טיפול נפוץ ליתר לחץ דם, שהוכן לרוב על ידי רופאים, נמצא כמעלה את פעילות שומן חום חום בתאי חום חומים-חומים בחולדות, ומעלה את צריכת האנרגיה שלהן מבלי לשנות את משקל הגוף שלהן—כך עולה ממחקר שהובל על ידי חוקרים באוניברסיטת רוקפלר ובמרכז הסרטן סלואן קטרינג Memorial Sloan Kettering Cancer Center. מחקר זה מצביע על אפשרות שהתרופה משפיעה על תפקוד השומן החום באופן בלתי ישיר, אך יש לציין כי המחקר אינו מחקר קליני שנבדק באנשים, ולפיכך אין בו הוכחות שהתרופה גורמת לירידה במשקל בפועל.
הגילוי הזה נבע מביקורת עצומה על סריקות בבתי חולים, שהראתה כי מטופלים שלקחו את התרופה לוסארטן ותרופות קשורות לה היו במעט יותר סיכוי להחזיק בשומן חום זמין. עם זאת, מדובר במתאם בלבד, והמחקר אינו מציע קשר סיבתי ישיר. נכון לעכשיו, לא נבדק בפועל בשום ניסוי קליני אם לוסארטן מסוגל להפעיל את שומן החום באנשים, ואף לא קיימות עדויות שמראות כי זה גורם לירידה במשקל.
לכן, ההודעה הפרקטית למטופלים היא פשוטה: לוסארטן אינו מאושר ואינו מומלץ ליישום לירידה במשקל, וכל אדם שנוטל את התרופה לטיפול בלחץ דם אסור שישנה את המנה שלו בעקבות ממצאים נקודתיים אלה.
חשיבות שומן החום למטבוליזם
רוב שומן הגוף הוא שומן לבן, ששומר על אנרגיה ומאוחסן לתקופות עתידיות. לעומת זאת, שומן חום פועל ההפך: הוא שורף סוכר ושומן כדי לייצר חום, תכונה שממשלות בעלי חיים, כולל בני אדם, משתמשים בה כדי לשמור על חום גוף בטמפרטורות נמוכות.
לפני שנים, חוקרים חשבו שבוגרים מאבדים כמעט את כל שומן החום שלהם לאחר גיל התינוקות. אך בשנים האחרונות, מחקרים בתמונות הדמיה הראו כי בבוגרים נשארות בפועל כמויות קטנות של שומן חום שבמרכז הצוואר, ליד האגן ועמוד השדרה. חשיפת הגוף לקור היא הדרך הטבעית והידועה ביותר להפעיל את שומן החום, ולכן חוקרים חיפשו באופן תמידי דרך לצאת מדרך ההפעלה הטבעית הזאת ולמצוא מנגנון בטוח ומעשיר יותר.
עניין זה חשוב כי שומן החום משמש לא רק לייצוב חום הגוף, אלא שיש מחקרים המקשרים אותו גם להפחתה בסיכון למחלות קרדיו-מטבוליות. עבודות מוקדמות במעבדה עצמה, שכללו כ-50,000 מטופלים, מצאו כי שומן חום קשור לירידות באחוזי מחלות לב וכלי דם ומחלות מטבוליות אחרות. אם יצליחו לפתח תרופה שתפעיל את שומן החום באופן עקבי ובטוח, היא תוכל להפוך לכלי טיפולי חדש ומבטיח למחלות מטבוליות.
במחקר החדש, הקשר בין טמפרטורת הגוף ופעילות שומן החום מצא עדות גם כן. בסריקות של מטופלים, שומן חום זוהתה לעיתים קרובות יותר בקרב נשים, צעירים יותר ובימים קרירים יותר, על פי סיכום של Earth.com על המאמר המדעי.
הממצאים מ-101,243 סריקות חולים
החוקרים השתמשו בכלי בינה מלאכותית כדי לנתח סריקות PET/CT של 101,243 חולי סרטן מטעם Memorial Sloan Kettering. שומן החום נצפה לפחות פעם אחת ב-8,897 אנשים, שהם כ-9 אחוזים מכלל הנבדקים.
אנשים עם שומן חום הותאמו לחולים דומים בלי שומן חום, מבחינת גיל, מין, מדד מסת הגוף(BMI) וטמפרטורת החוץ ביום הסריקה. בניתוח של יותר מ-500 קודי אבחנה, אלה עם שומן חום נטו פחות לחלות בסוכרת מסוג 2, במחלות לב כרוניות, בדיכאון ובחרדה.
כשבחנו את התרופות שנצרכו על ידי המטופלים, לוסארטן וולסארטן זכו לציון גבוה. כ-2.4% מהחולים עם שומן חום נטלו לוסארטן, בהשוואה ל-1.9% בלבד מקרב אלו שלא היו איתו במעקב.
ההבדל קטן, וייתכן כי הוא מושפע ממצבם של החולים שחלו בסרטן, שהשומן ומטבוליזם שלהם יכולים להיות מושפעים גם מהמחלה ומהטיפולים. על אף שהחוקרים ביצעו התאמות לסיבות אלה, הם מציינים כי לא ניתן לשלול לחלוטין השפעות חיצוניות. כמו כן, מכיוון שהסריקות בוצעו ללא חשיפה מבוקשת לקור, ייתכן כי כמות שומן החום שנמצא שוהה באופן כללי נמוכה יותר ממה שהוא בפועל.
הפעלה ישירה של שומן החום בתנאי מעבדה על חולדות
כדי לבדוק את ההשפעה הישירה של התרופה, החוקרים התמקדו בתאי שומן חום ובעכברים. לוסארטן מוריד את לחץ הדם על ידי חסימת רצפטור האנגיוטנסין. אך ממצאי המחקר הראו כי בתאי השומן החום, התרופה עדיין הייתה פעילה גם לאחר שפועל הרצפטור הוחלף, דבר שמצביע על מנגנון פעולה נפרד שאינו תלוי באותו רצפטור.
המחקר, שפורסם בכתב עת מדעי, מצא כי לוסארטן הפעיל גורם מרכזי בפעילות תאי שומן חום, בשם PPAR-gamma, וקידם את תכנית הגנים לייצור חום בגוף. בעכברים שנתנו להם לוסארטן במים לשתייה, נשרפו יותר אנרגיה והשתמשו יותר בחמצן בטמפרטורת החדר וגם בחדר קר. אך המשקל והפעילות שלהם נותרו דומים.
החוקר הראשי, ד"ר ניקולס גומז-בנוי, אשר הוא אנדוקרינולוג באוניברסיטת רוקפלר ו-Well Cornell Medicine, אמר כי תוצאות אלה עשויות בעתיד להוביל לפיתוח תרופה שממוקדת אך ורק בשומן החום. אומנם, קבוצות העכברים היו קטנות—בין חמישה לעשרה עכברים בכל קבוצה—והניסויים נעשו על עכברים בלבד.
מה המחקר לא מסוגל להראות עדיין
מדובר במחקר בשלב ראשוני. הנתונים על בני אדם הם חוזרניים ותצפויתיים, והמנגנון שנמצא בתאים ובעכברים לא נותן בינתיים ראיות ישירות לעניין פונקציונלי בבני אדם. כמו כן, העלאת האנרגיה שהורגשה בעכברים לא נבעה בהכרח מירידה במשקל, והמחקר לא בדק את רמות הסוכר בדם, ההשפעה במצב הרוח, או שינוי במשקל בקרב אנשים הנוטלים את התרופה.
בנוסף, אין עדות עד כה שהשומן החום מונע מחלות סוכרת או דיכאון, אוו דווקא מסמן אנשים בעלי תפקוד מטבולי טוב יותר. גומז-בנוי מציין כי אנשים שמוגדרים כמטבולית בריאה נוטים יותר לסבול מבעיות נפשיות, וייתכן שזה חלק מהקשר ביניהם לבין שומן החום.
פרופ’ פול Cohen, המנהל של מעבדה למטבוליזם מולקולרי באוניברסיטת רוקפלר, מציין כי מסד הנתונים העצום שהושג מצביע גם על תרופות נוספות שכדאי לחקור בהמשך, וכי קיים צורך בניסויים מבוקרים שיבחנו האם לוסארטן אכן יכול להפעיל את שומן החום בבני אדם, ואם זה אכן יש לו יתרונות בריאותיים.
הנחיות לקריאה ומעשית
אנשים הנוטלים לוסארטן כרגע צריכים להמשיך ליטול את התרופה כפי שהורשמה ולא לשנות את המנה שלהם על סמך מחקר זה. שינויים באופן נטילת תרופות ליתר לחץ דם ללא פיקוח עלולים לסכן את המטופל, ולגרום לגלישות מסוכנות בלחץ הדם.
אין סיבה לחפש את לוסארטן כדי לנסות להעלות את תפקוד המטבוליזם, שכן המחקר לא מצביע על כך שהתרופה תעזור לירידה במשקל או לשיפור במטרות אלו. זהו תרופה עם תופעות לוואי, והיתרונות שנמצאו במחקר זה היו בעיקר בעכברים בלבד.
מי שמתעניין בשומן החום, יודע כי ההגברה הכי אמינה היא באימוץ קרירות מבוקרת ועקבית, אולם קרירות לבד בדרך כלל לא מובילה לירידה משמעותית במשקל במבוגרים רבים. המטרה הבאה היא למצוא ניסוי מבוקר שיבחן את השפעת לוסארטן או תרופות אחרות שממוקדות בשומן חום, בבני אדם בריאים, כדי לבדוק האם יש לכך תועלת קלינית ממשית.
