קיץ ארקטי שהבטיח לשמור על יותר קרח אך לא עמד בציפיות
הטמפרטורות האוויר הגלובליות היו בשיאים או קרובים לשיאים ההיסטוריים מיוני עד אוגוסט, אך האוקיאנוס הארקטי עצמו נשאר קריר יחסית. המרכז הלאומי לנתוני הקרח והשלג דיווח כי שיטת לחץ נמוך יציבה התקיימה בסמוך לראש הצפון כל הקיץ, ותמכה בסערות קרות שהתחזקו לאורך העונה, כאשר ההיתוך החל בשלהי יוני.
למרות זאת, הקרח לא הצליח לשמור על כוחותיו — רוחות סינכרוניות הפיצו את ההרכב הקרחוני, והשאירו קרח רופף בצד האטלנטי כמעט עד הפול. המדען הבכיר ב-NSIDC, ולט מעייר, תיאר את שפל הקרח המינימלי כפי שפורסם בהודעת המרכז בספטמבר.
דוח סוף העונה של השירות המטאורולוגי הבריטי מספק נקודת מבט ארוכה יותר. במהלך עשרים השנים האחרונות, רוב אובדן הקרח בעונות הקיץ התרחש בצד האטלנטי של הארקטי, לאחר שאיבודים מוקדמים יותר היו בעיקר בצד הפסיפי. בדוח מרומז כי תנועות אקלימיות טבעיות, כולל מגמה לירידה בלחץ מעל גרינלנד והארקטי, עשויות להסביר חלקית מדוע המגמה בת בימי הקיץ האחרונות הופסקה או האטה.
הקרח הוותיק נעלם רובו ככולו
השינוי המשמעותי טמון באינפורמציה שמתחת לפני השטח — הקרח ששרד מספר קיצים הולך והופך לעבה וקשה יותר، והיה שליטה בקרח הארקטי בעבר. ה-NSIDC מציין כי הקרח הרב־שנתי שנשאר בסוף הקיץ נע בין 1.3 ל-1.9 מיליון קמ"ר מאז 2007, בעוד שבשנות ה-80 היה קרוב ל-3.5 מיליון קמ"ר.
מאז 2012, כל שנה הקרח שיקר יותר מארבע שנים מכסה פחות מ־250,000 קמ"ר, לעומת פחות מ־1.5 מיליון לפני 2005. ה-NSIDC מייחס את השינוי להתחממות ארוכת טווח שמובילה ליותר התך ולתנועה מהירה יותר של הקרח. הקרח הצעיר יותר נמס ונסדק בקלות רבה יותר, ולכן אפשר להבין שהקיץ הקריר עדיין יכול להסתיים עם הרכב קרח רופף בקרבת הפול.
המגמה הארוכה של אירועי ספטמבר מראה על אובדן של כ־11.6% מידי עשור ביחס לממוצע 1981–2010. מדענים מעריכים כי עד אמצע המאה, הארקטי עלול להיות כמעט חופשי מקרח בקיץ, לפחות פעם אחת, לפי נתוני סוכנות החלל הנאס"א.
המעבר של אנטארקטיקה מהתפשטות לאובדן
עוד לפני כן, הסיפור של אנטארקטיקה התנהל אחרת. נאס"א מדווחת כי הקרח הימי סביב אנטארקטיקה צמח ב־1% בממוצע עד 2014 בכל עשור, והושג שיאים בחורף בשנים 2012–2014, בעוד שהארקטי הצטמצם. מכיוון שאנטארקטיקה היא יבשה המקיפה מזרחה באוקיאנוס פתוח, הקרח שלה מתפשט צפונה כל חורף ומומס בחזרה בקיץ, ומגמה זו משותפת לשנים רבות.
הגידול הזה פסק ב-2015, והפסדים חדים החלו בשנת 2016. לפי דיווח של "Nature World News", הקרח הימי באנטארקטיקה הושג שיאים של שפל יומי מוקדם באוקטובר, לאחר שיא נמוך ביותר של 17.590 מיליון קמ"ר ב־14 בספטמבר. השירות המטאורולוגי הבריטי מייחס מגמה זו חלקית לשינוי בכיוון הרוחות, ביניהם רצועת לחץ גבוה מעל מערב אנטארקטיקה שהניעה התכה מוקדמת יחסית באביב בים רוס וים אמונדסן.
נאס"א מציינת כי המדענים עדיין אינם יודעים אם הירידה באנטארקטיקה היא תוצאה של שינוי מתמשך או תוצאה של תנודתיות טבעית ארוכת טווח. אין עדיין תשובה סופית לכך, ולכן מדענים מזהירים שלא לקרוא עונה אחת כהוכחה לתקופה חדשה בתמורה
עופות, seals והמעקב על העתיד
החיות הבר הן מראות חיות באנטארקטיקה, כמו פינגווינים אימפריאליים שמגדלים את גוזליהם על קרח הים שצריך להחזיק עד שהצעירים יפתחו נוצות עמידות במים. מחקר שנערך על ידי סוכנות הבריטית לאנטארקטיקה מצא כי שיא הקרח הנמוך ב־2023 הוביל לכישלונות רבייה ב־14 מתוך 66 מושבות פינגווינים. מחבר המאמר, פיטר פרטווול, מציין:
"עופות seals שמנקרים וילדים על הקרח וניזונים מקריל, בסיס רשת המזון בים הדרומי, גם הם תלויים בו. אי-הימצאות הקרח מציג סיכונים להתרבות של כמה מושבות, אך עדיין לא ידוע אם הקרח הקצר של 2026 יגרום לבעיות דומות."
המשמעות עבור תושבי ישראל היא עקיפה אך ממשית. אובדן הקרח בארקטי משפיע על הכפרים ועל תעשיות הדייג וההובלה באלסקה, ומגמות שינוי אקלימיות והכנסתיות כבדה מושפעות משינויים אלה במערכת אקלים עולמית שמהם סובלות גם הערים החופייות שלנו.
ה-NSIDC מצפה שהנתונים היומיים ישובו לפעילות לאחר כ־21 באוקטובר, והשפל באנטארקטיקה צפוי בסביבות פברואר. הנקודה המרכזית היא כי אפילו בשנה קרה יחסית, הקרח הארקטי הצטמצם בשל היותו צעיר ורגיש יותר, בעוד שאורך מגמת הצמיחה באנטארקטיקה כבר נפסק, ומצב זה עדיין נמצא תחת חקירה.
