רשת סיבים אופטיים תת-ימית לזיהוי קולות לוויתנים
קווי תקשורת אופטיים המוטמנים בקרקעית הים ובנוי להובלת נתונים באמצעות אור, יכולים לגלות גם צלילים ורעידות המתרחשים באוקיינוס. מחקרים חדשים מציעים כי טכנולוגיה זו עשויה לשמש ככלי חדשני לניטור לוויתנים, במיוחד באזורי ים בהם המעקב הימי המסורתי מוגבל ולא יעיל. חוקרים מאוניברסיטת קורנל בארה"ב שיישמו שיטה שנקראת זיהוי אקוסטי מפוזר, הצליחו להקליט קריאות של לוויתני קשת באורך קווי תקשורת קיימים, מבלי לצרוך ציוד ייחודי בכל נקודת קצה, אלא באמצעות שימוש בתשתית קיימת. עדות זו נמסרה בדוח שפורסם ב"מקטע קרוניקל" ב-10 בנובמבר.
הרעיון מפתה מפני שלרבים מאזורי הים אין אמצעי מעקב אקוסטיים מספקים, והטמעת קווי תקשורת תת-ימיים עצומים מאפשרת לכסות אזורים נרחבים באמצעות תשתית שכבר קיימת ולחסוך במשאבים רבים. אך חשוב לציין שזהו עדיין בשלב פנימי של מחקר, ואינו מכפיל שיטה לאיתור לווייתנים באופן בטוח ומכליל. מדענים עדיין צריכים לבדוק עד כמה שיטה זו מדויקת בזיהוי קריאות של אוכלוסיות שונות ומתאימה לקטגוריות שונות של לווייתנים, איך ניתן לפרש את הנתונים ולהפוך אותם לכלי יעיל עבור תומכי שימור ומעקב.
כיצד קו תקשורת אופטי יכול לחוש קולות
הקטרים של סיבים אופטיים מעבירים מידע באמצעות פולסי אור. טכנולוגיית הזיהוי האקוסטי המפוזר משדרת אור דרך הקו ומדידה שינויים זעירים במידת ההחזרה של האור כאשר הקו תופס רעידות. שינויים אלה מתרחשים בזמני תקרות רעשי הסביבה, גלים והחלקות על הקרקעית, ומאפשרים לחוקרים לזהות תנועות וקולות שנקלטים באוקיינוס. השימוש בטכנולוגיה זו מאפשר הפעלה של במת אורך לאכיפה, ומותח את היכולות של ניטור אולטרה-רציפה באזורים מרוחקים שבהם הקמת תחנות אקוסטיות מסורתיות מסובכת ויקרה.
העבודה של חוקרי קורנל מצביעה על אפשרות להשתמש בתשתית של רשת האינטרנט כנמל לאיסוף נתוני זיהוי קולי של לוויתנים. היא אינה דורשת ציוד ייעודי בכל נקודה ואינה תומנת חיישנים ייחודיים; במקום זאת, השיטה מאפשרת שיקוף של שינויים לאורך הקו כולו, כשהאמינות והדיוק תלויים בתנאי השטח, באופי הקריאות ובסוגי הרעשים המקיפים.
למה קריאות קשתות הלווייתנים הן סימני אמת שימושיים
קריאות לוויתנים מסוג קשתות נשמעות באופן אקוסטי ומאפשרות מחקר על אופי ההימצאות של מינים אלה באזורים השונים, במיוחד באיזורים קשים לצפייה ישירה או באזורי קרח, חשוך או מטושטש. ניטור אקוסטי פסיבי מאפשר קבלת מידע מבלי להפריע לכל הימצאות חיה, מבלי להצריך שיגור צוללות או תיוגים יקרים. שיטה זו יכולה לשמש כמשלים למעקב הקיים, יחד עם שיטות מסורתיות כמו חיישני הידרופונים, צפיות עין, תיוג באמצעות לוויינים ומידע סביבתי נוסף.
שילוב הנתונים ממספר שיטות יעלה את רמת הביטחון בזיהוי הקול, ויאפשר להעריך את מיקום הלוויתן ביחס לקו התקשורת, באופן שייתן תובנות שימושיות לתכנון מיפויים ומחקרים עתידיים. נכון לעכשיו, מדובר בהוכחת קונספט, ואינו מצביע על כך שקווי תקשורת תת-ימיים כבר מסוגלים לספור את כל האוכלוסייה באופן מדויק. קריאה בודדת אינה מייצגת בהכרח את כמות כל הלווייתנים באזור, שכן חיה אחת יכולה לקרוא מספר פעמים, וחלקן השקטות עלולות להישאר בלתי נראות.
שימוש בכל תשתית קיימת להרחבת מנגנוני המעקב
עבור חוקרי אוקיינוס, קופי תקשורת קיימים באגן הים הם מתנה יקרת ערך, מפני שמאפשרים איסוף נתונים מבלי לדרוש הקמה ותחזוקה של אמצעי מעקב יקרים. באזורים מרוחקים בהם נמליות ותחזוקה של ציוד הם יקרים ומורכבים, הרשתות הקיימות עשויות לשמש כ"תחנות אוטומטיות" המנטרות ומודדות באורך רב. כך, אפשר לייעל את תהליך המחקר, ולכסות מרחבים עצומים תוך חיסכון משמעותי במשאבים.
יחד עם זאת, הטכנולוגיה מוגבלת באזורים שבהם אין קווי תקשורת קיימים או שאלו אינם זמינים לבעלי הקו. בנוסף, ישנם חששות בנוגע לפרטיות, לביטחון הנתונים ולתחזוקה של הקווים. סיבים אופטיים שייכים לגופים פרטיים או לחברות תקשורת, ועל כן קיימות סוגיות שיתוף פעולה ורגולציה שיש להביא בחשבון. גם השימוש בטכנולוגיה זו עלול לגרום לבעיות של הפרעת תקשורת רגילה, שצריכה להתחשב בהתחשבנות עם מרשם הרשתות ולתאם עמה לפני שיפותחו יישומים מעשיים.
האתגרים והדרישות להמשך הפיתוח
בשלב הבא, על החוקרים לבצע אבטחה ואימות אמיתיים. עליהם להשוות בין הנתונים שמתקבלים מקווי התקשורת לבין מדידות ממתקן הידרופון סמוך, ולבדוק באיזו מרחק ניתן להבחין בקריאות, ובאיזה אופי הסוגים השונים של הקריאות עדיין מזוהים בבהירות. כמו כן, יש לבחון באיזו תדירות מתקבלים התראות שגויות ולמידת היכולות של המערכת לזהות קריאות במגוון עונות השנה. חשוב גם להבין את השפעת רעשים חיצוניים כמו תנועת כלי שיט, רעידות אדמה ומזג אוויר קיצוני, וכיצד להפריד בין הקולות המעניינים לרעשים הסביבתיים.
תחום פרטיות, בעלות ותחזוקת הרשת הם נקודות חשובות. יש צורך בהסכמים בין בעלי הקווים לבין החוקרים, ומדינות וגורמים רגולטוריים יידרשו לקבוע כללים ברורים כדי למנוע הפרעות לתפקוד הרשת ולשימוש המדעי בו זמנית. במידת ההצלחה של תהליך האימות, הנתונים שיאספו יוכלו לשמש להערכת עונתיות, לשינויים בכמות הקריאות, ואולי לתבניות ההגעה של לוויתנים, אך לא להערכת כמות מדויקת של האוכלוסייה, כי קריאות אינן מייצגות בהכרח את כל הלווייתנים באזור.
סיכום והבטחות עתידיות
המחקר מציע כי תשתיות תקשורת קיימות יכולות לשמש למטרות מדעיות נוספות, ולא רק לתקשורת. טכנולוגיה זו אינה מחליפה בהכרח את שיטות המחקר המסורתיות, אך עשויה להוסיף מרחב אקוליטי חדש לניתוח אקולוגי, לתמוך בניטור שוטף ולטייב את ההחלטות לשימור ופיקוח על אוכלוסיות הלוויתנים. בשלב זה, החשיבות היא בהמשך פיתוח, בדיקה ואימות של הכלי, כדי להבטיח שהוא אכן יסייע למערכות שיקול דעת, וייתן מענה יעיל ומדויק לשאלות החשובות בנושאי שימור וחקר הים.