הגמדים הקרוקודילים המתגוררים במערות עוברים מוטציה ומזויפים למין חדש, חוקרים טוענים

בתוך מערכת המערות אבנדה בגבון, מדענים גילו קבוצה יוצאת דופן של תנינים מזוקנים בעלי עור כתום, שעשויים לעבור לתהליך של התמיינות למין חדש. התגלית הזו מציגה בפנינו עדות חיה ליכולתה המדהימה של הטבע להשתנות ולהתאים את עצמה בתנאים קיצוניים ואינם רגילים.

תניני חוף כתומים במערות אבנדה בגבון מראים סימנים להיווצרות מין חדש

התנינים במערות אבנדה נבדלים משמעותית מהתנינים הנופלים באזורים שמסביב ביערות. הם מתנועעים בחושך מוחלט, מתפרנסים בעיקר מעטלפים ומחרקים הנמצאים במערות, ושוחים במים שהינם תוצר של תוצרי עונג עטלפים. המיקום הייחודי הזה השפיע על מראה עורם והותיר אותו בצבע כתום בוהק, תוצאה של תהליך כימי של הלבנה שנגרם על ידי החשיפה המתמשכת לעונג – המהווה מקור עושר ביולוגי של יוריאה.

הגילויים עליהם התבססה לראשונה בשנת 2008, והמחקר המעמיק הראשוני נערך בשנת 2010. התנינים האלה מפגינים התנהגויות ותכונות שאינן מוכרות לאחיהם מהקרום החיצוני, כפי שדווח באתר LiveScience. הם מטילים ביצים קרוב לכניסות המערות, ומשם צעיריהם יוצאים לדרך אל היערות העמוקים, ורבים מהם אינם חוזרים עוד לאחר שהם מגיעים לבגרות.

בדיקות גנטיות מראות כי התנינים הללו נמצאים על סף התהוות של מין חדש. החוקרים מצאו תבנית גנטית ייחודית, היפלוטיפ ייחודי, המאפיין רק את אוכלוסיית המערות. בידוד זה ומיעוט חיבורי הגנים עם התנינים שביום-יום חיים על פני השטח הם הגורמים להבדל האבולוציוני המהותי ביניהם.

מאת'יו שרלי, חוקר שמירת הטבע, מציין כי תהליך המוטציות הגנטיות שנמצא אצל התנינים הללו יכול היה להתחיל כבר לפני אלפי שנים. לאורך דורות רבים, הם פיתחו תכונות פיזיות והתנהגותיות שמותאמות לסביבת המערות הקשה והחמה, שאינה מאפשרת כניסה של אור שמש כמעט כלל.

איך התנינים במערות אבנדה מתאימים את עצמם לתנאים הקשים

מערכת המערות היא סביבה בלתי שגרתית. היא חשוכה, חמה ומלאה בבוצה עבה של עונג עטלפים. למרות הקשיים הללו, התנינים מצליחים לשגשג, בזכות שפע של טרף וחוסר טורפים באזור שלהם.

מה שמפתיע הוא תפריטם, הכולל עטלפים וחרקים כמו הזבובים והחרקים שנדבקים בקירות המערה, שהם שונה בתכלית מזה של התנינים על פני השטח, המשתמשים בדגים, סרטנים ויצורים ימיים אחרים כמזון.

אך ההפרדה הגיאוגרפית והגנטית של אוכלוסית המערות מעלה גם חששות בנוגע לגיוון הגנטי. לפי National Geographic, ריבוי תורשתי מוגבל עלול להוביל לבעיות בריאות, מחלות ותקלות גנטיות בקרב הדורות העתידיים. עם זאת, החוקרים סבורים כי מדי פעם מתפרצים לתוך האוכלוסיה תנינים חיצוניים, שמצליחים לשמר את תקינות המערכת הגנטית שלהם.

מחקר על התנינים הללו נותן תובנות חשובות על אופן ההתאמה של מינים לתנאים קיצוניים. בניגוד לתנינים אחרים, אשר תלויים באור השמש כדי לסייע בחילוף החומרים, אוכלוסיית המערות יכולה לשרוד עשרות שנים מבלי שהוא יהיה זמין להם, ומסתמכת על תהליכים אסטרטגיים אחרים לקיום ואקולוגיה.

ככל שהמדענים ממשיכים לחקור את המאפיינים המיוחדים של אוכלוסיית התנינים הזו, סיפורם הופך לסימן חיים של עמידות והסתגלות של טורפים ובעלי חיים אחרים על פני כדור הארץ. האם הם יהפכו למין חדש? הזמן יגיד. אך כבר היום, קיומם משנה את ההבנה שלנו על תהליך האבולוציה של התנינים ומשנה את ההיסטוריה ידע על יכולות השרידה וההתאמה של הטבע.