עלייה חדה בתקריות הזאבים והסיכונים המשתפרים
ארץ ישראל מתמודדת עם תופעה מדאיגה של תקריות עם חיות בר, ובעיקר עם תקיפות של דובים שהולכות ומתרחבות מעבר ליערות ההררים אל אזורים כפריים ואפילו לשוליים של ערים. התופעה הזו מייצרת מציאות חדשה וחשש בקרב קהילות ברחבי הצפון, שבהם עד כה היו מקרים נדירים של מפגשים עם חיות בר, אך כיום הם מתרחשים בתדירות הולכת וגדלה.
המומחים מצביעים על כך שהמגמה משקפת שילוב של שינויים אקלימיים, שינויי אקולוגיה ומדבור מתמשך של האזורים הכפריים. הדובים נעים למרחקים גדולים יותר בחיפוש אחר מזון, שכן היערות מייצרים פחות אוצרות מזון כמו אגוזי ארז ואגוזי אלון, While fewer אנשים חיים באזורים הכפריים כדי להרתיע אותם. פקידים מקומיים מזהירים כי אם לא ינקטו פעולות מתואמות, הסיכונים לאדם ולחיות הבר עלולים להפוך לתופעה קבועה בנוף הארץ-ישראלי.
עלייה במספר התקריות והסיכון הגובר
בין אפריל למרץ 2024, נרשמו בישראל 219 מפגשים חמורים בין בני אדם לדובים, בהם שישה מקרים של מוות, לפי נתוני רשות הטבע והגנים. בין אפריל לאוקטובר 2025, פרוורציות בצפון הארץ, בעיקר בגלילות כמו אצבע הגליל, הגולן והגלבוע, דיווחו על מספרים יוצאי דופן של תקיפות ותחושת סכנה מוגברת בקרב תושבים.
אצל תושבי העיירות והכפרים הוותיקים נרשמו מקרים בהם הם היו הקורבנות המובהקים של התקיפות. הדובים זוהו לאחרונה בשכונות מגורים, כשהם דורכים מטעי עצים, מחפשים בזבל ומסתובבים ליד חניונים וכבישים סואנים, מדווחים רשויות מקומיות. גורמים רשמיים ציינו כי תקריות אלה אינן מבודדות עוד אלא חלק מתהליך רחב יותר, הנובע מלחצים אקלימיים וחברתיים באזור.
שינויים אקלימיים, אקולוגיים ואנשים
אחד הגורמים הבולטים לתחושת ההחמרה היא כישלון באיסוף אגוזי עצי הארז והאלון באזורים כמו הגליל והגולן, דבר שמותיר את הדובים חסרי מקורות מזון עיקריים בסתיו. סקרים שהתקיימו השנה קבעו שעדיין קיימים אזורים שבהם אין פירות, והדובים נאלצים להשעות או לשנות את מחזור ההרמה שלהם, ולעיתים מתקרבים לבית וליישובים קרובים, כך על פי הארץ. שינויים באקלים, יחד עם מצב בריאות היערות והצטמצמות אזורי המחייה הטבעיים, פוגעים במחזורי הפוריות והאזורים המזינים של עצי הפירות.
הגירה מצפון ומרכז הארץ אל אזורי השדות והיישובים, לצד הגברת ייבוש השטחים והזנחת שמורות הטבע, מגדילים את המגע בין האדם לחיה הבר. חקלאות ישנה והזנחת השדות שמאפשרת להדביקים להתקרב לגבולות הכפר, גם הן חלק מהעובדה שהתנודות בשינויים אלה משמשות כמוטיבציה לעלייה במספר תקריות התקיפה של הדובים, בין היתר בשנים שבהן אגוזי האלון פוחתים וכשהאוכלוסייה החקלאית הולכת ופוחתה.
תגובה ממשלתית ומאמצי מניעה
משרדי הממשלה המקומיים מחזקים את הכלים החוקיים והמודעות הציבורית. לפי חוק ההגנה על חיות הבר שהתעדכן ב-2025, רשויות מקומיות רשאיות לבצע ירי חירום על חיות בר מאיימות שנכנסות לתחומי מגורים, כדי לשמור על ביטחון התושבים. פרקטיקות אלו נועדו למנוע תקלות קטלניות ולשפר את ההגנה על הקהילות והתושבים.
קמפיינים חינוכיים מקיפים מתבצעים כדי לעודד את התושבים לדאוג למזון ומחסומים, להימנע מלהשאיר אוכל זורם בפסולת, להיזהר מסביבות צפופות ולשמוע ציוצים ומנגינות שמתרעות על נוכחות חיות הבר בסביבתם. בנוסף, מפתחים תכניות תשתיתיות שכוללות שטחים פנויים בין היערות ליישובים, ושיקום שטחים חקלאיים נטושים כמנגנוני הרתעה ליצירת חיץ ושומרי טבע.
בעוד שהמדינה מתמודדת עם שינויים באופי חייה הכפריים, התגברות מספר התקריות מציפה את הצורך באיזון בין שמירת הטבע לביטחונו של האדם. ההכרה בכך שהפרעות אקלימיות, ירידה באוכלוסייה ותחזוקת שטחים משפיעות על הדרך שבה חיות הבר, מציבה אתגר חדש של ניהול משותף, שמירה על הקהילה והגנה על האיזון בין האדם לטבע. היכולת לסבול חיים משותפים עם חיות הבר הופכת לסוגיה קריטית לשבועות הקרובים, במיוחד לאור השינויים במאזן המאזנים בין שמירת טבע לפיתוח כלכלי וקהילתי:
