אישה שחייתה לפני כ-30,000 שנים בחלק הדרום-מערבי של צרפת נשאה גנטית שמקורה משני מקורות מרכזיים – מאוכלוסיות אירופאיות מערביות וממזרח מרכזי-אירופי, ומדגימה כי קבוצה של עמי הקרח שהיו באירופה במהלך עידן הקרח היו בקשר גנטי מסודר, על פי מחקר שהתפרסם ב-23 באוקטובר בכתב העת Scientific Advances. שרידיה, ממהות מִערת מגזע הקיר באיסטוריץ', אזור הבסקים בצרפת, סיפקו את הנתונים הגנטיים המלאים העתיקים ביותר שנאספו עד היום מאדם מודרני בדרום-מערב אירופה, ומיצגים תשתית שניתן להרחיב מולה את ההבנה ההיסטורית והאבולוציונית של התפרוסות באירופה בפלאי הקרח.
אותו צוות מחקר איתר DNA אנושי גם בשן התיישנות שהיתה במצב רעוע, במערת צופין בצפון ספרד, וגם באופן מפתיע באדמה שמצאה במערת אל מירון בקנטבריה – שם לא נמצאו עצמות או שיניים של אדם, אך חומציות הקרקע והמנגנון המפותח של הפיענוח הגנטי אפשרו לגילוי מידע על תורשת האדם שבקרקע. ממצאים אלו מראים כי ניתן לקרוא את ההיסטוריה הגנטית של אבותינו מבתים של אדמה בלבד, דבר שמאפשר לחשוף תקופות ומקומות שבהם שלדים או עצמות אין עוד.
המחקר רלוונטי להבנת ההישרדות של אוכלוסיות באירופה באותן תקופות של שינוי אקלימי קיצוני, ביניהן אורחות החיים לפני השיא של עידן הקרח האחרון, כאשר קרחונים הרחיבו את גבולותיהם והפכו אזורים נרחבים בצפון אירופה לבלתי נגישים למין האדם. החוקרים תיארו את התהליך שנוצר לפני שיא עידן הקרח, כאשר קבוצות אנושיות התקבצו באזורים מוגבלים, אך גם המשיכו להחליף שמות ומוטציות בעזרת היכולות להעביר גנים בין קהילות רחוקות.
מיזוג בין מזרח ומערב באירופה העתיקה
רוב תורשת השרידים מהאישה באיסטוריץ' באה משושלת מערב-אירופית, אך היא גם נשאה אלמנט הקשור לאוכלוסיות ממרכז ומזרח אירופה, על פי ההערכות שנקבעו באמצעות מודלים גנטיים שהתבצעו במחקר. תוצאה זו מוערכת כי התרחשה לפני כ-32,500 עד 31,500 שנים, וממצא דומה התגלה באדם שנמצא באזור אורמסון ליד פריז.
ד"ר Pere Gelabert, שמוביל את המחקר באוניברסיטת וינה, מסר כי המחקר משלב עדויות ארכיאולוגיות ומציג תיאוריה כי אזורי איסטריץ' ומקומות אחרים בשיא תקופת הגרבטיין היו נקודות מפגש בין קבוצות שונות, שהחליפו ביניהן סחורות ואמנות, וחשפו כי מדובר בתופעה רחבה של אינטראקציה גנטית ותרבותית.
קריאה בתורשה של שן ואדמה – טכנולוגיות מתקדמות בחקר העבר
DNA עתיק נשמר כתייקות קצרת ומעוותות, ובמחקר השימוש בעל מקצת משברי עצמות או שיניים ואפיון מדוקדק של החומציות והחומרים הכימיים המאפיינים את ההרכב הגנטי, אפשרו לחוקרים להבין את ההיסטוריה של אבותינו. דוגמה מצוינת היא השן מחפצין, שהייתה במצב קשה אך עדיין אפשרה קבלת יותר מ-454,000 ממצאים גנטיים משתנים, שהתאימו לקבוצת מזרח-אירופית. לעומת זאת, שן מערת צופין, שהייתה באיכות ירודה, הראתה ממצאים מעט יותר מרומזים, אך עדיין תימצה כי קיימת השפעה מערבית באזורים הצפוניים של ספרד.
המקרה של אל מירון היה מהפכני מבחינה טכנולוגית: באמצעות ניתוח קרקעית שכבה בת אלפי שנים, הצליחו החוקרים לשרשר מעל למיליארד קריאות ריצוף ולהשיג 14,737 סימני גזע אדם, מה שמסייע לזיהוי חד-משמעי של שייכות גנטית למערב אירופה, למרות שמדובר בתוצאות שמקורן במגמה של הסכמה כללית ותהליך מוערך של תפוצה והסתעפות.
איראן כעבר מוקף של מקלטים באידן הקרח האחרון
הממצאים מ"אל מירון" מחזקים את ההשערה כי חבל הארץ בפינות דרום-מערב אירופה, במיוחד חבל קנטבריה באירלנד, שימש כמקום מפלט בעת עידן הקרח, בו תפסו בני האדם מקלט והתמקמו במקום שהגן עליהם מהקור הקיצוני. מחקר שערך שופך אור על כך ששרשראות גנטיות רבות שרדו באזורים אלה וקצב ההתמזגות וההפרדה בין הקבוצות באותן תקופות, מצביע על תהליך של מעבר מספיק מורכב, בו קבוצות לא נותרו מבודדות אלא המשיכו להחליף ביניהן נציגי גנים ותכונות.
בנוסף, מקרה של תינוק מת באיטליה העתיקה שזוהה כי אביו ואמו אינם קרובים במיוחד, תורם להבנה על המורכבויות החברתיות והביולוגיות של תהליכי ההתרבות והברירה באלפיים השנים שהתמודדו עם שינויים אקלימיים קיצוניים.
שאלות פתוחות והגבלות למחקר עתידי
המחקר מבוסס על ניתוח של שלושה פרטים בלבד, ומדגימות גנטיות אוספו מבעוד מועד מ-20 שלדים מתקופת הגרבטיין, כך שהמסקנות עדיין באות מתוך רמזים ומעט מאוד מקורות. קריאת הגנום באדמה מציגה גם היא חלקיות – הקרקע באולמות הקבע מכילה תערובת של DNA שיכול לשייך את המידע המופיע למספר אנשים ומאמצי התמלול דורשים את ההבחנות המדוקדקות ביותר.
בהמשך, מחקרים עתידיים יפתחו את שיטות קיבול ה-DNA מחומרי קרקע באזורים נוספים, במיוחד במקומות שבהם שלדים אינם שורדים, ויאפשרו לבנות תצלום יותר ברור של המגעים וההתרחשויות של האנושות המוקדמת. תוצאות אלו מראות כי גם לפני אלפי שנים, באירופה הייתה רשת של اتופפות גנטיות שהייתה שופעת ומגוונת יותר ממה שאנו מניחים.
