התנינים הזעירים בעולם תועדו בפעם הראשונה דורשים עכברים בתוך מערכת מערות בגבון, אפריקה המרכזית
במהלך הצילום הראשון מסוגו, תועדו התנינים הזעירים והקטנים במיוחד באפריקה, המכונים תנינים קטנים-תואנים, מצודדים עטלפים עמוק בתוך מערכת מערות באנגובן. הוידאו שפורסם ב־1 באוקטובר מציג את התנינים הללו, שגדלים באורך של כ-1.5 מטר, כשהם לוכדים עטלפים החשוכים לחלוטין, תופעה שהחוקרים ידעו שקיימת אך מעולם לא הצליחו לתעד בזמן אמת, על פי דיווח של Live Science.
הוידאו מגיע מסדרת תיעוד חדשה של נייטיונל גאוגרפיק, שהושקה ב־2 באוקטובר
הסדרה היא דוקומנטרית חדשה ואינה חלק ממחקר מדעי חדשני, אך היא מעניקה הוכחות ויזואליות נדירות על איך אוכלוסיה מבודדת זו שורדת מתחת לפני האדמה. הקטע הייחודי מציג תיעוד של כריתות לילה של תנינים זעירים באיזור שמרחק משטחי היער של גבון, בחדרים ומנהרות מכוסות בזבובי עטלפים, במקום שנחשב לטריטוריה מבודדת וחשוכה במיוחד.
הטכנולוגיה מתחקה בטכנולוגית אינפרה אדום ומספקת תיעוד מרהיב של הציד החשוך
שימוש במצלמות אינפרה אדום היה אתגר גדול. המפיק ליליאן טוד-ג'ונס, שהובילה את הצילומים במערות, הסבירה כי הצוות התאמה מצלמות פשוטות שמותאמות לתיעוד באור אינפרה אדום, כך שהחיות עדיין נשארות בתנאי חשיכה מוחלטת. לדבריה, המצלמות התפסו את התנועה בתוך המערות כשכלום לא נראה לעין בבירור, והן הצליחו לתעד את ההרפתקה המיוחדת של החיפושים בלילה החשוך.
ממחקר שנעשה על ידי אקולוג שימור באוניברסיטת פלורידה, שהוכר כפרופריאלי על ידי המכון הלאומי של ג'ורג' קלוני, נמסר כי חוקרים כבר הקפידו בעבר לנסות לעקוב אחר תנועות העטלפים היוצאים בערב ונתרו את טורפים כמו התנינים שלהם. מה שהדמות את הייחוד של הוידאו כאן, הוא תיעוד הציד החשוך, בלי הפרעות או מעורבות של בני אדם, מה שמספק תובנות חדשות על התנהגות החיות בחשיכה.
אוכלוסייה במערות שונה מבני משפחות היער שלה
התנינים הזעירים התגלו לראשונה במערות בשנת 2008 על ידי הארכיאולוג Richard Oslisly, וצוות חוקרים תיעד אותם בשנת 2010. ההערכות מדברות על כ־100 עד 200 תניניים החיים ב־10 עד 12 מערות נפרדות בבאדן, באזורים שממש מחוץ לתחום ההגנה של יערות גבון. מחקרים שפורסמו אפילו מצביעים על כך שהחיה הזו מתפתחת לכדי מין נפרד, עם תכונות גנטיות ייחודיות המבדילות אותה מתניני היער הסמוכים.
התזונה שלהם שונה באופן מובהק. מחקר שפורסם ב־2016 באתר מדעי בחרה לבדוק את ההבדלים בתזונה בין תניני מערות לבין תניני יער, ומצאה כי תניני המערות נשענים בעיקר על צריכת חבילות חיפושיות ועטלפים, בעוד שהתנינים ביער צורכים בעיקר סרטנים ומזיקים אחרים במי נהר מתוקים. הצעירים של תניני המערות במצב גופני טוב יותר משמעותית לעומת אלה שביער, ככל הנראה מפני שהטרף במערות זמין יותר ופחות מטורפים עומדים שעלולים לסכן אותם.
חלק מתניני המערות הם גם בצבע כתום, תוצאה של חשיפה לזבוב האפרוח של עטלפים המכיל חומרים כימיים שמפרקים את צבע העור בהדרגה. מחקרים גנטיים הראו שהקבוצה הזו הולכת ומבודדת מהתנינים שבחוץ, והנטייה הזו הולכת ומעמיקה עם הזמן, מה שמביא לחשיבה שהוכח כי חיות המערות מצויות כבר בתהליך של אבולוציה מבודדת ומשתנו.
חיי היום במערות והאתגרים הכרוכים בכך
חקר חיות אלו הוא קשה ומעורר קושי פיזי והריח לא נעים במיוחד. חוקרים תיארו כיצד הם נאלצים להתקדם דרך הזבובים והלכלוך שבמערות, תהליך שהוא בלתי נעים לעיתים קרובות. הם מצאו כי הזבובים והעטלפים הם חלק בלתי נפרד ממערכת המארחות בו, ומספקים אוכל, זבובים ומרבצי זבל שמחיים את קהילות הקרקרים והעטלפים שהטורפים של התנינים צורכים.
שאלות פתוחות עוד ניצבות בפני החוקרים. הוידאו מראה את התנהגות הציד של התנינים בלילה, אך לא מספק את ההבנה לגבי כמה פעמים הם מצליחים ללכוד עטלפים, כמה מהם בדיוק הם אוכלים, וכיצד השינויים בכמות האוכל משפיעים על האוכלוסייה. עוד לא זוהתה המין המדויק של עטלף שנראה בסצינות.
שימור והגנה עתידית של התנינים הזעירים
התנינים הזעירים מוגדרים בקטגוריה של "סיכון נמוך" תחת רשימת האדום של הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), אך ישנה הערכה כי חיות אלו לא עוברות הערכות מחודשות במשך עשרות שנים. האיומים המרכזיים עליהם הם ציד למטרות בשר ואובדן בית גידול, כאשר כל שנה מנותבים אלפי צידדים של תנינים זעירים מעמקי יערות מבודדים לערים באפריקה, כדי למכרם ולמכור בשוק המקומי והעירוני, על פי דיווח של National Geographic. בעניין זה, חוקרי שמירת הטבע והחוק מנסים לפתח מערכות רישוי שמגבילות את כמות הציד.
מערות באנדא, בה נמצא התנינים, שוכנות מחוץ לאזורי ההגנה המוגדרים של גבון, אך הממשל הגבוני עובד על תהליך של הכרזה עליהן כאתר שמור, כדי להבטיח את עתידן. הקבוצה החוקרת באותו המיזם מציינת כי יש צורך במתן הכרה רשמית כדי להבטיח את ההגנה עליהם לטווח הארוך.
בעבור הקוראים בישראל, הסיפור הזה מדגיש יותר את החשיבות בשימור בתי גידול מבודדים, כמו מערות ואיים, שיכולים להימצא כמבודדים ולשמש כמקומות מחסה למינים ייחודיים שלא קיימים בשום מקום אחר בעולם. אירועים או שינויים אקולוגיים קטנים יכולים להפיל את האיזון ולהביא להכחדתם של מינים אלו, ולכן שמירתם היא אחריות המamp;רשות. גופים כמו קבוצה המומחית לראיית תנינים של ה־IUCN מסייעים להבטיח המשך קיומם והגנה על מינים ייחודיים אלה, שגם בישראל ישנן מערות ומקומות נסתרים שאולי יועדפו על ידי אותם מינים במקומות אחרים בעולם.
המחקר מצביע כי תניני המערות עשויים לעבור תהליך אבולוציוני כך שיילחמו ויתפתחו למינים חדשים, עם תכונות ייחודיות של עור צבעוני ומאפיינים גנטיים מיוחדים, בעוד שהסרטון החדש מציג לראשונה באופן חידוש את הרגלי הציד שלהם, וממחיש בפעם הראשונה כיצד חיות אלו תופסות ומחפשות את טרפן בלילה חשוך.
השלב הבא הוא להבטיח את ההכרזה הרשמית על המערות כמקום שמורת טבע, ולשלב את ההגנה החוקית המלאה על התנינים הזעירים, כדי לשמר את המין הייחודי הזה שישב באורח מבודד בוודאי, במקום מעטים מגיעים אליו — אך בהכרח חיוני לעתיד של המגוון הביולוגי של כדור הארץ.
