חוזר יצור פרה-היסטורי עם טוויסט מודרני
לפני שכמה עשרות שנים נחשב הדיר וולף, או הזאב המפלצתי, ליצירה דמיונית שהופיעה בסיפורי עם ובסרטים קולנועיים, ועורר פחד ומסתורין בציבור הרחב. אך היום, אחרי שנים של מחקרים וחקירות מדעיות חדשניות, הצליחו מדעני חברת הביוטכנולוגיה האמריקאית קולוסאל ביאוסיינס לחיות מחדש את הזאב שהכניע את הדמיון – ולטובת ההוכחה, הם גידלו שלושה גורי זאב שמבוססים על DNA של הזאב המפלצתי שנחשב למין שכבר נכחד מעל 12,000 שנה.
הישג מרשים זה מציין את ההצלחה הראשונה בעולם בהליך שנקרא "חידוש היסטורי" (de-extinction), ומביא את מדעי הגנטיקה לפסגות שלא היו נראות אפשריות לפני כן, כך מדווח הניו יורק טיימס. אמנם מדובר בביצוע לא שיחזר את הזאב באופן מדויק לגמרי, אך שלושה פרטים חשובים מעורבבים ב-DNA שלהם: מימדים, צבע הפרווה ומבנה הגוף, כך שמדובר אולי על קרוב משפחה שיתקרב למורשת של הזאב המפלצתי ההיסטורי.
הגורים, שני זכרים בשם רומולוס ורמסוס, נולדו באוקטובר 2024, ושלושה חודשים לאחר מכן נולד הנקבה חאליסי. השבעה כלולים כעת בתוך שמורת בטיחות גדולה של 2,000 דונם בצפון ארצות הברית, במקום בטוח המיועד לשימור זנים נדירים. נראה שהחכמים ממכון קולוסאל כבר מבחינים בתכונות שהזאב המפלצתי היה ידוע בהן: פרווה לבנה ועבה, מבנה גוף גדול וברוש שופע זקנים ועורות רחבות. לדברי בו שפירו, ה-CO של החברה, חיות אלה מייצגות את הקשר הקרוב ביותר שהאנושות השיגה עד כה עם ההיסטוריה של מינים נכחדים, ומעוררות תקווה למחקרים עתידיים שיאפשרו שיקום מינים שלמים.
זאב פרה-היסטורי שבחזרה עם פיתול מודרני
הזאב המפלצתי, או בשמו המדעי Canis dirus, שעד לפני אלפי שנים שוטט ברחבי אמריקה הצפונית והדרומית, היה כ-25% יותר גדול מזאבי הערפל של היום. ממצאיהם הפלאונטולוגיים מראים שהייתה לו כתפיים בגובה עד 38 אינץ’ ואורך גוף של כחצי מטר ושבעים אינץ’. גולגלתו, שאורכה הגיע עד כ-12 אינץ’, היה מלא לשיניים עצומות וללסתות עזות שהיו מסוגלות להרוס בשר גדול כמו ביזונים, גמלים, סוסים ואולי גם חיות ענק נוספות כמו הממותה שהוספה להיסטוריה לפני כ-10,000 שנה, לפני שהמין נכחד לחלוטין בשנתיים האחרונות של עידן הקרח.
רשויות הפארק הלאומי והמחקרים מצביעים כי הזאב המפלצתי התקיים בחבילות גדולות של כמה בעלי חיים שדחפו תחרות עזה בטרף והקנו רשת של אכזריות ששרדה לאורך מאות ומאות שנים. נסיבות הכחדתו ככל הנראה קשורות גם לאדם הקדמון שהתחיל לצוד אציליות גדולות ולשבש את האיזון האקולוגי, לצד הנתונים שהביאו ל"תמותה המונית" של חיות הימים ההם.
מהמאובנים ל-DNA המודרני
ההישג החל כאשר צוות המדענים ביוזמת קולוסאל שאב DNA מחלקי מאובנים בני אלפי שנים. מקרה מובהק הוא שן של כ-13,000 שנה שנמצאה באוהיו וגרסת גולגולת שהגיעה מ-72,000 שנה לפני זמננו מאיידהו, לפי תיעודיהם של החברה. באמצעות טכנולוגיות סריקת גנטום מתקדמות, הם זיהו את הגנים הייחודיים של הזאב המפלצתי ושיבצו אותם בתאי גזע של זאבים מודרניים באמצעות טכנולוגיית CRISPR – כלי עיקרי במכון חדשנות הגנטית.
בממוצע שינו 20 גנים שונים, מתוכם 15 נעזרו ישירות מהמאובנים העתיקים, ולשאר נשמרו תחליפים בטוחים יותר שתפקודם הותאם לשימור ההבדלים המרכזיים, תוך מניעת תופעות לוואי של מחלות מולדות שנוצרו מויתור על תכונות בעייתיות בקוד הגנטי. את התאים המגוונים שהושגו הם הושתלו בזריזות בעכברי מעבדה ובכלבים מקומיים, ומדהימים הם תוצאות הלידות שלהן: שלושה גורים ששרדו מהשבעה שנולדו, ועוד שניים שנפלו כעבור זמן קצר.
לא באמת ג'ורז'יה פרק
ככל שמרגיש שזה מייצג תסריט מסרט מדע בדיוני, האמת היא שמדובר עמוק במדע מוקפד ומבוקר. מטרת המחקר לא הייתה לשחזר את הזאב בדיוק מושלם, אלא ליצור אבולוציה פונקציונלית של המינים שנכחדו שנושאת תכונות קריטיות: מראה חיצוני, גודל, ואורח חיים שיאפשרו להם להשתלב במערכות אחרות של החי והצומח במציאות של היום.
במהלך ראיון ל-KVUE, אמרה ד"ר שפירו כי "המשימה היא לשחזר תכונות פונקציונליות, אך בלי ליצור חיה שתהיה בעייתית או בלתי נשלטת. אנחנו שואפים ליצירת תחליף שמסתדר היטב בסביבה, גם אם הוא שונה מהזאב העתיק במובנים מסוימים".
המתקן של קולוסאל, הכולל מרפאות וטרינריות, אזורי ניהול וטכנולוגיות בקרה מתקדמות, טפח חיים למגורם הראשוני ואף פועל בשותפות עם קהילות ילידיות, כמו מדינת המה ניישן בצפון דקוטה, לדיון באפשרות לשיקום הזנים הללו באזורים מוגנים ומיועדים לשימור אקולוגי.
החיים העתידיים של מיני עולם שנכחד
חברת קולוסאל, שהערכה בשווי מעל ל-10 מיליארד דולר, רואה בטכנולוגיה שלהם כלי חיוני לשימור מינים, ומדווח כי הם שואפים לשחזר גם דובי ענק, תושבי הפנטזיה של ההיסטוריה, וגם את היעבן, יונה הדורית שהוכחה על ידי כלאי גנטי וכבר שימשה ליצירת עשרות עופות עתיקים מחדש, בגרסתם המחקה של הגנום שלהם.
החברה גם יצרה שושלות של זאבים אדומים משוכפלים, מה שמאפשר לחוקריה לנסות להחזיר את אחוז הגיוון הגנטי ולחזק אוכלוסיות פגיעות. בין השמות של הגורים החדשים ניתן למצוא תקווה ואומץ: Hope, Blaze, Cinder ו-Ash – וכל אחד מהם מסמל את תקוות ההמשך והעתיד שלאחר ההכחדה.
צעדים זהירים לעבר העתיד הלא נודע
למרות ההכרזה וההישגים המרשימים, רבים מהמדענים והפעילים מביעים חששות כבדים בנוגע לשאלות האתיות והפרקטיות של חידוש מינים שכבר נכחדו. ד"ר ג'ולי מאשן, זואונטולוגית שעבדה על מיפוי ה-DNA העתיק אך לא חלקה בהליך ההחזרה לחיים, הורתה כי "הבעיה היא שהחיים שלנו היום עמוסים באתגרים טבעיים, כמו אובדן בתי גידול וציד באין מעצור. להחזיר מינים כאלה בלי לחשוב על ההשלכות על המערכת האקולוגית והחברה זה מסוכן".
היא מצביעה על כך שבדיון הציבורי והחוקתי קיים חוסר ודאות בנוגע לפגיעות ולסיכונים הכרוכים בשחזור מינים שאינם נמצאים עוד בטבע ומסתמכים על השחזורים הטכנולוגיים.
לעומתה, הוגה הדעות ואיש ההשקעות ג'ורג' ר. ר. מרטין, שמחזיק במניות בחברת קולוסאל, מביע אופטימיות ואמונה בטכנולוגיה: "זה כמו סיפור קסום של יצירה מחדש, ואני שמח שדרך המדע אפשר להפוך את החלום למציאות. ההחזרה של הזאבים הללו מחברת מחדש את ההיסטוריה של כדור הארץ עם ההווה שלנו, וזו אמנות של ממש." הוא מציין.
הגורי הזאב המפלצתי הללו צפויים להגיע לגודלם המלא בשנה הקרובה. האם יוכלו לבלות את שארית חייהם בחופש אמיתי או שישארו לחיות באזורי שמירה מוגנים, זו עדיין שאלה פתוחה. מה שבטוח, המדע חוצה כיום קווים חדשים, ולא עוד מעלה של דמיונות אלא צעד אמיץ שנועד לשנות את סיפור ההכחדה ולהעניק לעולם כלים חדשים להבין את ההיסטוריה החולפת שלנו.
