שריפות של אזור דרום-מזרח אסיה גורמות לפיחות הון פחמן היסטוריים ב-2026 כשאל נינו מאיים על מאגרי הפחמן של כדור הארץ בשנה הקרובה

שריפות של אזור דרום-מזרח אסיה גורמות לפיחות הון פחמן היסטוריים ב-2026 כשאל נינו מאיים על מאגרי הפחמן של כדור הארץ בשנה הקרובה

15 בנובמבר 2026

פחם ומזג האוויר: ירידה בפחמן המיוצר על ידי דלקי מאובנים בשנת 2023, אך העלייה בהתחממות באזורים מיוערים ובשטחי אדמת חוף מחמירה את מצב הפליטה הכללי

בעשורים האחרונים היו שינויים משמעותיים ברמות הפליטה של גזי חממה, כאשר חלק ניכר מהם נגרם עקב שריפות ביערות לחים ובאזורי ביצות שחופות בדרום מזרח אסיה. למרות הירידה הזמנית בפליטות המגיעות מדלקי מאובנים, הצפי לשנת 2026 מצביע על שיא חדש של פליטות פחמן דו-חמצני, שעומד על 43.3 מיליארד טונות במטרי. נתון זה מגיע מתוך דוח התקציב הגלובלי לפחמן לשנת 2026, שפרסמו ב-10 בנובמבר מעל ל-140 מדענים בכל העולם, ומציג את העלייה בפליטות משימוש בקרקעות והשפעת השריפות בבתי גידול טבעיים ושחיקת היערות ככל הנראה על הזיהום הכולל.

הדוח מציין שהגידול בפליטות משטחי אדמה נגרם בעיקר משריפות בחלקן הגדולות מעשה ידי אדם ובהידרדרות של יערות, ההידרדרות מיוחסת להידלדלות הלחות בשל תהליך אל ניניו חזק שהחל לאחרונה. בפועל, בסוף 2025, הפלטויק הכללי של הפחמן עמד על 42.8 מיליארד טונות במטרי.

גם הפגיעות של היערות והאזורים השרויים בהידרדרות, שהפכו לסופחי פחמן ניכרים לאחר תקופת אל ניניו בין 2023 ל-2024, עלולות לסבול מחדש מהתופעה בשל אותו אירוע אל ניניו חזק בשנת 2026, ולהאיץ את ההצטברות של גזי חממה באטמוספירה.

שריפות בביצות ואובדן יערות משנים עשר שנים של התקדמות

בשנים האחרונות, ההערכות לגבי פליטות משימוש בקרקעות ירדו באופן עקבי, בעיקר הודות להאטת כריתת היערות בברזיל ובאינדונזיה, וכן לחשיבות של נטיעת עצים בסין. אך העלייה בשנת 2026 ל-5.1 מיליארד טונות מצביעה על ההיפך – שינוי חד ועיקרי שהוביל בו תקופה של שיפור, בא לידי ביטוי בעיקר באזור אחד.

אי המים של היערות והבצת השורשבים, המכוסים בפלורת צמחיה ישנה והמשמשים כמאגרי פחמן, יכולים לשרוף באיטיות כשהם מתייבשים, ולשחרר כמויות עצומות של פחמן שהצטברו במשך אלפי שנים. השריפות האלה, המתחזקות עקב הפניית משאבים ומדיניות לא נאותה, שכיחות במיוחד באזורים האלה. מתוך הדוח עולה שהגידול בפליטות בשנת 2026 נובע בעיקר משריפות אלו ומשחיקת היערות באזורים כגון דרום מזרח אסיה, על פי ההגשה של פרויקט הפחמן הגלובלי.

במהלך השנים 2016 עד 2025, שחררו כריתות יערות בממוצע כ-3.8 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני לשנה, כשהנטיעות והיערות החדשים מונעים כחצי מכך. היערות בברזיל, אינדונזיה וקונגו הם אחראיים למרבית הפליטות משימוש באדמות בהיסטוריה.

הערכת הפליטות הקרויה "שימוש באדמות" מכילה אי-ודאות גבוהה יותר מזו של פליטות מדלקי מאובנים, מכיוון שהיא נשענת על נתוני לוויין, מודלים של יערות ודיווחים לא שלמים מרחבי העולם. הכיוון ברור – אך גודלה המדויק של העלייה הנוכחית ייתכן שישתנה בעתיד הקרוב.

ירידה זמנית בפליטות מדלקי מאובנים שהושפעה ממשבר בשוק האנרגיה

בעבר דיווחה "עולם הטבע" כי הפחתה בפליטות מדלקים מאובנים בארגון מראה כי הפליטות הגלובליות פחתו ב-0.4 אחוזים ל-38.2 מיליארד טונות, כאשר הירידה העיקרית היא בהפחתת השימוש בנפט שהושפעה ממשבר אנרגיה שנגרם בעקבות קונפליקט באיראן. לעומת זאת, השימוש בפחם הוסיף 0.6 אחוזים.

המצב במדינות השונות שונה. בסין, השנייה בגודלה בעולם בפליטות פחמן, המוערך כי הפלט שלה ירד ב-0.9 אחוזים. בארה"ב, הפחתה של 1.3 אחוזים עיקרית נובעת משימוש מופחת בפחם, ואילו באיחוד האירופי הפחתה של 1.5 אחוזים. ההתרחבות בפליטות באינדונזיה היא מוערכת ב-4.4 אחוזים, מה שמצביע על מגמה של עלייה מהירה יותר מהממוצע בעשור האחרון.

אנרגיות נקיות, כגון סולארית, רוחות ורכבים חשמליים, משתלטות על חלק ניכר מביקוש החשמל, וכ-4.6 מיליארד טונות של CO2 יהודרו בשנת 2026 – כמות המשקפת שיפור משמעותי לעומת 0.28 מיליארד טונות בשנת 2010. גורמים מובילים לפריצת הדרך הזאת הם התקדמות טכנולוגית, הפחתת השימוש בדלקים מזהמים, וייצור חשמל ממקורות מתחדשים, שמחזקים את המאמצים לצמצם את ההשפעה על הסביבה.

גלאן פיטרס, מאוניברסיטת רידינג ומרכז המחקר האקלים של CICERO, מדגים כיצד הפחתה בפלט של השנה הנוכחית משקפת תהליך מתמשך של שיפור, אך הוא מדגיש כי מטרה של שיא בפעילות תיושם רק באמצעות שינויים מבניים משמעותיים במערכת האנרגיה הגלובלית, בהתאם לסיכום הדוח.

כישלון במערכות הספיגה והתחזיות לשנת 2027

המערכות הטבעיות של הספיגה – יערות, קרקעות ואוקיינוסים – סופחות מדי שנה כ-50 אחוזים מפליטות הפחמן של האדם, ומבצעות תפקיד של שמירת מאיץ ההתחממות בטווח הארוך. בעקבות אירועי אל ניניו חזקות שהתרחשו לאחרונה, חום וקיצוֹרים באזורים הטרופיים הפחיתו את היכולת של הצמחייה לספוג CO2, והשריפות פרצו בתדירות ובעוצמה מוגברת.

פטריק מקגווייר, מדען במודלים קרקעיים מהאוניברסיטת רידינג, מציין כי היערות והקרקעות ספגו יותר פחמן מאז אל ניניו האחרון. הוא הדגיש כי שינויי האקלים בציביליזציה הגלובלית צמצמו את יכולת הספיגה של הקרקע והיערות בכמעט חמישית בעשור האחרון, מה שמשפיע על מצב היסוד להפחתת ההתחממות.

הערכה לפליטת CO2 באטמוספירה בשנת 2026 עומדת על 427.7 חלקים למיליון – שמרחק של כ-54 אחוזים מעל לרמות לפני התעשייה. התקציב הפנוי כדי להישאר בטווח הייחוד של עלייה של 1.5 מעלות צלזיוס (2.7 מעלות פרנהייט) עומד על כ-150 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני, פחות מארבע שנות פליטות נוכחיות.

הדוח מדגיש כי אין בידי המדע אפשרות לייחס אירוע אקלימי בודד לשינויים באקלים, ותחזיות סולמות ההתחממות מבוססות על מודלים מתקדמים יותר מאשר מדדים, והן משתנות בהתאם לאורך ולחוזק של אירוע אל ניניו עתידי.

עומס על איכות האוויר, עונות השריפות ועלויות הבית

בשדות האי-ינדונזיים, במלאזיה ובסינגפור, שריפות באזורים ויערות ביצות מובילות לעיתים לתקופות של ערפל רעיל הפוגע באיכות האוויר, ומקשה על תושבים לילדים ולבני הבית לצאת. בארצות הברית ובמדינות אחרות, הקשר פחות מובהק אך עדיין קיים: המצב של ה"סופח הפחמני" הטבעי מחמיר, ומוביל לכמות מוגברת של פחמן המגיע לאויר ומעורר התחממות הדרגתית שמגלמת אסונות חום, שריפות קיץ ויקרות ביטוח משתנות.

המסקנה המרכזית היא שמירה על יערות ושמורות טבע אינה נושאת אחריות בלבד, אלא חייבת להיות חלק מהמאמץ הכללי לייצוב התוצא הסביבתי, ולפיתוח מקורות אנרגיה מתקדמים וירוקים. ג'וליה פונגרץ מאוניברסיטת מונח, מצטרפת ומדגישה כי שיפור של תהליכי הסרת הפחמן מן האטמוספירה נדרשים, אף שכרגע טכנולוגיות אלו מסוגלות לשרת פחות מ-30 דקות יומיות בהשוואה לפליטות השנתיות של פחמן בעקבות דלקים מאובנים.

העדכונים הנוספים על מצב ההתחממות ופרויקטי המעקב של נאס"א ומערכת המדידות של NOAA במאונה לואה, יאפשרו לבדוק האם הידלדלות הסופח הטבעי באטמוספירה בעקבות אל ניניו המשוער בשנת 2027, תומך בתחזיתות המודלים או שלא. בשורה התחתונה: ירידה בפלט של פחמן מדלקי מאובנים היא מבורכת, אך את ההחלטה מי קבע את שיא השנה קבעה הקרקע, היער והמטען הלא נראה שבשטחים הטבעיים, ולא המפעלים והעשן שבמנופים.

Itay Barak

Itay Barak

שמי איתי ברק, ואני כותב ב-www.seasonet.co.il על סביבה, בריאות וטכנולוגיות ירוקות. גדלתי בגליל המערבי, קרוב לים ולטבע, וזה מה שהצית אצלי את הסקרנות להבין איך הדברים באמת עובדים. אני מאמין שעיתונות טובה לא רק מדווחת — היא גם מעוררת מחשבה ומובילה לפעולה.