מרכז החלל נאס"א מזמין חוקרים חיצוניים להתמודד עם בעיה רפואית שמתפתחת בחוסר מודעות בקרב הטסים לחלל
ב-25 בספטמבר, תכנית המחקרים האנושיים של סוכנות החלל נאס"א פרסמה בקשה לקבלת הצעות לפרויקטים ולכמהיבטים תקציביים למחקרים שמטרתם לחדש, לשפר או לבדוק שיטות מעקב, מניעה או טיפול בדלקות ורידיות (Venous Thrombosis), שהן קרישיות דם ורידיות, במהלך טיסות בחלל. ההגשה תסגר ב-20 בנובמבר 2026 בשעה 13:00 לפי שעון מרכז טקסס.
הקריאה נוכחית בזמן שבו מנהלי הבריאות של נאס"א מעריכים את סיכוני הצוותים במבצעי ארטמיס לחקר הירח ומעבר לו — שם מקרה חירום רפואי אינו אפשרות שיכולה להיות מנותבת למהירות לבית חולים בתוך שעות ספורות. כמו כן, זוהי תוצאה של מחקרי אולטרסאונד שנערכו על תחנת החלל הבינלאומית, שהראו שלחוסר משקל יש את היכולת להאט, לעצור ואפילו להפוך את זרימת הדם בורידים הפנימיים של הצוותים.
לרוב הקוראים, הקריאה לא משנה דבר בנוגע לחיי היומיום. אך עבור אלו שתכננו, תמכו והטיסו משימות ארוכות טווח, המחקרים שיתקבלו עלולים לתרום להבנה הרפואית של קרישיות דם במקומות חריגים. העיקר הוא שזה אינו הודעה על מציאה חדשה או איום חדש, אלא קריאה להגיש הצעות – נאס"א לא הכריזה על סכנה מיידית או על מימון למחקר מסוים.
קריאה פורמלית עם מועד אחרון בנובמבר
בהודעת נאס"א מפורטים שהקרישי דם בורידים הוורידים לרוב קשורים לניואנסים עמוקים ברגליים לאחר ניתוח, פציעה או ישיבה ממושכת בטיסות או במיטה, בעוד שקרישים בורידי הצוואר אינם שכיחים כלל. בחלל, הם עלולים לעבור לאישוש מבלי להבחין בהם. במצב של קריש דם בוריד הפנימי של הצוואר במהלך הטיסה, נאס"א מנסה למצוא פתרונות, כך נכתב במסמך הרשמי,
המטרה היא לפתח ולבנות שיטות לניטור, הפחתת סיכון, מניעה וטיפול בקרישיות ורידית בזמן טיסות וא Explorations, כולל שיטות מונעות ותרופות. התגובות יכולות להיות מחקר פרוספקטיבי חדש, ניתוח של נתונים קיימים או שילוב של שניהם. נאס"א הפנתה את המגישים ל"מבוא טכני" שמספקת המנהלת הרפואית הראשית שלה בנושא קרישויות ורידיות, וכן לנתוני משימות קודמות הזמינים בפורטל מדעי החיים של נאס"א. ההודעה אינה מציינת את כמות התקציב הזמינה או כמה פרויקטים ייבחרו.
תצלומים שנערכו בתחנת החלל שהשפיעו על ההבנה של הסיכון
הדאגה העיקרית הוכחה בשנת 2019 במחקר שהתפרסם ב-JAMA Network Open, שבחן באמצעות אולטרסאונד את הווריד הפנימי של הצוואר ב-11 אנשי צוות של תחנת חלל שנמשכו למשימות ארוכות. לפי תקציר המחקר, שישה מתוך ה-11 הראו זרימה סטגננטית או הפוכה בווריד בזמן כ-50 ימים בטיסה. מחקר זה גם תיעד קריש חוסם בוריד אחד, וכן זוהה קריש חלקי אצל צוות שני לאחר בדיקה רטרוספקטיבית. שיטה של לחץ שלילי על הגוף התחתון, שמושך את נוזלי הגוף לכיוון הרגליים, שיפרה את הזרימה ב-10 מתוך 17 המפגשים שנעשו בטיסה, והמחברים תיארו אותה ככלי מונע מבטיח.
המקרה שבו נמצא הקריש המלא טיפלו על ידי הצוות בחלל, בשיתוף פעולה עם רופאים קרקעיים, כך דווח ב"New England Journal of Medicine". הצוות החל בטיפול באמוקסאפארין, תרופה ניתנת בזריקה המוגדרת כמדלל דם, שהיתה זמינה בתחנת החלל; המינון הופחת בהמשך כדי למנוע מעצר של תכולת התרופה עד שיגיע מדף התרופות של התרופה הפה, אפיקסאבן. בדיקות מעקב הראו כי לאחר 24 שעות מהנחיתה נותר פינה קטנה של קריש, ואילו לאחר 10 ימים לא זוהה כלום.
הסיבה המרכזית לבעיה היא כוח הכבידה, שאצלנו על כדור הארץ עוזר לניקוז הדם מהראש דרך הוורידים הפנימיים. בחוסר משקל, הנוזלים זזים לכיוון הראש, וההבדלים בלחצים נעלמים, מה שמאט או מעצור את זרימת הדם בוורידים החיוניים. מחקר שנערך בטיסת פרבולית ובו תועד ב-PubMed הראה כי מצב של עמידה או האטה בזרימת הדם יכול להתרחש גם בזמן קצר של חוסר משקל, מה שמעלה את הסיכון לקרישיות דם בטיסות לחלל בכל אורך שלהן.
ממצאים שמחזקים ומפתיעים בנוגע ללב ולפעילות בחלל
שלושה ימים לפני הפנייה למחקר, נמסר מוועדת הבריאות והטיפול הרפואי של נאס"א המלצות מקבוצה שדנה בממצאי מחקרים וסיכונים של מחלות תפרחות או דכאון דם שנוצרות בעקבות שינויים בלחץ בעת חולפות בחלל, וכן קרישי דם בתנאי אקרומגיה ופתח קטן בקירות הלב, שנקרא פתח פורמנום (Patent Foramen Ovale, PFO).
הקבוצה הסכימה כי PFO איננו נחשב לסיכון עיקרי ליצירת קריש דם בחלל, והומלץ שלא לשנות את קריטריוני סינון המועמדים לחלל על סמך ה-PFO. עם זאת, הצוות הסכים כי PFO קטן לא מהווה סיכון משמעותי, אך הייתה מחלוקת באשר לסגירת PFO גדול או לסינונו, שכן זה עשוי להפחית סיכון של גזים שנוסעים בחגורת הדם מ־חלל למרכזי הגוף. ההמלצה הייתה לא לבצע סינון כללי או להחריג מקרים, אלא לסייע לצוות להוכיח את מצבם ולהציע אפשרות לסגירת PFO גדול במידת הצורך. כמו כן, קבעו כי יש להנחות את הצוות לגבי השימוש באספירין ותרופות לשיכוך כאבים במהלך המשימות, שכן יש תרופות כאלה שמסתירות תסמינים של תפרחות דם ולחץ פתאומי פתאומי.
הקבוצה כללה את סטפן מול מאוניברסיטת צפון קרולינה לרפואה, ששותף בכתיבת מקרה המחקר ב-NEJM בנוגע לקריש המוצר בטיסות. לפי רשימת PubMed, הוא היה אחד החוקרים שהיו מעורבים במחקר.
האתגרים הקטנים ביחס לגדול הכולל: עוד שאלות פתוחות
המחקר מבוסס על עדויות מועטות. המחקר שנעשה על 11 אנשים, הטיפול שבוצע הינו במקרה בודד, והרבה מהמידע הוא תצפיתי בלבד. החוקרים תיעדו קשר בין חוסר משקל, שיבוש בזרימת הדם בווריד הפנימי, ליצירת קרישי דם, אך טרם ברור באיזו תדירות נוצרים קרישי דם בחלל או אילו אסטרונאוטים הם הכי בסיכון לבעיה זו.
גם הטיפול מחוץ לכדור הארץ מורכב יותר. במאמר ב-NEJM צוין כי מזרקים הם משאב מוגבל בתחנת החלל, והוצאת נוזלים מזלופים או מבחנות היא אתגר משמעותי בחוסר משקל. תרופות לדילול הדם מצידן מלוות בסיכוני דימום לחובשים שיכולים להיפגע במקום רחוק מכשירות חירום. ההחלטות בין מניעת קרישות ודימום לבין עלויות ומשקל הן סוגיה שקרוב לוודאי תעסיק את המומחים שיטפלו בחומרים ומחקרים עתידיים.
בקרקע, תהליך של איחוי קרישי דם נוטה יותר להתרחש כאשר הדם זורם לאט או נעצר, ולכן רופאים מייעצים לאנשים לנוע במקומות ארוכים ולפני ואחרי ניתוח. סימנים כגון נפיחות, כאבים, אדמומיות או קוצר נשימה פתאומי מצביעים על חשד לקריש דם ומחייבים נקיטת טיפול מיידי.
חוקרים שמעוניינים להשתתף בהגשת ההצעות ל-NASA יכולים למצוא את ההנחיות באמצעות ההודעה של הסוכנות, ולהפנות שאלות למשרד המדעי הראשי של תוכנית המחקרים האנושיים. נאס"א לא הזכירה מתי תפורסמנה תוצאות הבחינות לאחר תאריך סגירת ההגשות ב-20 בנובמבר, אך ההודעה מחדדת כי קרישי הדם בורידים של הצוואר ממשיכים להיות אתגר רפואי משמעותי בחקר החלל, יותר מבעבר, ועדיין אין פתרון מובהק ומוכח לטיפול בסיכון זה.
