ביום שאחרי שהחללית הצופה של נאס"א, סוויפט, אכלה את עצמה באינדונזיה, סוכנות החלל קבעה בבירור שהיא אינה מעוניינת שהטלסקופ החלל הובל יסתיים באותה הדרך. נאס"א פונה כיום לחברות פרימיות כדי לבדוק כיצד ניתן להשיב את הטלסקופ הלבן למסלול גבוה יותר, לשדרג אותו או להוביל אותו לסיום מבוקר ובטוח, וכל משימה כזו חייבת להיות מבוצעת עד לשנת 2032.
הסוכנות פרסמה בקשה לקבלת מידע ב-29 באוקטובר והודיעה על כך לציבור ב-4 בנובמבר, בהתאם להודעת נאס"א. המענה נדרש עד לשעה 15:00 שעון מזרח ארה"ב ביום שני, ה-30 בנובמבר. מדובר בשלב מחקרי בלבד — ולא בחוזה. נאס"א לא אישרה, לא מימנה ולא בחרה עדיין במשימה כלשהי.
טלסקופ ללא מנוע, עומד בסיכון
הטלסקופ הובל מקיף את כדור הארץ מאז 1990, ולמרות שהוא שותף ל-מסע של סוויפט, הוא בעצמו חסר מערכת דחיסה משלו. שכבת האטמוספירה הדקה בגובהו יוצרת התנגדות שמאיטה את מסלולו בהדרגה, ואף על פי כן, עלון אינו מכיל שום מערכת שיוכל לדחוף אותו אחורה.
בתקופת הטיסות עם מעבורת החלל, האסטרונאוטים הערכו ביקורים תכופים לתיקון וצורך בהגבהת הטלסקופ. במשימות אחרונות ב-2009, טסו שם, ואחריהן הוא החל לשקוע באופן איטי. כעת, נאס"א מעריכה כי ייכנס לאטמוספירה בין 2033 ל-2034 בלא עזרה חיצונית.
ההתרחשות הזו מסבירה מדוע שנת 2032 היא נקודת מפתח. דחיפה נוספת חייבת להתרחש לפני שהמסלול יתמוטט לחלוטין. לפי הדיווחים של האתר Ars Technica על המבוקש, נאס"א מחפשת שיטות להעלות את הטלסקופ לפחות לגובה של 600 קילומטרים, וכי כל משימה כזו לא תפגע בטלסקופ.
הסיפור של סוויפט מראה כיצד זה עלול להסתיים אחרת. האובלאר הגמא של נאס"א נכנס לאטמוספירה ב-4 בנובמבר בשעה 7:39 בבוקר שעון מזרח מ'ס, לאחר שניסיונות חילוץ מסחרי כשלו והמסלול שלו התמוטט מעבר לסף. הטלסקופ הובל גדול הרבה יותר, והתרחשות של נחיתה של חרף רב-קווי של חללית בגודלו מעלה סימני שאלה גדולים יותר בנוגע לביטחון הפסולת.
שלוש אופציות על השולחן
הבקשה שהונפקה ב-29 באוקטובר מציגה שלושה אופציות עיקריות. הראשונה היא לתפוס את הטלסקופ ולהעלות אותו למסלול גבוה יותר, דבר שיאריך את חייו בשנים או בעשרות שנים. השנייה היא משימת תחזוקה שתשדרג את ביצועי הטלסקופ, תגביר את עמידותו ותאריך את משך פעולתו במסלול.
השלישית היא פרישה בטוחה. חללית תתפוס את הטלסקופ ותנחה אותו לנחיתה מבוקרת מעל אוקיינוס מבודד או תזיזה למסלול לפינוי פסולת. אופציה זו תפסיק את המחקר המדעי, אך תסיר את הסיכון לנפילה בלתי צפויה.
בהתאם לבקשה, קבלן יספק את רכב ההשקה, את חללית התחזוקה, את פעולות המשימה ואם יש צורך, גם צוות. נאס"א רוצה לדעת מי יכול לבצע זאת במציאות, איך ועל איזה מחיר.
העניין של אייזקמן – סיפור מתמשך
בהיסטוריה האישית שמלווה את הבקשה, עומד Jared Isaacman, לפני שנבחר לנהל את נאס"א, שהציע תוכנית פרטית להעלות מחדש את הטלסקופ באמצעות חללית Crew Dragon של SpaceX במסגרת תוכנית Polaris. בשנת 2022, נאס"א ו-SpaceX חתמו על הסכם ללא מימון להחקר רעיון זה. בשנת 2024, נאס"א החליטה שלא לרדוף אחר ההצעפה בינתיים, בשל סיכונים שיש בטלסקופ.
אייזקמן אמר בהודעה החדשה, שהוסיפה כי נאס"א חייבת לנסות ולחקור דרכים חדשניות וכלכליות להארכת חיי הנכסים שכבר נמצאים בחלל. גם היא, היא, הוא משמש כעוגן לדיון בנושא זה, ואומר שחשוב לבדוק אפשרויות שיקיימו את תפקודו של הטלסקופ עד שיפתח את החלל שיבוא אחריו.
ניקי פוק, המנהלת את האגף לחלומי המדע של נאס"א, ציינה כיצד השתנו הדברים, וכי תחום התפיסה והתחזוקה של לוויינים משופרים ומרומזים הזה התפתח באופן משמעותי. נאס"א מעוניינת באופציות שיסייעו לשמור על היכולת של הטלסקופ להעניק תוצאות מדעיות, עד שיונח ויסודות את החלל המשמעותי הבא במערכת התעופה שלו.
סכנות ושטח פתוח לשאלות פתוחות
תחזוקת הטלסקופ בלי שימוש במעבורת חלל היא תחום בלתי מוכר עד כה. אף חברה מסחרית לא תפסה, תשתלט על טלסקופ מחקרי ממשלתי גדול, ותפעילו מחדש. הניסיונות של סוויפט השנה הראו עד כמה זה קשה: החללית הרובוטית LINK, שניסתה להציל את המצב, התגלתה כמפעילה בעיות דחיסה והכוונה ולא הגיעה ליעדה.
הטלסקופ הובל מצויד במאפיין חיובי – במהלך משימת התחזוקה של 2009, האסטרונאוטים התקינו מתקן לתפיסת רך שמיועד לחבר בספינה עתידית. עם זאת, כל משימה תצטרך לגשר על פערים קיימים בפגיעות המערכת ולהגיע לטלסקופ המתבגר מבלי להפריע לאופטים שלו או לגירוסקופים שנותרו. הטלסקופ פועל מאז 2024 במצב של גירוסקופ אחד בלבד כדי לשמר את החומרה שנותרה בידו.
העלות היא הבעיה הנוספת שעדיין לא אושרה. נאס"א עדיין לא הודיעה מה התקציב המוערך למשימה, והבקשה לא מחייבת את הסוכנות ללקנות או לבצע דבר. היא נדרשת לשקול את ההצלה אל מול עלויות התפעול של הטלסקופ ושאר סדרי העדיפויות המדעיים שלה.
ההיסטוריה של הטלסקופ הוכיחה את החשיבות והאחריות שיש על כתפיה של נאס"א. מאז השיגור ב-24 באפריל 1990, הטלסקופ ביצע מעל 1.700.000 תצפיות, על פי האתר Space.com, והוא ממשיך להוציא תוצאות בנושאים של כוכבים, כוכבי לכת וגלקסיות.
המשקיעים הגדולים במאבק הם אסטרונומים התלויים בתצפיות באולטרה סגול ובאור נראה, שלא ניתנות במלואן על ידי טלסקופ ג'יימס ווב המצטיין באור אינפרה אדום. גם תלמידים, מורים והציבור הרחב נהנים מסביבת התצלומים החינמית של הטלסקופ, שהיא אחת מהמשאבים המדעיים השימושיים ביותר בעולם.
הדרך להחלטה
השלב הבא הוא מועד תאריך ה-30 בנובמבר שבו תוגש התשובה המלאה של התעשייה. נאס"א תבדוק את ההצעות ותיקבל החלטה אם להוציא למכרז מסודר. כל משימה כזו מצריכה מימון, בדיקות טכניות ותאימות לוח זמנים לפני שנת 2032.
למען הקוראים, הנקודה החשובה היא שהטלסקופ עדיין פעיל ומבצע מחקרים גם היום. כל שינוי בפעילותו אינו מתרחש כעת. השאלה היא האם ניתן לתכנן, לאשר ולהוציא לפועל משימה מסחרית בזמן כדי לשרת את ההמשך.
בצל תוצאות סוויפט, נאס"א ככל הנראה מתחילה את התהליך מוקדם יותר הפעם. אם זה יהיה להצלה, שדרוג או פרידה מבוקרת ומסודרת – הכול תלוי בהצעות שהחברות יגישו וביכולת התקציבית של הסוכנות.
