לוויין נאס"א תיעד את הוריקן סיימון משדר גלי רטט לגבול החלל רגע לפני שהתפוגג במי הים מחוץ לחוף

סוכנות החלל האמריקאית נאס"א פרסמה תמונת לילה מפלנטת לוויינית שמדגימה את סערת הוריקן סיימון שמפעילה טבעות של גלי אטמוספירה המתפשטים מעל החוף הפסיפי של מקסיקו, גבוה מעל העננים שהשקו את מנזנילו ופורטו ולארטה. התמונה, שצולמה בשעות הבוקר המוקדמות של 11 באוקטובר על ידי מכשיר VIIRS בלוויין NOAA-21, והופקדה על ידי תאגיד נאס"א למידע אסקורתי על כדור הארץ, מציגה גלובל אוברול של גלי בסיס בעומק האוויר שמתפרסים החוצה ומאירים כסרגלים עדינים בזיק של אגלואו באטמוספירה.

הסערה שהביאה ליצירתם נעלמה כעת. המרכז הלאומי להוריקנים פרסם את ההודעה הסופית שלו בשעה 14:00 לפי אזור ההשקעה המרחבית של ההרים באוקטובר 16, בה נאמר שסימון התפרקה ומקומה במרחק של כ-160 ק"מ דרום-דרום מערב מקסיקו סן לוקאס בלי אזהרות או מעקב על חופים כרגע.

לאנשים שחיים על חוף הפסיפי של מקסיקו, או בשבתות ובגלל תכנונים לנסיעות לאזור, התמונה היא תזכורת שההגעה של הוריקן היא לא רק אופקית, אלא גם למעלה. היא לא מוסיפה סיכון לקרקע, אך מאפשרת למחקרים מדעיים להבין כיצד סערות עוצמתיות מעבירות אנרגיה לשכבות הגבוהות באטמוספירה שפעמים רבות לא נלקחות בחשבון על ידי חיזוי מזג האוויר.

הערת עדכון: מאמר זה מדווח על מידע חדש הקשור להשפעות של הוריקן סיימון על אטמוספירה עליונה ומצבו הסופי, בעקבות עבודות קודמות של 'Nature World News'. המידע העדכני ביותר מגיע מההודעה הסופית של המרכז הלאומי להוריקנים מ-16 באוקטובר 2026 בשעה 14:00 MST ופרסום התמונה של נאס"א ל-14 באוקטובר, האחרון עודכן ב-15 באוקטובר בשעה 8:33 בבוקר במזרח ארה"ב.

גלי קור עולים שהגיעו למקרוספירה

הגלים שהחלישו במהות את ההוריקן החלו מעומק הליבה שלו, בסביבת הפונדק של העין. שם, שחרור חום שנובע מהגיוס של אדי מים מתמזג עם יצירת ענני קוואריו-ניבוס גבוהה. גלי הקור באטמוספירה אלה הם תוצאה של זרמי אוויר עוצמתיים שניתנים על ידי הגבוהות בשמי העליונה, שמעוררים תנועות גלים שיכולות לעלות דרך שכבת הסטראטוספירה ואף עד למקרוספירה, השכבה שממוקמת מכ-80 עד 85 ק"מ מעל פני הקרקע.

אלו הם גלי כבידה אטמוספריים – לא גלי כבידה שמזוהים באסטרונומיה כאלו שנוצרים ממרוצי חורים שחורים. הכוח של הכבידה משמש ככוח המאזן, בדומה שלוקח משרשר סיבי ומחזיר אותו אחורה למים אוויר:

להבחין בהם זה כרוך במזל — רוחות חזקות גבוה בשמי העליונה לרוב מפרקות את הגלים לפני שמגיעים למקרוספירה. כאשר הם שורדים, הם נראים כחלק מהאגלואו, אור טבעי חלש הנפלט מגזים באזורים אלו. נאס"א ציין כי הירח הקל במידת מה ב-11 באוקטובר אפשר לגלים לבלוט מקרוב, הודות להיעדר אור ירח משמעותי באותו ערב.

נזקים לחופי מקסיקו, בעוד שהעין נשארה בים

סיימון עבר קרוב לחוף כור hurricane מדורג 4 ב-11 באוקטובר, במהירות רוח מקסימלית של 250 קמ"ש, לפי נאס"א. בסביבות השעה 14:30, רוחו התמתנה ל-210 קמ"ש, ואליפתו התמקמה כ-80 ק"מ דרום-דרום מזרח מקסיקו סן לוקאס, בין מנזנילו לפורטו ולארטה. נאס"א מציינת כי הרי הסיירה מאדרה ריככו את הסערה והקטינו את שדה הרוח, אך הגשמים הכבדים עדיין סיכנו את חופי הארץ ויצרו סכנת ש Walt πουולה.

סיקור קודם של 'Nature World News' ציין שהסערה תעמוד להפוך להוריקן בדרגה 3 מחוץ לפוארטו ולארטה בעוד שמעקבים נמתחו צפונה אל סינала. במשך הימים שלאחר מכן, הסערה נטתה למלאות זמן ולהתנועע באיטיות, ובדיון מ-13 באוקטובר, המרכז להוריקנים ציין כי הסבירות לתחזית מסלול ועוצמה נמוכה מאוד. הזעם האנושי השפיע גם הוא על תאור המצב, שבהכוונה להערכת ההרס והאובדן, נמסר כי שישה בני אדם נהרגו במקסיקו משילוב של סיימון ושל סופה טרופית בשם רייצ'ל, שכללה הצפות בבאהיה קליפורניה, שבחלקה קשורה ל'רייצ'ל' ותורמת לנזקים ולנעדרים. נתונים אלו הופקו מראשיתם ועלולים להשתנות.

הסערות הממשיכות להכות — הלנה, סינגק וצפיות אחרות

סיימון אינו הגורם הראשון שתועד במעגל הפעילות — בספטמבר 2024, נאס"א תיעדה גלי כבידה מאורגן מ'סברינה הלנה' שהגיעה אל חופי פלורידה במפרץ המיוחס לסערה. מוקדם יותר השנה, נאס"א תיעדה גלי כבידה דומים מסופר טייפון בשם סינגאקו שהכה במערב האוקיינוס השקט.

ההקלטות חשובות שכן האנרגיה שמושגת מראש בשבילים האלה בעומק האוויר עוזרת לעצב את התנאים באטמוספירה העליונה, שכבת ההשפעה של האיון שמערכת השידורים והתקשורת תלויה בה. סערות הן אחד מתוך שפע מקורות לגלי כבידה אלה, יחד עם הרים, נתיבי קרינה ומערכות סופות מזג אוויר.

יש לקרוא עדות זו בזהירות — התמונה של סיימון היא תצפית בלבד, ולא מחקר חדש, והיא אינה מודדת את כמות האנרגיה שהסערה העבירה מעלה. מחקרים שמצטטים נאס"א, כולל מחקר מ-2018 שפורסם ב-'Geophysical Research Letters', קישרו בין גלי כבידה סטרטוספריים לסופות טרופיות שהופכות לעוצמתיות יותר. תמונות מהאטמוספירה העליונה אינן משמשות את המרכז להוריקנים להוצאת אזהרות, ואינן משפיעות על ההנחיות לציבור לגבי סיכונים.

גלי גאות, כתמי שיאה ועונה שעדיין נמשכת

ההודעה האחרונה ציינה כי גלי הגאות ממשארי סיימון עשויים עדיין להשפיע על חלקים ממרכז ומערב מקסיקו וסובלודור. מטיילים ליעדי חופים כמו פורטו ולארטה צריכים לבדוק דגלי ים אזוריים וכן לפעול לפי הוראות המצילים, מכיוון שגלי הגאות יכולים לייצר זרמי מים מסוכנים גם בימים שטופי שמש.‏

בשטח הפנים, הסיכון המרכזי הוא לקרקע עצמה: גשמים על גבעות שכבר רוויות עלולים לגרום לנזילות של בוץ ועוד. קהילות שנמצאות עדיין בתהליך ההתאוששות עלולות לסבול מבעיות ניקוז ופגיעות בדרכים. מומלץ לתושבים לעקוב אחר ההודעות של רשויות ההגנה והחירום במקסיקו ומסוכנויות מזג אוויר מקומיות.

עונת ההוריקנים במזרח הפסיפיק עומדת עד ה-30 בנובמבר, והיא הייתה בלתי רגילה בעוצמתה השנה. מטיילים שמתכננים חופשות לחוף הפסיפי של מקסיקו צריכים לעקוב לפני היציאה אחר התחזיות של המרכז להוריקנים ולסקור את תנאי הביטוח לנסיעה שלהם.

העיקר – סיימון סיים את דרכו על פני המים הפתוחים ב-16 באוקטובר, אך לא לפני שהלוויין תפס את תנועות הגלים באוויר בגובה עשרות קילומטרים מעל הקרקע. התמונה מוסיפה לתיק ההיסטוריה של סערות שמגיעות אל מעבר לאטמוספירה, בעוד המודאגות המעשיות בשטח הן גלי גאות, מפולות ואירועים של שיקום לאורך חופים שנפגעו במה שאירע החודש הזה.