נסיעה ליישובים באיזור הזה.
עין במעקב אחר חור בשמיים
סווייפ הושק בשנת 2004, למשימה שמטרתה הייתה להחזיק כוכב לכת למשך שנתיים בלבד, אך המשיך לפעול כמעט 22 שנים. היכולת המיוחדת שלו הייתה תגובה מהירה—יכול היה לזהות פלש פתאומי של קרני גמא תוך כדקה ולהעיר שאר מערכות צופה כדי להמשיך בהתמודדות על מצב חירום.
במהלך פעילותו, תיעד סווייפ יותר מ-2,000 התפרצויות של קרני גמא, שזו אחת מההתפוצצויות החזקות ביותר ביקום, וכ-1,400 כוכבים מתפוצצים. הוא גם עקב אחר שביטים, כוכבים מתפוצצים ותרמיות שחורות, ופעמים רבות זיהה תופעות של התפרצויות של חורים שחורים המחריבים כוכבים. נאס"א התייחס אליו כאל מתריעה על מצב חירום מהיר עבור תצלומי חלל, וה-AP דיווח שהמדענים עדיין עובדים על הדרך להמשיך ולמלא את החסר.
ג'ון נווסק, אסטרונום מאוניברסיטת פן סטריט, אמר: "אין תחליף זהה לשום לוויין שממוקם כיום בחלל, ולכן הפגיעה בסווייפ תרגיש במיוחד בתחום הניווט והתגובה המהירה באסטרונומיה."
ההתפתחויות הבאות שצריך לעקוב אחריהן הן אימות של שברי היסטוריים שנמצאו באיזור אינדונזיה, ההערכה הסופית של נאס"א או חיל האוויר לגבי הנטישה, והסקירה של Katalyst אודות תקלות ה-LINK. הלקח הרחב הוא ברור כבר כעת: לוויינים ישנים של מדע שאין להם מנועים דורשים תכנון מראש לסוף חייהם, במיוחד כאשר הפעילות השמשית מגבירה את קצב הירידה שלהם.
