טירנוזאורוס רקס היה חם-דם כמקובל להערכה ישירה ראשונה](#)
חום גופו של הטירנוזאורוס רקס הוערך כבערך 36.3 מעלות צלסיוס, קרוב לטמפרטורת הגוף של אדם בוגר, על פי הערכה ישירה ראשונה של טמפרטורת גופו של הדינוזאור. המחקר, שפורסם ב-16 בספטמבר במהדורת Science Advances, נערך על ידי בחינת קשרים כימיים שנשארו בשנים שלושה שיניים של T. rex מחלקת Hell Creek שבמונטנה. התוצאות מצביעות על כך שחום גופו של הטירנוזאורוס היה גבוה יחסית ללטאות קרות-דם המודרניות ותחת טמפרטורתם של העופות בני זמננו, שבטבע הם קרובים לו במיוחד.
ממצא זה תומך בתמונה של חיה פעילה ששמרה על חום גופה מעבר לסביבתה, והוא יחד עם מודלי אקלים מספק הוכחות פיזיות ליכולתם של הטירנוזאוריים לחיות כל כך צפונה כמו באלטה של קראתוס, שם החורפים היו קרים מדי עבור תנינים וצבים. התוצאות מצטרפות להבנה שהדינוזאורים, ובפרט ה-T. rex, לא היו בהכרח יצורים קרי-דם מפורסמים, אלא חיה שהתנהלה בטמפרטורה פנימית מבוקרת.
קריאת הטמפרטורה מתוך זלעפי שיניים עתיקות
שיטת המחקר היא קרורמטומטריה של איזוטופים משולבים. בשן נמצאים פחממנים המיוצרים מקשרי פחמן וחמצן, הכוללים איזוטופים כבדים כמו פחמן-13 וחמצן-18. בעת יצירת אמייל השן, קשרים אלו נוצרים בתדירות שתלויה בטמפרטורה, וחשיפת תדירות הקשרים מסייעת להעריך את הטמפרטורה שבה השן גדלה בתוך החיה החיה. ככל שהקשרים נדירים יותר, מצביעה זאת על טמפרטורה גבוהה יותר, ולהפך.
המחקר נעשה על ידי לקיחת דגימות קטנות של אמייל מהשיניים, המסיסות בחומצה פוספורית לשחרור פחמן דו-חמצני, שנמדד באמצעות ספקטרומטר מסה. שיטת זו מציעה את המדויקת ביותר לבחינת הטמפרטורה ההיסטורית, כי אמייל עמיד יותר מפני שינויים כימיים בהשוואה לעצמות, אשר הגוף מתמיד משקם ומעדכן במהלך חייו. עוד הוחל שימוש באינפררד על מנת לבדוק האם השיניים עברו שינויים כימיים מחוץ לסביבתן המקורית, וממצאים הראו שהשיניים מתוך Hell Creek דומות במאפייניהן לאלה של שיני תנין מודרני, ושלאחר שהתבצע ניתוח על תכולת הפחממנים, התוצאות תאמו את ההשערות שהטמפרטורה שהשיניים גדלו בה היא סביב 36.3 מעלות צלסיוס.
שיתוף פעולה עם המוזיאון והסכמה לחריטה על השיניים
שני מתוך שלוש השיניים הגיעו מתול עזרא, השלמה ביותר של שלד ה-T. rex שנמצא במוזיאון להיסטוריה טבעית בלוס אנג'לס, והשלישית היא שן נפרדת מחיה אחרת. לפני עשר שנים, שיטת המחקר דרשה כמות חומרים גדולה יותר, אך במהלך השנים היקף החומר הנדרש התקטן בכ-90%, לכמה מ"ג בלבד לבדיקה. שינוי זה הפך את התהליך למקובל והמאפשר חקירה כזו גם על עצמות יקרות ערך.
המוזיאון הסכים לוחץ על הממצאים, בהתחשב בעובדה שהנזק הקטן שנגרם לשתיים משיני התול הללו לא פוגע באוסף המוצג, ושזו השקעה שמטעינה אותנו בהבנה חדשה על חיה חשובה בהיסטוריה של כדור הארץ.
בנוסף, כדי להבטיח תוצאות אמינות, הושוו תוצאות הטמפרטורה שהתקבלו מהשיניים מחוץ לתול לסמני קריפטים של חומרים שנמצאו באותם סלעים – כמו שיני תנינים מחוף Hell Creek שנתנו מדדים של כ-30.9 מעלות צלסיוס, וקונכיות קדומות שתיעדו טמפרטורות סביב 25.9 מעלות. ההבדל בין התוצאות מצביע על כך שהטמפרטורה שהתוצאה מייצגת היא אכן של אובייקט חי בזמן חיו, ולא תוצאה של תהליך כימי חיצוני שחל בעפר ובסלעים.
חם יותר מאזמרף, קר יותר מעוף
בהשוואה ללטאות קרות-דם מודרניות, שנעות בטווח של כ-28–30 מעלות צלסיוס, והעושים שימוש בטמפרטורה של 40–43 מעלות צלסיוס, T. rex נמצא בין השניים, בהישג יד של יונקים כמו בני אדם ופקעות. זה מעיד על כך שתנאי הטמפרטורה הפנימית של הקריפטוזאורוס הייתה סבירה שמירה על חום גופו לאורך זמן והוכחה לתותבות ההנחה כי היה חיה המפעילה מערכת חום פנימית מבוקרת.
המחקר מצביע על תפקוד פיזיולוגי המאפשר תנועה ופעילות, אך אינו מתייחס להתנהגות הציד או אכילה בפועל, ולכן אינו משלים דיון בהכרח לגבי הרגלי התזונה של הטירנוזאורוס. הוא מכחיש את דמותו של יצור איטי ומנומנם, המסתפק בשמש בימי החום.
המומחים בחקר דינוזאורים חיבקו את הממצאים והערכתם, תוך הקשר לתחום. תומאס הולץ ג'וניור, חוקר פרה-היסטוריה מאוניברסיטת מרילנד, אמר ל-CNN כי הממצאים מחזקים את ההשערה שה-T. rex היה חם-דם באמת, במיוחד מכיוון שהתוצאות משקפות טמפרטורה גבוהה באופן מובהק בפני עצמם. גם ג'סמינה וימאן מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שדוקטורתה לא הייתה מעורבת ישירות במחקר, שיבחה את הדיוק בממצאים והוסיפה כי מחקרים קודמים שלה תומכים במסקנה שהדינוזאור היה בהחלט בעל חום גוף גבוה.
טווח חיים שהגיע עד אלסקה ומקסיקו
תקופת הקרטיקון נחשבת לאחת התקופות החמות בהיסטוריה של כדור הארץ, כשהטמפרטורות היו כ-11 עד 25 מעלות צלסיוס חמות יותר מהיום. אף על פי כן, החורפים באזורים כמו אלסקה היו קשים מדי לחיה קרה-דם כזו, והוכח כי אין ח fossils של זוחלים או צבים מתקופת הקרטיקון שם, בעוד שנמצאו fossils של טירנוזאורוס. שימוש במודלים אקלימיים עתיקים הראה שגוף עם טמפרטורה כזו יכול היה לשרוד את התנאים הקשים של אז, והטווח המתאים לאזור נע משיקגו דרומה עד מקסיקו וממלכה של צפון אמריקה, עד אלסקה.
אמנם הדיוק מוגבל ואינו ממצה את כל ההשערות, כי המחקר מבוסס על שלושה שיניים מאותה שכבת סלע, וההערכה לסטיית תקן של כ-93 עד 102 מעלות פרנהייט מעלה כי קיימת אפשרות לכיול עונתי, אך השוואות עם שיניים של תנינים אחרים וקלמיים שהיו במצב שונה תומכות באמינות הממצאים, בטענה שהטמפרטורה שהתוצאה משקפת היא אכן של בעל חיים חיים באותה תקופה. המחקר אף מציין כי הממצאים מתיחסים ל-T. rex באופן ספציפי ולא לכל הדינוזאורים, ומייצגים את טמפרטורת ההתפתחות של האמייל, ולא בהכרח את הטמפרטורה שהחיה שמרה על גופה ביום-יום. כמו כן, המחקר נתמך חלקית על ידי קרן המדע הלאומית.
החוקרים מבקשים להחיל שיטות דומות על סוגים אחרים של דינוזאורים, ומומלץ כי קבוצות של דינוזאורים שחשבנו שהם קרי-דם כמו טריצרטופס, סטגוזאורוס וברכיוזאורוס, יהיו היעד הבא לבחינה. לבני הקהילה שמבקרים בדרום קליפורניה, תול עדיין מוצג במוזיאון להיסטוריה טבעית בלוס אנג'לס, כעת עם מדד מדויק של טמפרטורת הגוף ביחס לגולגולת ולשלד.
