רשויות הטבע והחי בדרום אפריקה מאשרות כי ייתפסו שתי קבוצות של קביה פומביים החיים בשולי סיבוב סיימון בעיר קייפטאון, וישיבו אותן באופן קבוע בכלוב מגודר, כדי לסיים את חייהן בשטח הפרא. על פי דיווחים של Mongabay, צוות משותף לניהול קביה בעיר קייפטאון, הכולל את עיריית קייפטאון, פארקי הלאום של דרום אפריקה (SANParks) ו-CapeNature, החליט ללכוד את קבוצת Waterfall ואת הקבוצה הקטנה יותר של Seaforth ולהוציאן מהנוף הסביבתי.
כ-60 קופים מעורבים בתוכנית: 44 מקבוצת Waterfall ו-16 מקבוצת Seaforth, לפי שרה וואריס, שתיאמה את בניית הכלוב. הקביה עדיין לא הועברו. היעד הוא מרכז חיי הבר העירוני שבבעלות העיר בקוגלפונטיין, סמוך לסקרבורו, שם מתכנסים מפגינים מחוץ לשערים בסופי שבוע.
ההחלטה מעוררת מחלוקת גם בקרב תושבי סיבוב סיימון וגם בקרב ארגוני זכויות בע"ח ומדענים. תושבי סיבוב סיימון מתמודדים כבר זמן רב עם קביה המגיעים למטבחים, לפחחים ולרכבים, תוך כדי גניבת מזון וזיהום סביבתי – בעוד שהארגונים לשמירת טבע וחלק מהמדענים בטוחים כי העיר ממגיבה בהכנסת הקבייה לכלוב במקום לתקן את הבעיות של זיהום וקירור העצים שתורמים לכך שבעלי חיים אלה מגיעים אל העיר.
כלוב מגודר שנבנה לשרוד חיים
המרכז הושלם באוקטובר, לאחר שנבנה החל מ-1 ביולי. דיווח של Cape Argus באמצע ספטמבר נכתב כי המהלך תלוי בהנפקת רישיון של היבטים של כלוב חי פראי, וחברת Nature World News לא הצליחה לאשר האם הרישיון הונפק מאז.
במרכז, הקביות יחיו בשתי כלובים מושקעים, מבודדים ומחוממים, עם פלטפורמות לשינה, חבלים ומים. לאחרונה, פורסמו הערכות שונות: Cape Argus העריכה את השטח ב-3 דונם (כ-7.4 אקרים), בעוד שמונגאביי דיווח על שטח של 3.5 דונם לקבלת Waterfall, ו-Daily Maverick הציע שטחים קטנים יותר עם תכניות להרחבה עם אישור סביבתי.
העלויות מתומחרות גם הן באופן שונה. וואריס ציינה ל-Daily Maverick כי עלות הפיתוח והפעלת המרכז נערכת ל-R10 מיליון, ותמיכה זו תמשך עד שלוש שנים, בעוד שהעירייה מממנת את ההוצאות לפעילות שנמשכת ארבע שנים, אף כי לחלק מהקביות ייתכן שידרשו טיפול ותחזוקה של עד כ-20 שנה — זמן גבול שאינו תואם את התכניות הקיימות.
תוכנית פעולה של צוות הניהול גם כוללת תכנית חירום מחמירה. אם בעיות ה Welfare או תקציב יגרמו לכישלון המרכז, והוצאת הקביות לא תימצא פתרון אחר, הן יאושפזו באמצעות רישיון CapeNature בהשגחה של SPCA. וואריס מדגישה כי זו הוראת חירום בלבד, ולא כוונה אוטומטית להנהג.
מחלוקת בקרב תושבים, רשות ומגיני הסביבה
הגורמים המנהלים מגדירים את המרכז כפתרון להימנע מלקיחת חיים, אך לא כהצלחה לשימור. על פי סקירה של Daily Maverick, הרשויות טוענות כי הקביות מקבוצת Waterfall הן במצב בריאותי רע, נוטות להתרגל לאנשים ומאבקות בפגיעות כמו פגיעות מרכבים, התקפות כלבים וירי, וגם שהקבוצה של Seaforth מהווה איום על מושבת הפינגווינים האפריקאית בסכנת הכחדה שעל החוף הסמוך.
המלצתם הרחבה של התוכנית היא כי האוכלוסייה מצטמצמת. ב-2000, היו כ-360 קביות ב-10 קבוצות, וכעבור 24 שנה, המספר עלה ל-600 בקבוצות של 17, בעוד שהשטחים שמוגבלים לבעלי חיים אלה הולכים וקטנים בשל בנייה והתרחבות עירונית. כשפעילים ביקשו להשעות את התוכנית לבדיקה עצמאית, הצוות דחה זאת, בטענה כי אין צורך בפעולה ספונטנית.
חבר המועצה של אזור Ward 61, סיימון ליאל-קוק, אמר ל-People’s Post כי הוא מוכן לסמוך על המומחים של הגופים לשימור, ואמין כי המרכז יאפשר הקביות לחיות באורח חיים טוב יותר. ואולם, המ opposers רואים את התמונה באופן אחר: כמאה מתנגדים הפגינו ב-Kogelfontein ב-30 באוגוסט, ו-Green Group Simonstown התפטרו מהוועדה המייעצת של העיר בנושא הקביות. חוקר המוח המדעי ד"ר דייוויד גיינור, שיש לו דוקטורט באקולוגיה של חיפוש מזון של קביות, הציע לבנות גדר פרי-מימון פרטיים לאורך קצה המגורים של סיימון טאון כדי למנוע תחום של כ-7.2% משטח הטיפוסים של ה-Waterfall.
Gaynor שאל. הצוות אמר שהגדרות נבחנו באופן יסודי, ושהן יעלו מעל ל-R30 מיליון ואזורים מעורבים יידחפו לתוך סביבות תעשייתיות וקשות יותר.
הגורמים המרכזיים למחלוקת: מזון, זיהומים והמעורבות האנושית
רוב המחלוקת מתרכזת בעניין המזון – והשליטה בו. העיר החלה בשיווק פחי אשפה בטוחים לקביות בדרום-המזרח בפברואר, עם 2,200 מתוך ה-6,000 הפחים המתוכננים להפעלה עד אמצע ספטמבר, אך סיבוב סיימון לא נכלל בגלל תכנון הוצאת הקביות משם. המבקרים טוענים כי זיהום מציוד גלול שיופקע ימשוך קביות נוספות אל העיר, וכי זיהום שיגרום לכך שהקביות ימשיכו לצוץ גם אחרי ההוצאה של Waterfall ו-Seaforth.
התוכנית מנסות להתמודד עם סיכון זה. שומרים יפעלו באמצעות טכנולוגיות מעקב כדי למנוע ממתקפת הקביות של קבוצות סמוכות להיכנס למקומות הפנויים, והצעת קוד מוסמך שיקבע עונשים על הכנסת מזון או פגיעות בקביות ישמש כאמצעי הרתעה.
המקום עצמו מצויד במיזוג, ממטרות ומעברי חירום באורך כ-10 מטר, אך במידה ושריפה תפרוץ ותשבור את ההגנות, ההנחיה תהיה לנתק את החשמל, לפתוח את השערים ולשלוח את השומרים להוציא את הקביות לפני שיחזרו. האזור קייפטאון חווה בעיות של שריפות קיץ תכופות, ועבור שני השלטונות שההכלא אינו מתורגל עדיין – כיצד ימשיכו לנהל מצב כזה במבנה של שתי קבוצות המוחזקות כלואות עדיין לוח פתוח לעניין לא ברור.
לקחים לקהילות הגובלות בחיי בר
המאבק בקייפטאון משקף החלטות הנעשות בעיירות בארה"ב, שבהן חיות בר משותפות עם דובים, זאבים וצבי. בכל מקרה, מנהלי הטבע שוקלים את אפשרויות ההסרה, ההעברה או אמצעים אכזריים יותר לעומת תיקונים אטיים כמו פחי זבל נעולים, גדרות ואכיפה של מניעת הזנת חיות.
העובדות שהחלו לאשר הן שההחלטה להסיר את שתי הקבוצות, גודלן והמרכז שהושלם כבר — אושרו באופן עקרוני. עדיין לא ברור מתי יתרחש הליך המעצר המדויק, באילו פרטים עומד הרישיון, כמה זמן יימשך התקציב של העיר והאם הרחבת פחי הזבל תתרחש גם בסיבוב סיימון.
ההכוונה שמספקים שותפי Cape Baboon Partnership ו-SPCA של דרום אפריקה היא שחשוב לנהוג באיפוק, להקפיד על שמירת כלבים וסביבה נקייה, ולהודיע על חיות שנראו סוערות במקום לרשויות, במקום לפעול באופן בלתי חוקי.
הצוות המנהל התחייב לדווח לציבור על מצב המרכז, ומתוכנן סקר נרחב של תכנית הפעולה ב-2030, כולל סיקור שנתי קטן יותר עד אז. Nature World News תמשיך לעקוב אחר קבלת הרישיון, מועד המעצר והשלבים הבאים בתהליך.
מה הקוראים רוצים לדעת
איזה קביות יילכדו?
הקביה מקבוצת Waterfall, הכוללת כ-44 קופים, וקביית Seaforth, הכוללת כ-16 קופים, הממוקמות בסמוך לסיבוב סיימון על חוף קייפטאון.
לאן יופנו הקביות?
יחיו בשתי כלובים מבודדים ומגודרים במרכז חיי הבר העירוני שבבעלות העיר, בקוגלפונטיין, ליד סקרבורו, למשך כל חייהן.
האם הלכידה כבר התרחשה?
לא. לפי הדיווחים האחרונים, החיות עדיין לא הועברו, וככל הנראה ההעברה תלויה ברישיון שמתאם להנפקת רישיון לצורך כלוב חי פראי.
מדוע הרשויות מסירות את הקביות?
הן טוענות כי הקביות מורגלות לאנשים, נפגעות פעמים רבות ומועדות לתקלות או מוות ברחוב, ובמקרה של Seaforth, אף מהוות איום על מושבת הפינגווינים האפריקאית הקריטית לסכנת הכחדה בסמוך.
מדוע מתנגדי המהלך מפגינים?
המתנגדים סבורים שהעיר צריכה לנסות תחילה פתרונות כמו גדרות וניהול זבל מורד, ומוחים כנגד ההחזקת בשרי של קביות בשבי לצמיתות והכנתן לסטיריליזציה.
האם הקביות עלולות להיות מומתות?
התוכנית מצביעה על אפשרות זו כמוצא אחרון, במידה שהמרכז ייכשל למטרות רווחת חיות או תקציב, ומוצאים שאין בית אחר מתאים – אך זו תכנונית ליתר מזומנים בלבד, לא ככזו המיועדת ליישום אוטומטי.
