מין חדש שגילינו במוזיאון
לאורך ההיסטוריה, מדענים כמעט שלא שיערו כי בתוך תיקיות המוזיאונים שלהם קיימים מינים שנחשבים לחדשים מבחינה מדעית, אך למעשה הם היו קיימים, חבויים וחסרי הכרה עד כה. מחקר שנמשך שנים, שבחן מאות דוגמאות המוחזקות במוזיאונים באוסטרליה, באירופה ובארה"ב, הוביל לחלוקה של שני מינים חדשים בסוג המכרסם המפורסם "בנדיקוט קצר-אף" (Perameles).
המחקר פורסם בכתב העת האוסטרלי לפיתוח זני ח defines on 14 באוקטובר 2026, והמעורבים בו תיארו את הממצאים לקהל הרחב בכתבה שהתפרסמה ב-"The Conversation" ב-1 בנובמבר. המוביל של הפרויקט הוא קני טראוווליאון, אוצר של יונקים במוזיאון המערב אוסטרלי, בשיתוף פעולה עם חוקרים ממוזיאון דרום אוסטרליה, אוניברסיטת קווינסלנד בעריכת טכנולוגיה ועוד מוסדות.
גילוי מפתיע עם סיום עצוב
אחד המינים שנמצא מענין במיוחד הוא הבנדיקוט החום הקטן, (Perameles eremiana), שמוצאו בדרום אוסטרליה ונחשב לפני כן להכחדה, לאחר שככל הנראה נכחד לפני כמעט מאה שנה. מין זה נקרא לראשונה לאחר שהוכחד, והמדענים מעולם לא זכו לחקור אותו בטבע — מצער מכך שקשה היה למצוא אותו לפני האלף עשרים ואחת.
לעומת זאת, מין אחר – הבנדיקוט החום של ניו גינאה (Perameles gunnii) – לא היה לגמרי בלתי מוכר. עד היום הוא נחשב לתת-מין של הבנדיקוט הצפוני, אך המחקר החדש מוכיח כי ההבדלים ביניהם מספיק גדולים כדי להיחשב כבריאים כמלשון מין נפרד.
בנדיקוטים הם יונקים קטנים בגודל של ארנבת, הממוקמים באוסטרליה ובניו גינאה. הם בעלי פרצופים מחודדים וארוכים, רגליים אחוריות חזקות והיכולת לגלות מזון על ידי חפירה באדמה באמצעות רגליהם הקדמיות. רובם צורכים פטריות, שורשים, חרקים ועוד בעלי חיים קטנים, והחפירות שהם עושים מסייעות לשימור ומאזנת את פני הקרום הלח והאדמה.
קריאות לוגיות מממצאים עתיקים: מלטה ומרכיבי DNA
המחקר החל בשנת 2016, כשהגיע קני טראוווליאון למלגת צ'רצ'יל שבמסגרתה חקר דגימות של בנדיקוטים שנאספו לפני יותר מאה שנה ונשמרו במוזאונים באירופה ובארה"ב. לפי המוזיאון המערבי באוסטרליה, העבודה ההתחלתית התפתחה לפרויקט רחב היקף, במימון תוכנית המשאבים הביולוגיים באוסטרליה.
המחקר שילב שתי שיטות עיקריות. הראשונה היא מימורפולוגיה, דהיינו מדידות מפורטות של הגולגולות והשיניים. השנייה היא גנטיקה, באמצעות DNA שנאסר מקרקעות וממינים מודרניים, שנאספו באוסטרליה ובניו גינאה, חלקם במסגרת יוזמת הגנומיקה של היונקים באוסטרליה.
כל שיטה מאשרת את השנייה – צורת הגולגולת יכולה להיראות דומה בין מינים שנפרדו בנפרד במשך אלפי שנים, אך ה-DNA חושף שברים עמוקים שהעין לא יכולה לראות. כששתי השיטות מצביעות לאותן התוחמות, המדענים מרוויחים תוקף נוסף לצורך בשכתוב עץ המשפחה של המינים.
הבנדיקוט החום הקטן מוכר כיום רק מכמה גולגולות ומרכיבי עצמות קדמיות שנשמרו במוזיאונים, לפי Earth.com. דוגמת הסטנדרט של המין, שהיא הגולגולת הנמצאת במוזיאון בדרום אוסטרליה באדלאיד שנמסרה למטרות מחקר ב-1920, שימשה כבסיס לקביעה המדעית. במחקר שנעשה נבדקו מעל ל-800 דגימות מ-17 אוספים שונים.
המחקר גם זיהה תת-מינים חדשים, ביניהם שני תת-מינים של בנדיקוט זהוב, ארבעה תת-מינים של קונדה (Quenda), כולל תת-מין מראשי הר אדלאיד, ותת-מין של בנדיקוט חום צפוני מקייפ יורק בקווינסלנד.
המוזיאונים ככלים לשימור ומחקר
המחקר מחזק וממחיש את חשיבות שמירת האוספים הישנים במוזיאונים. הדגימות שנאספו על ידי חוקרי הטבע לפני עשרות שנים, לעיתים לפני שהשפעות קיצוניות כמו כריתת יערות והכנסת טורפים לא מקומיים שינו את המינים והטבע, כיום משמשות כמקור ראשון להיסטוריה של מינים שכבר אינם קיימים בטבע.
הכותבים מצהירים ב-"The Conversation": חוקים, תכניות לשיקום וסיוע כספי נקבעים בדרך כלל על מינים ומיני תת-מינים ספציפיים, אך לעיתים מין שמזוהה בטעות או בבלבול עלול להישמר או להיפגע במקום הלא נכון, ולכן חשוב מאוד להשקיע בשימור ואבחון מדויק באמצעות אוספים עתיקים.
המחקר מציין כי מיני הבנדיקוטים בסוג זה הושפעו במידה רבה על ידי טורפים לא מקומיים ושינויים בנוף מאז תקופת ההתיישבות האירופית באוסטרליה, מה שהקטין את הטריטוריות שלהם והפחית את המגוון הגנטי שלהם. ההגדרות המדעיות שונו רבות במהלך העשורים, מ-11 מינים שהוגדרו במקור ל-3 בשנות ה-90, ולסוף ל-5 לפני שהמחקר הנוכחי מציע שבעה מינים חדשים בסוג זה.
שינויים חשובים בדימוי השימור
שתי המסקנות של ההגדרות עלולות לשנות באופן משמעותי את מצב השימור של הבנדיקוטים החיים. מין הקונדה, שנחשב מזה זמן רב למין שחי במערב אוסטרליה, התברר כי בעבר חי גם באזורים מדרום לאדלאיד, באי קנגורו ובארכיפלג נויטס. זהו שינוי משמעותי בהיקף הטריטוריה שהם תופסים.
המחברים מצביעים כי הקונדה עשוי להיות פחות בסכנה ממה שחשבו לראשונה, אך הם מזהירים כי ההערכות שגויות בכל הנוגע למספר הפרטים הקיימים באזורים הדרום אוסטרליים, שמגיעים למספר קטן וממשיכים לדרוש הגנה מתמדת.
בניגוד לכך, מין הבנדיקוט החום הדרומי מצטמצם בטווחו מחדש, והוא כבר מוגדר כמין בסיכון. ההגדרה המחודשת מעמידה בפניו סיכונים גבוהים יותר לאיומיו, והמדענים מציינים כי ייתכן שיקבעו אותו לקטגוריה של מין בסיכון קריטי.
חשוב לומר שיש פן מעשי בנוגע להשלכות של מחקר זה: תכניות להעברה ושינויי מינים מתבצעות לעיתים במעורבות של מגוון אוכלוסיות בנדיקוטים, שרובם מוגדרים בסיכון או כאופים למוחלט. בהנחה ששתי אוכלוסיות במקומות שונים הן תת-מינים, ערבוב ביניהם יכול לערער את ההבדלים הגנטיים שמטרות שימור מנסות לשמר.
המחקר עצמו אינו משנה באופן מיידי את הרישום הרשמי של המינים, מכיוון שגופי שימור באוסטרליה ובאיגוד העולמי לשימור הטבע יצטרכו לבדוק ולבחון את הממצאים לפני קבלת החלטות רשמיות. תהליך זה עשוי להימשך שנים.
כל זאת, למרות שממצאי המחקר מצביעים על כך שהגדרות המינים מבוססות על הוכחות מדעיות שניתן לבדוק ולהפריך. מין הכחדה של הבנדיקוט החום הקטן ידוע ממעט מאוד דוגמות, והטווח וההתנהגות שלו נשארים לא ברורים במדויק.
הכחדה היא תוצאה עצובה, במיוחד כאשר מדובר במינים שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף המכרסם של אוסטרליה, וכעת נמצאים בסכנת הכחדה. מינים כגון היערות העבות של יונקי המין חוקרים, ומחקרי העתיד על "בנדיקוטים עם אף ארוך" מביאים לידי ביטוי את החשיבות של שימור גזעי המינים והמשפחות השונות, תוך התמודדות עם איום של אובדן בתי גידול, שריפות משתנות וטורפים אסורים שהובאו ליבשת.
מה ישראלים צריכים לדעת?
מה גילו המדע? שני מיני בנדיקוטים שלא היו מוכרים עד כה: הבנדיקוט החום הקטן (Perameles eremiana) מדרום אוסטרליה והבנדיקוט החום מניו גינאה (Perameles gunnii).
האם הבנדיקוט החום הקטן עדיין קיים? ככל הנראה לא. ההערכות הן כי נכחד לפני כ-100 שנה, והוא ידוע כיום רק מקולגולות במוזיאונים ומשרידי עצמות עתיקים.
כיצד זוהו המינים? באמצעות שילוב מדידות מפורטות של גולגולות ושיניים, יחד עם ניתוח DNA מדגימות משנים עכשוויות ומיצירות מוזיאליות עתיקות.
היכן נשמרו הדוגמאות? במוזיאונים ומוסדות מחקר באוסטרליה, באירופה ובארה"ב. במחקר נבחנו מעל ל-800 דגימות מ-17 אוספים עולמיים.
האם זה משנה את מצב השימור של מינים? לא מיידית. ההערכות הן שהבנדיקוט החום הדרומי בסיכון, אך ייתכן שלמינים מסוימים יש סיכוי נמוך יותר להיחלש. הגורמים הרשמיים יצטרכו לבדוק את הממצאים לפני שינוי מדיניות רשמית.
למה חשוב לשמר את אוספי המוזיאונים? כי הם שומרים תיעוד על מינים שדלפו מהטבע או נכחדו, ומאפשרים באמצעות טכנולוגיות חדישות לגלות פרטים שהחוקרים משנים לא הצליחו לגלות בעבר.
