חלבון בשם מיטש: המפתח להבדל בין תאי שומן לתאים אחרים?
מחקר חדש שנערך במעבדה במכון ויצמן מאיר באור מעניין על תפקידו של חלבון שמקבל את השם מיטטש (MTCH2). החלבון הזה נראה כמחליט באופן משמעותי האם תא עכבר צעיר יהפוך לתא שומן — לפחות בלנסות במעבדה.
במחקר זה, חקרו חוקרים תאים צעירים של עכברים ללא החלבון MTCH2 וגילו שברוב המקרים, תאים אלה לא הצליחו לעבור את תהליך ההבשלה לתאי שומן, בניגוד לתאים רגילים שהשיגו הצלחה של כ-80 עד 90 אחוזים בתוך שישה ימים. בקרב תאים חסרי במוטציה של החלבון MTCH2, רק כ-5 עד 10 אחוזים נהיו לתאי שומן, והם גם אחסנו כמות קטנה הרבה יותר של טיפות שומן.
ממצא זה מושך תשומת לב כי הוא פועל על מנגנון שונה מאשר תרופות הרזיה נפוצות היום. תרופות כמו סמאגלאטיד וטריזפטיד, בעיקר משפיעות על התיאבון, בעוד שמחפשים דרכים לכוון כיצד הגוף מאחסן ומכלה אנרגיה — ובכך לנסות לשמור על מסת שריר.
חלבון הממוקם במיטוכונדריה: שורש הבעיה?
המיטוכונדריה, שנמצאות בתוך התאים, הן ה"מפעלים" של התא שממירים סוכר, שומנים וחומ amino לאנרגיה שימושית. החלבון MTCH2 נמצא בממברנת החיצונית של המיטוכונדריה ומסייע לווסת את תהליך ההתמזגות שלהן וכמות הדלק שהן סופגות.
כשהחוקרים הסירו את MTCH2 מתאי אדם, התאים שינו את קצב הנשימה התאית שלהם והגבירו את שריפת הסוכרים, השומנים והחומ amino. הם עקבו אחר יותר מ־100 תרכובות מטבוליות וגילו שהתאים אף יוצאים משומנים מתוך ממברנותיהם לשימוש כדלק. פרופ' איתן גרוס, שעמד בראש המחקר יחד עם סביטה צ'וראסיה, הסביר שמדובר בתהליך שבו תאים חסרי MTCH2 כל כך עסוקים בשריפת הדלק שאין להם את החומרים הדרושים ליצירת תאי שומן חדשים.
המקור לתהליך ההבשלה של תאי שומן נקרא אדיפוגנזה—בו תאים צעירים מעוררים גנים המסייעים באחסון שומן ומתחילים להצטבר בטיפות שומן. תהליך זה דורש עודפי חומיים כמו חומצות שומן. צ'וראסיה דיווחה כי תהליך הנשימה התאית, שממנו התאים מפיקים אנרגיה, עלה בצורה חדה כאשר הוסר ה־MTCH2, דבר שהקטין את המונח שנדרש לבנייה של שומן. תמונות מיקרוסקופיות הראו גם שינויים במיזוג המיטוכונדריות, שמהווים מרכיב מרכזי בהשפעה זו.
ירידה מ־80 אחוזים ל־מתחת ל־10 אחוזים
תוצאות התאים השומניים פורסמו לראשונה ב"כתב העת EMBO" בינואר 2025. מחקר המשך שהתפרסם באוקטובר 2025 ב"ניץ' קומוניקיישן", בשיתוף פעולה עם חוקרי ETH בז'נבה, התמקד בהסרת MTCH2 רק מרקמת השומן בעכברים.
בעוד שהם על דיאטה עתירת שומן, העכברים האלו זזו פחות במשקל וגם צברו פחות שומן מבעבר. מסת השריר שלהם נשארה דומה, רמות הגלוקוז בדם השתפרו ורמות הכולסטרול היו נמוכות יותר. החוקרים זיהו חלק מהאפקטים הללו דרך האינטראקציה של ה־MTCH2 עם האנזים CPT1, שאחראי על כמות השומן שנכנסת למיטוכונדריה לשריפה.
מחקר קודם שהפחית את ה־MTCH2 בשריר מצא שעכברים אלו התנגדו להשמנה שנגרמה על ידי דיאטה, הראו סיבים שריריים יותר יעילים בחמצן, יכולת סבולת גבוהה יותר ותפקוד לב טוב יותר.
האפקט על רקמת השומן גם פעל בלי מעורבות של חלבון ה-UCP1, שמחמם את הגוף באמצעות שריפת שומנים. זה משמעותי כי הרבה שיטות קודמות לירידה במשקל התבססו על פעילות של שומן חום, שלעיתים נדירות קיימת אצל מבוגרים. המחקר שותף עם מכון ויצמן, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת טקסס סאן אנטוניו ו־ETH בז'נבה, בין מוסדות אחרים.
האתגר של תרופות לירידה במשקל הממשיכות לפגוע בשריר
מחקר זה מושך תשומת לב גם בשל הבעיה הידועה של תופעות לוואי של תרופות הרזיה קיימות. ניתוח של 20 ניסויים מ־2026 שכללו 15,782 משתתפים, מצא כי חלק ניכר מהירידה במשקל נבעה מצמצום במסת השריר—בין 25 ל־39 אחוזים מהמשקל שנעלם, בעוד שהשאר היה בעיקר משומן. אימוני התנגדות עזרו לשמר יותר מסה רזה.
אובדן שריר עלול לפגוע בכוח, באיזון ובקצב חילוף החומרים, במיוחד בגיל מבוגר. טיפול שמעודד את הגוף לשרוף דלק שמור ללא צורך בהפחתת תזונה בלבד, עשוי באופן תיאורטי להשלים תרופות שמוצאות תיאבון. עם זאת, זו עדיין השערה—אף אחד לא בדק תרופה שנוגעת ל־MTCH2 באנשים עד כה.
הקשר לחיים היומיומיים לעיתים מרוחק בשלב זה. אנשים הנוטלים תרופות ל־GLP-1 צריכים להמשיך להיוועץ עם הרופאים שלהם לגבי תזונה נכונה לחלבונים ואימוני כוח, הידועים כמועילים כיום, ולא להמתין למחקרים ראשוניים.
תוצאות מעבדה בלבד — לא טיפול מוכן ליישום
מגבלות המחקר ברורות. ההפרש בתוצאות שהגיע ל־80–90 אחוזים לעומת 5–10 אחוזים הושג באמצעות תאי עכברים שמולאו במבחנה, וזה לא מראה כי חסימה של ה־MTCH2 תעצור באופן ישיר את היווצרות תאי השומן בבני אדם. בנוסף, תוצאות נוספות הושגו בעכברים שעברו שינויים גנטיים.
גם ל־MTCH2 תפקידים אחרים בחיים בתאים, כמו בשימור תאים ובתפקודים אחרים של המיטוכונדריה, ולכן חסימתו בכל הגוף עלולה לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות. שומן בריא משמש לאחסון אנרגיה, שולט על רמות הסוכר בדם ומפריש הורמונים, ופגיעה בו עלולה לדחוף שומן לאיברים כמו הכבד—סיכון מוכר במצבים של בעיות תפקוד של רקמת השומן.
החוקרים מציעים כי שאלות פתוחות הנוגעות לאזורים שטיפול בהם יהיה בטוח, להאם אפשר להגן על השריר וגם איך ניתן לפתח תרופה בטוחה ל־MTCH2. פתרון של שאלות אלה ידרוש שנים של מחקר נוסף על בעלי חיים לפני ניסוי בבני אדם.
בינתיים, ממצא זה מבהיר יותר כיצד המיטוכונדריה משפיעה על אכסון השומן ומציע יעד חדש בחיפוש אחר שיטות לויסות משקל, מעבר לתיאבון בלבד. הכל נוסף לרשימת הרעיונות המבטיחים שעדיין בחקירה, מבלי לשנות את ההנחיות הרפואיות המומלצות כיום.
