יועץ נאס"א ממליץ לא לסנן אסטרונאוטים עם פתח הלב הנפוץ למשימות ירח

מצב רפואי נפוץ בסביבה קשת יום: מבט על המחקר וההמלצות למטיסים בחלל ובקרבת כדור הארץ

קבוצת רופאים חיצונית ומומחים מסוכנות החלל נאס"א עיצבו סוללה של המלצות שלא מציעות סינון אחיד או פיטור של אסטרונאוטים הסובלים מפתח פוראמן אובל (patent foramen ovale) — פתיחה קטנה בין העליות של הלב — לקראת משימות "ארטמיס" אל הירח ומעבר לו. ההמלצות פורסמו ב-22 בספטמבר 2026 על ידי משרד הרופאה הראשי של נאס"א, שהקים צוות עבודה ייעודי באוגוסט לאור ההתרחשויות הללו.

הצוות הגיע למסקנה כי פתח פוראמן אובל קטן, או PFO, אינו מהווה סיכון משמעותי. חברי הקבוצה חלוקים בדעותיהם האם סגירתו או סינונו יעזרו למנוע את מעבר הגז בבלוני דם לואוריום והסיכון לסיבוך בריאותי חמור במהלך משימה. בסופו של דבר, ההמלצות הם להמשיך ולחקור את האפשרויות, ולא לשנות כרגע את הקריטריונים לבחירת האסטרונאוטים ביחס ל-PFO.

חשוב לציין כי ההמלצות אינן חקיקה חדשה ואינן קובעות שינוי בבחירת האסטרונאוטים באופן מיידי, אלא משקפות מחשבה מעמיקה שהשאלה הזו קרובה ללב שיקוליה של נאס"א בימי ההכנות למשימות חקר הירח והחוץ-ארצי.

התנאים הרפואיים הנפוצים בסביבות קשות

לפני הלידה, כולנו סובלים מפתח קטן בדופן הלב שממוקם בין העליות של הלב, והוא לרוב נסגר באופן טבעי אחרי הלידה. כשהפתח נשאר פתוח, שמים לו את הכינוי "פוראמן אובל פתוח" (patent foramen ovale). לפי ההסברים של איגוד הלב האמריקני, PFO לא מהווה בדרך כלל בעיה בריאותית לאנשים רבים.

במקרה של טיסות חלל, החשש המרכזי הוא מפני תסמונת דקומפרסיה — מצב שאובחן בקרב חלק מהצלולים שכורים סוף־סוף אתגרים ייחודיים. כאשר אסטרונאוטים מזדקקים ללבוש חליפת חלל בלחץ נמוך יותר, הגז הנמצא באוויר הדם — חנקן — עלול להתגבש לבלונים. הריאות בדרך כלל סורסות את הבלונים הללו, אך PFO עלול, תיאורטית, לאפשר לבועות לעבור הלאה למוח או לאיברים חיוניים אחרים.

הנאס"א מפחיתה סיכון זה באמצעות תהליך שנקרא "נשיפה מוקדמת" — תהליך שבו צוותים נושמים חמצן לפני יציאה לחללית כדי לשטוף out את החנקן. משימות על פני הירח עם תווספות של כוח משיכה חלקי והליכה בחליפה מייצרות פרמטרים חדשים, והקבוצה מצאה שהראיות לגבי התנהגות במצבים אלה עדיין מוגבלות.

ההמלצות המרכזיות של הצוות

בהתאם לסיכום המנהלים של צוות העבודה, קיימות שישה המלצות עיקריות שהגיעו אליהן:

• קרישי דם ורדיוס על הדם: ההסכמה הייתה ש-PFO אינו סיכון עיקרי ליצירת קריש דם בחלל או לסיבוכים בעת שהות במרחב. קרישי הדם שנתפסים אוניברסלית נמנים בעיקר על הוורידים בצוואר ולא בלחיים התחתונים, והקבוצה מציינת שהדם החוזר מחלקים עליונים בגוף נמנע מלעבור דרך הפתח הפתוח. לכן, לא מצאו צורך לשנות את הקריטריונים לבחירת האסטרונאוטים ביחס לסיכון זה.
• חוסר תסמונת דקומפרסיה: מחקרים על צלילה מראים כי PFO גדול יותר מעלה את הסיכון לתסמונת בנט ("הבנד") בחמישה ושישה אחוזים, אך הסיכון הכולל בחקירות צלילה נשאר נמוך ביותר במידה והוקפדה על נהלים בטוחים. אין מחקרים מובהקים הקושרים בין PFO לתסמונת בנט בגובה רב, והקבוצה סבורה כי תהליך הנשיפה המוקדמת בשמרנות תוכל להגן על אנשים עם PFO קטן. היא גם לא איתרה קשר מובהק בין מספר הבלונים שנמדדים באולטרסאונד לסיכון של תסמונת בנט, והמליצה שהמחקר ביבשה יפסיק להוציא מתנדבים על סמך הופעת בלונים בצד שמאל של הלב. כל אדם שנבדק, יש לומר, יידרש לקבל את תוצאת בדיקת ה-PFO שלו, ואפשר להציע סגירת גדול יותר.
• תרופות לפני ואחרי יציאה לחלל: נאס"א משתמשת באספירין לפני יציאות לחוץ כדי לצמצם סיכון לתסמונת בנט, אך הקבוצה מציינת שהשיטה מבוססת בעיקר על מחקרים בבעלי חיים ולא בניסויים בבני אדם. היא גם הזהירה כי שילוב אספירין עם תרופות למניעת קרישי דם כמו אפיקסבן יכול להעלות מאוד את הסיכון לדימום, וכי תרופות נפוצות להקלת כאבים יכולות להסתיר תסמינים של תסמונת בנט. לאילו כיסויי חליפה, היא ממליצה על אקיטמינופן כטיפול ראשון במקרה של כאבים.

הבהרות ומגבלות של הוועדה

הקבוצה הנתמכת, שהייתה קבוצת מומחים, לא ביצעה מחקר קליני חדש אלא עיבדה את המידע הקיים שהגיע מספר רב של פרסומים של נאס"א, כולל הערכות קודמות מ-2024, סקירות מ-2026, וקובעי התקן של מחלות תסמונת בנט בנוסח NAS-STD-3001. חברי הקבוצה היו כנים באשר לטרם הוודא את הקשר הישיר בין ממצאי הצלילה לנסיעות בגובה רב, וציינו שהדירוג של סיכוני הבלונים אינו קונקרטי עדיין, ושיש לנסות ולבדוק גם את תכני הטיפול והתהליכים הקיימים.

בין המוזמנים היו קרדיולוגים, הפתולוגים, מומחים בתת-חדרי לחץ וצוללים רפואיים, נוירולוגים ואסטרונאוט לשעבר מניו-סאנט ג'רנהארד. נציגי סוכנויות החלל הקנדית, האירופית והיפנית השתתפו גם הם בדיון.

המשמעות מעבר לתחום החלל

ממצאי הוועדה אינם משנים את ההנחיות הרפואיות הכלליות למבוגרים ולצעירים בישראל, וממוקדים בשאלות הנוגעות למעבר למולקולות שלחלל ולחקר הירח. נכון להיום, ההנחיות הקליניות המקובלות אינן ממליצות על סגירת PFO שגרתי אלא במקרים של אירוע מוח בלתי מוסבר או תסמונת בנט חוזרת. עבור מי שנמצא עם PFO, מומלץ מאוד להתייעץ עם רופא המתמחה ברפואה של צלילה ופעילות בגובה רב, מכיוון שרובם של האנשים לא זקוקים לטיפול, והפגיעה הכרוכה בסגירת הפתח – היא בדרך כלל נמוכה באופן משמעותי.

הקבוצה בדקה גם את ההשפעות של חיים באזורים גבוהים מ-8,000 רגל, טווח שהנחיתה מבקשת להתנסות בו בעתיד, ומצאה כי שינויים במדדי הקרישה הם שוליים בכמותם ביחס ללחץ הים. מובן שזו אינה נוגעת בטיסות מסחריות, שאינן נושא סקר ההמלצות הזה.

מה הלאה? ההחלטה של נאס"א בהמתנה

המסמך שהופץ מציג את ההמלצות של הצוות, אך אינו מציין תאריכים או שינויים רשמיים בכללי בחירת אסטרונאוטים. בהקשר של משימות "ארטמיס", שעתידות להביא אנשים לירח ומעבר לכך, הסוגיה המרכזית היא כיצד הגוף מגיב לכוח משיכה חלקי והליכה על פני השטח הארוך של הירח. ההדגשה על תכנון פרוטוקולים ואיסוף נתונים שוטף מצביעים על כך שהמחקר ימשיך ויתרחב בהמשך.

אם נאס"א ילך בעקבות עצות המומחים, שינוי קטן כמו PFO נפוץ לא יהווה בלבד תסמין שיפסול מינוי של אסטרונאוט נוסף להמשך משימות בין־כוכביות. עבור שאר האנשים, הדו"ח משמש כתזכורת שפצע פתוח קטן כזה לרוב אינו מזיק, ושאלה לגביו ראוי שתטופל על ידי רופא מיומן.