יערות ציבוריים ומדיניות אקלים: איזון בין שמירה על הטבע לשימור חיות הבר בישראל

מאמצי הייעור המובילים להבטיח רווחים אקלימיים באמצעות הסרת פחמן (CAR), נושאים פוטנציאל לשפר את המאבק בשינויי האקלים, אך הם עלולים להחמיר את הקונפליקט בין אקלים לביולוגיה על ידי פגיעה באזורים בעלי ערך ביולוגי ייחודי. מחקר עולמי עדכני מנותח כיצד אזורי היעראות ומטעי אנרגיה ביולוגית חופפים למיזמים שמסכנים אקו-סיסטמות שאין להן תחליף, ומביאים קריאה לבחור את מיקומי הפרויקטים בחכמה, כדי למנוע מצב בו משבר אחד מתחלף באחר.

מיפוי הקונפליקט בין אקלים לביולוגיה

מחויבויות המדינות להסכם פריז נועדו להקשות על עליית הטמפרטורה מעל 1.5°C, ולהקצות אזורים נרחבים לפעילויות הסרת פחמן כמו יערות חדשים ומטעי אנרגיה עם טכנולוגיות לכידת פחמן. ניתוח שביצע רובן פרוצ’ץ ופורסם ב-Nature Climate Change באמצעות חמישה מודלים גילה כי קיימת חפיפה של כ-13% בין אזורי היערות והאקוסיסטמות הייחודיות, המכילים חיים ייחודיים ומגוונים.

העבודה מציפה אלפי מינים — פטריות, חיידקים, צמחים ובעלי חיים — מעבר למחקרים קודמים שהתמקדו בעיקר בבעח בלבד. המודלים מדגישים את החשיבות של שמירת הפחמן הטבעי, ומציבים דגש על אזורים כמו מרחבי עשב ועומק הטרופים, שם השטחים הטבעיים בסיכון של המרה לשדות או מטעי תעשייה. לפעמים מינים זרים בעלי צמיחה מהירה עלולים להקטין את ההבדלים באזורים אלה, ולהחליש את מאגרי הפחמן הייחודיים שנמצאים בשוממות ומסייעים ליציבות אורך הטווח של המערכת האקולוגית.

במרכז מחקרים אלו עומדים מדינות הדרום, הנושאות בעיקר את ההיסטוריה הפחות מזהמת, אך סובלות יותר מבעיות שוויון בכך שאחריות להתמודדות עם משבר האקלים מוטלת על מדינות מעשירות יותר. פרוצ’ץ מציין שמדינות עשירות יותר אחראיות על ההאטה במצב, והן צריכות לנהל את הפרויקטים באופן אחראי כדי להימנע מפרויקטים שיכולים לפגוע באקולוגיה ובביולוגיה המקומית. עו"ד מארק אורבן מאוניברסיטת קונטיקט מציין כי מדובר במצב קשה: אמצעים נמרצים להאטת ההתחממות עלולים לפגוע בבעלי החיים אם נבחרי המקומות לא יפעלו בזהירות והוגנות.

האתגרים והסכנות באזורים בעלי ערך ביולוגי

אזורים ייחודיים כמו יערות הקוצים במקדגסקר או חופי אטפליס בברזיל מכילים מחצית מהמינים בעולם, ועדיין מצויים בסכנה עקב תכניות להסרת פחמן. השאיפות להקצות שטחים לצרכי גידול עצים או מטעי אנרגיה עלולות להוביל לשותפות של שטחים פתוחים והפיכת אזורי מרעה לחורש, תוך שיבוש הרשתות המזינות חיות, דבורים, ומיקרואורגניזמים באדמה. במיוחד נפגעים היצורים הזעירים והבעלי חיים הקשורים לשכבת הצומח שמתחת לסככות הצל.

מחקרים מראים שכדי לשמור על השטחים הייחודיים הללו, יש להימנע מלהרחיב את שדות הייעור באזורים כאלה. לבצע חידוש טבעי של יערות באופן מושכל, עם עצים מקומיים על אדמות שפחות משמשות לחקלאות, יכול להפחית משמעותית את הסיכון. תכניות שמבוססות על מטעי אנרגיה בודדים ומונוקולטורות מגדילות את הסיכון לזיהום מי הנהרות ושיבוש המערכות האקולוגיות עד כדי נזק בלתי הפיך.

• הקמת יערות חדשים: סיכון גבוה, משבש את בתי הגידול הפתוחים באזורים הטרופים ומרחבי העשב.​
• מטעי אנרגיה: סיכון מאוד גבוה, מחליפים את המינים המקומיים בשדות שבדרום הגלובלי.​
• שיקום יערות: סיכון בינוני, יותר מתאים כאשר נעשה בשותפות עם מינים מקומיים על קרקעות שפחות בשימוש החקלאי.​

חשוב להבין שכדי להשיג ביצועים מוצלחים, יש להשתמש בתערובות מקומיות של צמחים ולפעול זהירות בשטחים שפופים ופגועים, כדי להימנע מנזקים בלתי הפיכים.

היתרונות והעדיפות לשימור הפחמן על פני שימור המגוון הביולוגי

תכניות להסרת פחמן מתוך הקרום עשויות לשפר את מצב השימור של כ-25% מרחבי המחיה, בהנחה שהמערכות האקולוגיות יחזרו לתפקודן לאחר שמגיעות לשיא החום. יערות מנגרובים עמידים עשויים לחזור לשגשג; אגמים קפואים ושטחים קרים פחות יציבים, ואפילו אזורים בגונדי עשויים להראות סימני שיקום. קידום יערות באופן מושכל עם זרעים מקומיים על אדמות מצבוחות, כמו מרעיות פגועות בספרד או באתיופיה, הוא חזון קרוב לתפיסת הצלחה.

המאמץ לעומת זאת, להוריד את כמות הפליטות, נותר המרכזי. הפחתת פליטות של תעשיות, שינוי בהרגלי תזונה והפחתת התלות בפחמן המשני, ייצרו משרות ומקומות שבהם ניתן ליישם שיטות אקולוגיות בטוחות. דוח של הבנק העולמי מזמן ביקר את ההקצאה המוגברת של משאבים לייעור שאין לו תכנון נכון, וטען כי יש לעודד תכנון שלם המאזן בין צרכי הקרקע והאטה על ההתחממות.

הביולוג הגרמני כריסטיאן הוף משבח את הניתוח הסטטיסטי: שינויים בשטח ובחום מגדילים את סיכוני ההכחדה של מינים בצלילות. הפחתת הפליטה יוצרת רווח בטוח לפרויקטים שיבטיחו שימור יציב בבתי הגידול.

אסטרטגיות מושכלות לייעור והסרת פחמן

מפות מדויקות של שימור המגוון הביולוגי עם נתוני פוטנציאל הפחמן מאפשרות זיהוי של אזורים בטוחים לשימור, כמו שיפולי הרים שנשרפו באש או אתרי כרייה נטושים. טכנולוגיות לוויין עוקבות אחר ההתקדמות ומאפשרות למנהלי הפרויקטים להבטיח שהשיקום נעשה על ידי מומחים מקומיים, תוך שמירה על ערכי השימור הטבעיים.

עד 2050, הפחתת חצי משטחי הקרקע תתאים ליעדי האקלים של פריז וההסכמות לשימור המגוון של קונמינג ומונטראול. קולות ממדינות הדרום דורשים העברת טכנולוגיות במקום הקצאת אדמות, כדי לשמר על שוויון וקיימות, ולהביא ליעילות וליציבות בפעילות ה-CAR – הסרת הפחמן — בדרכים המגנות על טריטוריות מואצות בשימור והן באקולוגיה.

בקיצור, השילוב בין מדע, שוויון חברתי וידע מקומי פורח יאפשר לנו לנהל את היער והאקוסיסטמות הפגיעות שלנו באופן חכם, ולטפח את עליית הכיסוי הירוק, תוך שמירה על המגוון הביולוגי ועל הבריאות של כדור הארץ והיצורים שחיים בו.