גילוי היסטורי שהולך אחורה לתקופה שלפני הדינוזאורים, מבהיר לנוניו על ההיסטוריה האבולוציונית של הטטרפודים ומביא תובנות מרהיבות על אופי החיים בתקופות פרהיסטוריות. זהו תגלית שמבשרת פתיחת חלונות חדשים לעבר ההיסטוריה של היצורים שהקימו את המערכת האקולוגית של כדור הארץ.
גילוי עצום במשקלו ובהיקפו
בימי ימינו, ממצאים מאפריקה Namibia מצביעים על חיה טורפת שהייתה גדולה יותר מבני אדם, עם גולגולת באורך של כעשרים ס"מ. החוקרים משערים כי אותה ישות שקרויה לעיתים קרובות "המאבק של הפרה-היסטוריה" הייתה תלויה בראש הרחב והשטוח שלה, עם שיניים חדות ורעידות כדי לתפוס ולטרוף את מזונה. ממצא זה מדגים היטב את המגוון העצום של החיים הקדומים — ימי תקופות שמעמדם כיום בתולדות הטבע עדיין מסתורי ומרתק.
הממצאים הללו מתוארכים לכחצי מיליארד שנה אחורה, כאשר פני כדור הארץ היו שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים כיום. פני השטח היו מוריקים, מוקפים באזורים שנראים כיום כמойדי קרח, ולא באקווליטיים שבהם מצאו עד כה רוב fossili הטטרפודים הראשונים.
חשיפת סודות האבולוציה
הממצא מצביע על עולם עשיר ומגוון, שבו חיות קדומות אלה היו חלק ממארג החיים שהולך ומתבהר הודות לחפירות ומחקרים מדוקדקים. החיות הזקופות, שהן אבות של אמפיביות, זוחלים, עופות, יונקים ואפילו בני אדם — נפרשו על פני תקופות מרובות, וממשיכות להיבנות יחדיו באמצעות עבודתם של חוקרי הפטריולוגיה.
החשוב בממצא זה הוא המקום של גילוי השרידים. רוב הפלאונטולוגים מצאו את פלאי ההיסטוריה של הטטרפודים בעמקי שלג וביערות משקעים שהיו פעם מיושבים באזורים שקריו מאוד, בדומה לאזורים הקרובים לקוטב הדרומי. במקרה זה, הממצאים שהתגלו לא נצבעו באדום של יערות טרופיים, אלא נמצאו באזור שעסק בהכחדות קרחוניות קשות, באיזור שהיה מכוסה קרח וסוגי קרח במהלך עידן הקרח הפאלאוזואי.
משמע שהיצורים הקדומים, כפי שמראים הממצאים, היו בעלי מיגוון רחב של צורות חיים והתפשטות גיאוגרפית נרחבת— תיאור שנחשב עד עתה כהיפותזה בלבד. הממצא מצביע על כך שהעולם הקדום היה מגוון הרבה יותר ממה שחשבו, ולמעשה, חיות אלה יכלו לשרוד באזורים שעד כה נחשבו כקיצוניים או פחות נגישים.
איך ידעו מה היה תפריט המזון שלהם?
חוקרי הפלאונטולוגיה הסיקו את תפריט היצורים באמצעות ניתוח מבנה הגולגולת והשיניים. ליצור הייתה דפוס מיוחד בראש, שמתואר כ"מתאר של מושב שירותים", תרתי משמע— כלומר, צר שמאפשר פתיחת הפה הרחבה וקליטה של טרף. השיניים, הגדולות והמסודרות באינטרלוקינג, אפשרו ללוכדם ביעילות ולטרוף כל מה ששט בים בזמן שהסתתרו בערוצים צמודים לקרקעיתם.
התיארוך של חברי הגוף, ובעיקר של הפה והשיניים, מעיד על אופי טורף אקטיבי שהסתתר בקרבת קרקעית אגמים וביצות, והמתין לטרפו המפתיע. המאפיינים המיוחדים של חלקו הקדמי של הגולגולת, כמו גם צורת השיניים, נועדו לפעולת נשיכה ייחודית שהייתה חלק מאורח החיים של יצורים אלו, שמהלך חייו כלל תקיפה והכנסת טרף לשיניים הגדולות שלהם.
המיקום של הממצאים, באזורים שהיו מתחת לטור של קרח בעידן הפאלאוזואי המאוחר, מרמז כי יצורים אלה היו מותאמים היטב לתנאים קשים, ומסייע באבחנה שלהם כטורפים עליונים במערכת האקולוגית. שילוב של תכונות פיזיות והסביבה ההיסטורית מחזק את ההשערה כי הם היו טורפים ששרדו והטמיעו תפקיד מרכזי בנוף הקדום של כדור הארץ.
עידן הקרח וההיסטוריה הקרחונית
מדענים מייחסים את התנועה וההתפתחות של הקרחונים לאירוע גזעי של תקופות קרח נפרדות שפגעו והשתנו לאורך מאות מיליוני שנים. חלק מהם סבורים כי בכל תקופה נוצרו עד עשרים וחמש שכבות של קרח בגונדואנה, התחילו ונעו באופן עצמי, תלוי בתנאים הגיאולוגיים והאקלים שהשתנו עם הזמן.
הקרחונים שזזו ברחבי היבשת השונות של גונדואנה הותירו סימנים של תנועות והחלפות בין אזורים בהם היה שליטה של קרח לימים של חסר קרח או שחרור מהקיפאון. התהליך החל באזורים שהיו בעבר באיזור דרום-אמריקה ומערביים של היבשת, והמשיך להתפשט אל עבר מזרח אפריקה, עד שהגיע לאזורים שנמצאים כיום באוסטרליה.
העדויות מצביעות על כך שכל מרכז קרח נשאר פעיל במשך כעשרה מיליון שנה, והתנודות בין שיאי הקרח לבין תקופות בהן הקרח היה פחות משמעותי, היו תדירות וקצרות יחסית. התקופות שהיו הכי קרות באירוע ה- LPIA, הן ההבט של תקופת גלישת הקרח, החל מימי הפמקוב ולפני כן, ועד לתקופות חמות יותר בהמשך.
התקופה הראשונה של גלישת הקרח התרחשה בין ה- Serpukhovian ל- Moscovian, כאשר הקרח התפשט מאזורי דרום אפריקה ומערבה של אמריקה הדרומית לכיוון מרכזי. שבר מוביל נרשם על ידי ירידת רמת הים העולמית שהייתה המשך של תקופות קודמות, והעיד על התרחשותה של קרחונית מרכזית ראשונה במאה ה- Bashkirian.
במהלך התקופות הבאות, האזורים של השיאים של הקרח שינו את מיקומם, והגיעו לבסוף לאוסטרליה, בעוד שהתקופות החמות והרגילות של הפרה-היסטוריה נמשכו בפרקי זמןד ארוכים יותר, בהן האקלים היה פחות קריר והעצים והיצורים הקדומים היו נפוצים יותר.
המחקר מראה כי תקופות הקרח החזקות ביותר נמשכו עד כעשרה מיליון שנים, באירוע שאופיין גם בפרצי גלישה חזקות ואירועים קצרים של היעדר קרח באופן זמני. אירועים אלה השפיעו באופן עמוק על האטמוספירה והאקולוגיה, ויצרו תנאים שהשפיעו על התפתחות ומיגוון המינים, בהם גם היצורים החדשים שנקראו "גאייסיה ג'ניהאי".
זהו תהליך שמשך תקופות ארוכות ושינתה את פני כדור הארץ לבלי היכר; תהליך ששינה גם את מפת ההיסטוריה של הטטרפודים והחיים בכלל — חלק בלתי נפרד ממה שהפך למערכת האקולוגית המגוונת שלנו כיום.
